בגידה: לשבור לב אחד, בשביל לאחות אחר?
זוגיות יכולה להיראות כגן פורח, אבל בפנים להיות אדמה רעילה וממיתה. הפרידה איננה קלה - לא פשוט להרוס כדי לחיות. לפעמים אנשים מעדיפים למות ולא לפגוע, לא להכאיב, לא להרוס
"זה סיפור מותם של עלמה ועלם" (מאיר אריאל)
זוגיות היא אכן משאת נפש. היא יכולה להיות קרקע פוריה לפריחה וצמיחה. זוגיות יכולה להיות גם אדמה רעילה וממיתה. מפחיד לקשור את חייך בשל אחר, לחבר את ליבך הפועם לליבו של אחר ולהיות מושפע מקצבו ומחוליו. יש סוגים שונים של קשרים, צורות שונות לאהבה, גוונים שונים לבגידה.
בקשרים רבים מתהלכים אנשים כמלים. יש קשרים שמתנהלים על מי מנוחות, כששני בני הזוג מגלים כבוד הדדי ואהדה. זוגיות כזו יכולה להיראות מבחוץ כגן פורח. לא תשמעו ריבים רמים, לא יתגלו בה חשדות ופחדים. אין דרמות וטריקות דלת של אמצע הלילה. אין בכי רם וקללות מתקיפות. אין עלבון מוחץ וכאב מייסר. שלווה וביטחון עוטפים את בני הזוג. אבל ממש שם, במקלט הבטוח, ניתן לזהות פה ושם פרטנרים עייפים ומדוכדכים. אנשים שהקשר המוצלח שלהם ממית בעקביות וביסודיות כל חיוּת ויצריוּת בהם. אנשים ששכחו מה זה להרגיש מחוזרים, נחשקים וקרובים. האינטימיות גוועה. שם, במחוזות ההם, מתהלכים אנשים ששכחו לחיות. אנשים מתים מתהלכים בינינו, ולא תמיד נבחין בכך.
יכולה להיות אהבה בקשרים מהסוג הזה, אבל זו אינה האהבה שאמורה להחזיק את המסע הכבד שנקרא זוגיות.
יש פרטנרים שננטשו רגשית אך לא חומרית על ידי בני הזוג שלהם. הם בודדים מרוחקים ומנוכרים. יש אנשים שקשרים ממיתים אותם, מכיוון שהם לא יודעים להיות בקשר; אישיותם נבלעת ונעלמת בצילו, הם מוצאים את עצמם ריקים ומשוללי זהות ויחוד, חסרי עניין וחופש משל עצמם.
פרידה איננה משימה קלה. לא פשוט להרוס כדי לחיות. לפעמים אנשים מעדיפים למות ולא לפגוע, לא להכאיב, לא להרוס.
תשמעו סיפור מצחיק: כשנדב פגש את יעל, הוא לא ידע שזו תהיה השנה האחרונה של חייה. הרבה דברים הוא לא ידע אז. נדב הבחין מיד בעצב מבטה של יעל והרגיש קרוב אליה. הוא ראה את ליבה החולה, וליבו החל לפעום. אשה יפה, אשה חזקה, אשה עצובה, אשה מצליחה, אשה הצועדת אל מותה.
התנגשותם היתה התרופה לליבם החולה, אבל גם המוקש של חייהם. ליבו שכבר האפיל פגש את ליבה שעייף מלרוץ. הם אחזו זה בליבו של זו והתחילו לנשום. הדם שוב זרם בעורקיהם. היא אמרה שהיא חולה וביקשה שיציל אותה. הוא כל כך רצה להציל אותה, להחיות את עצמו.
בעלה של יעל היה איש טוב. היו לה בנות קטנות ואהובות. היא לא רצתה למות. גם לו היתה אישה. היא היתה יקרה לו כמו בת. אולי זו בדיוק היתה הבעיה; בת זוגך לא אמורה להיות לך כבת.
"בוא לא נחשוב, רק נאהב", אמרה
איך הוא היה יכול לבגוד באשתו, בבעלה, בילדיה? כל צעד שפסע לעבר יעל המריץ את פעימות ליבו וייסר אותו באותה מידה. איך אפשר להציל ולקבור במעשה אחד? לחיות או למות? להיות או לפגוע? לבגוד ולנשום, או להחניק ולהיחנק?
"תאהב אותי", ביקשה יעל, והוא היסס.
"בוא לא נחשוב, רק נאהב", אמרה.
"ואם היית יודע שזו השנה האחרונה של חיי, של חיינו המשותפים?" היקשתה.
"ואם היית יכול להציל אותי ממותי, את עצמך ממותך?" היקשתה עוד יותר.
הוא אחז בידה ושתק.
להיות, לחיות, במחיר של לפגוע להרוס. לשמר לכבד, במחיר של לחדול. לשבור לב אחד, בשביל לאחות אחר. לפעמים נדמה שיש לנו את כל התשובות. דווקא ברגעים כאלה באה המציאות ומדגדגת לנו בכפות הרגליים. דווקא אז אי אפשר לצעוד כל כך בקלות על אותה אדמה בטוחה.
יעל הלכה ודעכה. יום אחד היא נעלמה. בבית החולים ראה את בעלה ניצב ליד מיטתה. איש טוב. איש בוכה. "הלב שלה קורס", אמר. נדב הביט בה ישנה. לרגע התלבט אם להעיר אותה או להניח לה לישון. הוא קרא בשמה. היא פקחה את עיניה היפות והביטה בו, הביטה בו ושתקה. אחרי זמן לא רב עצמה את עיניה. הוא רצה לחבק אותה, לנשק אותה, להחיותה. מסביב עמדו בני משפחתה.
הוא ניגב את דמעותיו והלך.
- סיפורים, מאמרים וטורים אישיים על התמודדות עם בגידה
לבגוד ולנשום, או להחניק ולהיחנק?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
