מעשים מגונים בילדה לא מצדיקים פיצויים עונשיים

זמרי (שם בדוי) התעלל מינית בילדה בת שש, בתם של שכניו. על פי חוות דעת של פרופ' יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית, הוא גם אנס אותה. ואולם במשפט הפלילי הסכים זמרי להודות רק בביצוע מעשים מגונים. נחסוך מהגולש את פרטיהם של אותם מעשים.

השופט הפלילי הרשיע את זמרי וגזר עליו 3 שנות מאסר. "מעשיו של זמרי הינם מכוערים ובזויים", קבע השופט, "הם בוצעו בילדה רכה בשנים, על ידי אדם שהיא ומשפחתה נתנו בו את אמונם... תפקידו של בית-המשפט הוא לשמש מגן לילדות קטנות כנגד מעשים אלה, והאינטרס הציבורי מחייב להוקיע מעשים כאלה, ולתת ביטוי להוקעה בענישה הלימה".

אכן דברים כדרבנות, ואולם כדברי המשורר "נשיאים ורוח וגשם אין". בסופו של יום, השופט הפלילי חייב את זמרי לפצות את הילדה ב-5,000 שקל.

ראוי לכל גינוי, אבל לא יוצא דופן בחומרתו

הוריה של הילדה לא הסתפקו בפיצויים המגוחכים שנפסקו לבתם במשפט הפלילי, והגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד זמרי בבית-משפט השלום ברמלה.

השופטת אסתר נחליאלי-חיאט שמעה עדויות על מצבהּ הרפואי של הילדה, על המשברים שפקדו את המשפחה, על הצורך להעתיק את מקום המגורים ולהחליף בית-ספר ועל הטראומה שבחקירה על ידי חוקרת נוער.

בעבור כל הסבל והייסורים שעברה הילדה ומשפחתה פסקה השופטת פיצויים בסך 146,410 שקל. כך חישבה בדיוק על השקל. מסכום זה, הקפידה השופטת לקבוע, אין לשכוח לנכות את 5,000 השקלים שנפסקו בהליך הפלילי. חס וחלילה שזמרי ישלם 5,000 שקל מיותרים.

נוסף על כך, ההורים ביקשו מהשופטת להטיל על מי שפגע בילדתם פיצויים עונשיים, שאותם קל יותר לגבות בהליך מיידי, ושדינם כדין פיצויים במשפט הפלילי. זאת, בניגוד ל-146,410 השקלים שגזרה השופטת על הנאשם, שכרוכים בהליכים ביורוקרטיים סבוכים יותר.

על בקשת ההורים השיבה השופטת נחרצות בשלילה. פיצויים עונשיים מתאימים רק למקרים חריגים ויוצאי דופן בחומרתם. מעשהו של זמרי "ראוי לכל גינוי", אבל לדרגה של "יוצא דופן בחומרתו" אינו מגיע.

אין לשכוח, מיהרה השופטת להבהיר, שזמרי הוא אדם עם עבר נורמטיבי, אזרח מן השורה במשך עשרות שנים, ללא רבב. "זו מעידתו הראשונה... אין ספק ש... כבר שילם מחיר יקר בעצם העמדתו לדין והרשעתו, וכל שכן הוא ימשיך לשלם מחיר יקר בריצוי מאסר בפועל, ובתשלום הפיצויים".

למרות הסלידה המובנת מאליה...

ההורים פנו לבית-המשפט המחוזי במחוז המרכז. אולי שם יבינו את כאבנו, סברו ההורים לתומם.

לא היה מקום לערעור, פסקו שלושת שופטי המחוזי, אילן שילה, מיכל נד"ב ומאיר יפרח. הם דחו את הערעור, וחייבו את ההורים לשלם למי שהתעלל בילדתם הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. אסור שזמרי יסבול מחסרון כיס, הרי עורכי דינו לא עובדים חינם. ההורים פנו לבית-המשפט העליון.

"מדובר במקרה עצוב וקשה", במלים אלה פתח השופט אליקים רובינשטיין את פסק דינו. עם זאת, אמר השופט רובינשטיין, אין לפסוק פיצויים עונשיים.

פיצויים עונשיים, הבהיר השופט רובינשטיין, "נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק". ואולם, מוצדק לפסוק אותם רק "במקרים חמורים במיוחד".

על אחת כמה וכמה, הדברים אמורים כאשר המזיק כבר נענש במשפט הפלילי. כאן רק במקרים חריגים שבחריגים, ישית בית-המשפט על המזיק פיצויים עונשיים. המקרה של זמרי אינו חריג שבחריג, פסק השופט רובינשטיין ודחה את ערעור הילדה ומשפחתה.

השופט אליעזר ריבלין, לעומתו, הגיע למסקנה כי הילדה קופחה בפסיקת הפיצויים וכי יש להכפילם. לדעתו, לעובדה שנפסקו פיצויים בהליך הפלילי אין נפקות של ממש לעניין פסיקת פיצויים עונשיים בתביעת נזיקין, במיוחד לאור הסכומים הנמוכים הנפסקים בהליך הפלילי. ואולם בסופו של יום ההורים וילדתם לא זכו בכל תוספת.

השופט השלישי שישב בהרכב, יורם דנציגר, הצטרף אל השופט רובינשטיין. "למרות הסלידה המובנת מאליה ממעשיו המכוערים והבזויים של ..., הרי בהתחשב בעונש הפלילי המשמעותי שהושת עליו, אין מקום להטיל עליו גם פיצויים עונשיים".