די, נמאס לנו מהמטקות

מכה חדשה ישנה פוקדת את חופי ארץ ישראל. לא רק שבשנים האחרונות כמות המדוזות צמחה באורח מבהיל, הרי שעכשיו התרבתה לה צרה גדולה על החופים עצמם – שחקני המטקות. פתאום יש שתי סיבות שבגינן אי אפשר להתקרב למי הים. מנהג המטקות הישראלי הפך למטרד מסוכן ורעשני, שיוצר בחופי הארץ תופת של ממש. למרבה השמחה יש פתרונות בהישג יד, עכשיו כל מה שצריך זה שאתם שחקני המטקות תרחמו עלינו, ופשוט תזוזו לנו מהאוזניים ומהנוף. הרי ברור לכולם שאם לא יחול פה שינוי, בקרוב יקרה פה אסון.

בראשו של מי שצעד על חוף הים בתל-אביב בחודשיים האחרונים, עברה בוודאי מחשבה: "מישהו הולך להיפצע כאן בקרוב". אין ספק שפציעת המטקה הראשונה בדרך, וברור לכולנו שכנראה זה יהיה ילד שייפגע ממטקת העץ או מכדור זועם. הכתובת, אם תרצו, לא רק רשומה על הקיר אלא גם מתעופפת באוויר, הלוך ושוב.

מצד אחד של המטקה סכנה פיזית ממשית, ובצד השני הזיהום הסביבתי האיום. כן, חברי השחקנים, גם רעש של מטקות פוגע באיכות הסביבה. המקור לשם "מטקה", כך לפי מאמר של רוביק רוזנטל, בא מערבית, מהמלה "מדקה", שפירושה הכלי "עֱלִי", מהצמד "מכתש ועֱלִי". גם היום שב הפירוש ורודף אותנו, כשהיושבים בחוף מרגישים כאילו הם מצויים בין מכתש ועלי, ושלוותם נכתשת דק-דק על-ידי המטקות. גם כשבוחנים מה מרוויחים שחקני המטקות, מוצאים שלא יותר מדי.

אין דבר אטרקטיבי פחות מגוף מיוזע ונוהם האוחז מקל עץ ביד

טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק. די! תנו קצת שקט! 

מה המטקות משרתות אצלכם השחקנים? אולי את הצורך לעשות ספורט. אני לא בטוח שהאורתופד שלכם היה מאשר פעילות מפרקים שכזאת. וספורט זה חשוב, אבל למה על חשבון הבריאות של הסובבים? אולי זה הצורך להראות שרירים משורגים בפני כל נשות החוף? האמינו לי שאם זו המוטיבציה, פישלתם בגדול. סקר קצר שערכתי העלה שאין דבר אטרקטיבי פחות מגוף מיוזע, נוהם בחוזקה, האוחז מקל עץ ביד.

אבל לא להעליב באתי פה, ולא כתבתי רק כדי להתלונן, חובה לתת גם פתרון. גם לכם

יש את הזכות לשחק מטקות, למרות החובה להפסיק ולזהם. אבל מטקות אפשר לשחק בכל מקום, אולי פשוט תשחקו בצד החוף המרוחק מהים, זה שקרוב לכביש? כך כולם ירוויחו – אתם תוכלו לשחק מבלי שאנחנו נלך לכם בין הכדורים, ואנחנו נקבל בחזרה את הנוף והשלווה.

"זה לא החוף שלך", צורחים עלי בכל פעם שניסיתי להזיז את המשחקים מהנוף של השקיעה. נכון, זה לא החוף שלי, אבל גם לא שלכם, וכל עוד אני לא מפריע לכם, למה אתם מפריעים לי? אותה גישה של "אני לעצמי ושילכו האחרים לעזאזל" היא זו שהופכת את החיים בישראל לקשים. זו בדיוק הגישה שכדאי להתחיל ולשנות בחוף הים, אחד ממעוזי השפיות האחרונים שלנו. מספיק צפוף פה, חברי השחקנים. זה הזמן להסתכל שנייה לצדדים, ואם צריך - לזוז טיפה הצידה, כך שלכולנו יהיה מקום, וקצת שקט.

• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל- hevra@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.