התפרצות הישראליות השפויה
"היו רגעים שהזכירו לנו שאנחנו במזרח התיכון, אבל אין טעם לקלקל את החגיגה - מדובר בזיכרון ספורטיבי בלתי נשכח, חוויה שנלקחה ממעצמה מערבית למהדרין", גידו רן ישב בהיכל נוקיה והתמוגג מנבחרת הדייויס והעפלתה לחצי גמר המפעל
להיכל באו בעיקר תושבי "ישראל השבעה", אבל זה לא מהרגעים שבהם יש באמת טעם לקלקל את החגיגה. אפילו נגינת ההמנון רגעים אחרי הניצחון ההיסטורי של נבחרת הדייויס על רוסיה, שנראתה ברגע הראשון כהיסחפות מוגזמת, הפכה טבעית לגמרי ברגעי ההטעמה של "ארץ ציון וירושלים" מהיציעים ביד אליהו.
אחרי בדיוק שתי דקות של תחושה מוזרה, למי שרגיל לראות משחקי כדורסל באולם הגדול בארץ, סימני השאלה עברו לצד השני, ונותר לתהות רק למה לא שיחקו פה טניס כל הזמן. הפיינל פור הישראלי? הפיינל פור האירופי? קבלו את הפיינל פור העולמי!
מי שהתמזל מזלו להיות ברבבת הצופים, היה יכול להרגיש - לפחות לסוף שבוע אחד - שישראל היא באמת מדינת ספורט. מעבר להישג הענק, החוויה בהיכל, אם אפשר להכליל, היתה לקוחה ממעצמה מערבית למהדרין. בלב הכרך הסואן, ולא בין השדות בקצה שביל עפר טובעני, ניצב לו המבנה הסגלגל והמודרני שבו התפרצה השמחה הגדולה הזו.
ולא שלא היו רגעים שהזכירו שאנחנו נטועים עמוק במזרח התיכון. ההערות יוצאות הדופן של השופטים לקהל; התלונות מתוך היציעים עצמם על
"חבורת בהמות" ששורקים בוז בזמן שסאפין מגיש; ואבא שרוצה לקחת את הילדה לשירותים באמצע משחקון, צורח על הסדרן ופשוט פורץ את הדלת בכוח, הן כמה דוגמאות.אבל בסופו של יום, המזגן והאכסדרה כולה עזרו להפוך את השעות הארוכות לזיכרון ספורטיבי בלתי נשכח; התפרצות של נורמליות בתוך השיגעון והסאונה הקיצית. דווקא על הרקע הסטרילי, ובענף בעל התדמית הקרירה והמרוחקת, היה אפשר להתענג בדרך הכי טובה מניצחון שכולו ישראליות מוצלחת באמת, שמחה ושפויה.
סביר להניח שגם ברמת השרון הנבחרת היתה מנצחת את הרוסים העייפים, אבל אנדי רם בעצמו ביקש להתנצל במסיבת העיתונאים בשם השחקנים על הפקפוק ברעיון העתקת המגרש הביתי. כשמנצחים, השורה התחתונה חד משמעית - כולם הרוויחו. כולם נכנסו יחד להיכל התהילה של הספורט הישראלי.
רם וארליך
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
