כך נוהלו מסעות אולמרט על חשבון הציבור

השיטות להוציא כסף מהציבור באמצעות נסיעות - רבות ומגוונות הן. אהוד אולמרט אמנם עדיין לא הואשם באופן רשמי בפרשת "ראשונטורס" (אף שהפרקליטות כבר הודיעה כי יוגש נגדו אישום), אבל מכתב האישום שהוגש היום (ה') נגד אחת מדמויות המפתח בפרשה, מתאמת הנסיעות של אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרד התמ"ת, רייצ'ל רז-ריסבי, ניתן כבר לגבש תמונת מצב מלאה למדי לגבי התנהלות מעשי המרמה - שמתברר כי בוצעו בכמה שיטות.

בסופו של דבר, כך עולה מכתב האישום, הצליח אולמרט בסיועה של רז-ריסבי "לשים בצד" סכום של 92,164 דולר, שנאסף מגופים ציבוריים שונים שמימנו את נסיעות העבודה של אולמרט, ובפועל שימש אותו ואת משפחתו בנסיעותיהם הפרטיות. וכל זאת - במשך תקופה של כארבע שנים בלבד, החל משלהי כהונתו של אולמרט כראש העיר ירושלים, ובמהלך כהונתו כשר התמ"ת, שהסתיימה ב-2006.

אולמרט ורעייתו עליזה בנסיעה רשמית (צילום ארכיון: אבי אוחיון, לע"מ)

איך זה עבד? הנה כמה מהשיטות העיקריות:

חיוב מופרז: מכתב האישום עולה כי לעתים, התשלום שנגבה מהארגונים, ושנרשם בחשבוניות ובקבלות, לא תאם את התשלום בפועל שהועבר לחברת התעופה עבור הטיסה, והיה גבוה ממנו באופן משמעותי. תעריפי הטיסה הפיקטיביים נקבעו על ידי סוכנות הנסיעות "ראשונטורס", שטיפלה בכל נסיעותיו של אולמרט, תוך תיאום רז-ריסבי ועם ראש לשכתו של אולמרט, שולה זקן.

מסלולי טיסה מפוברקים: עוד טוענת הפרקליטות, כי היו מקרים שבהם מסלולי הטיסה שנרשמו בחשבוניות שהוגשו היו פיקטיביים, שאולמרט כלל לא טס בהם.

מימון חופף: במקרים מסוימים, טוענת הפרקליטות, חלק מהנסיעה היה ממומן מתוקף תפקידו של אולמרט כשר, וחלק אחר מטעמו של ארגון נוסף. נסיעות אלה, נטען, מומנו בסופו של דבר הן על ידי המשרד הממשלתי הרלוונטי והן על ידי הארגונים - באופן שיצר עודף מימון. באופן דומה, לעתים התקבל המימון במקביל משני ארגונים שונים, ולא מהמשרד הממשלתי.

איחוד נסיעות: עוד נטען בכתב האישום, כי לעתים שולבו בנסיעותיו של אולמרט יעדים שונים בחו"ל, הקשורים לגופים שונים, וכתוצאה מכך הגיע אולמרט להופיע בפני הארגונים בחו"ל מיעדים שונים ברחבי העולם ולא מישראל. ואולם, בחלק מהמקרים, קיבל אולמרט מימון מכל אחד מגופים אלה על הנסיעה כולה - הלוך-חזור- אף שבפועל שילב את הנסיעות יחד ולא שב בינן לישראל.

הפרקליטות טוענת כי בכל המקרים האלו נהגו אולמרט וזקן, באמצעות רז-ריסבי, להנחות את משרד ראשונטורס לחייב את הארגונים או את המדינה בהוצאות עודפות, בהתעלם מהעלות האמיתית של כרטיסי הטיסה שנרכשו בפועל. "הארגונים והמדינה שילמו את הסכומים האמורים", נכתב בכתב האישום, "כשהם מניחים שהחשבוניות והקבלות שהוצאו בגינם משקפים את המסלולים והמחירים המצוינים בהן".

"חשבון העודפים" בראשונטורס

דוגמה אחת היא נסיעה של אולמרט לבריסל ולניו יורק באפריל 2002 כדי להשתתף באירועים של אגודת ידידי צה"ל ושל הקונגרס היהודי העולמי. מסלול נסיעתו של אולמרט היה בקו ת"א-בריסל-פרנקפורט-ניו-יורק-ת"א. לטענת הפרקליטות, זקן ורז-ריסבי ביקשו משני הארגונים - כל אחד בנפרד - לשלם עבור מסלול הנסיעה, אף שהיה ידוע להן שהמסלול ומחיר כרטיסי הטיסה שנמסרו אינם אמיתיים, ותוך שהן מסתירות מכל ארגון את העובדה שארגון נוסף משלם עבור אותן טיסות.

לפי כתב האישום, אולמרט וזקן דאגו לכך שבראשונטורס ינפיקו קבלות וחשבוניות עבור שני הארגונים, ובהם מסלולי טיסה פיקטיביים שאולמרט כלל לא טס בהם. ארגון אגודת ידידי צה"ל שילם סכום של 6,689 דולר עבור כרטיס טיסה לאולמרט במסלול ת"ב-בריסל-פרנקפורט-ת"א, ואילו הקונגרס היהודי העולמי שילם סכום של 2,804 דולר למסלול בריסל-פרנקפורט-ניו יורק-ת"א, כאשר בפועל עלות כרטיסי טיסתו של אולמרט הייתה 8,240 דולר בלבד. העודף, בסך 1,254 דולר - שהתקבלו לטענת הפרקליטות במרמה - הועבר לחשבונו של אולמרט בראשונטורס.

מקרה נוסף אירע בנובמבר 2003, אז נסע אולמרט לניו יורק ולטורונטו כדי להשתתף באירועים של יד ושם ושל הבונדס. מסלול נסיעתו היה בקו ת"א-ניו יורק-שיקגו-טורונטו-לונדון-ת"א. גם כאן טוענת הפרקליטות למהלך דומה. במקרה זה שילם הבונדס עבור כרטיסי טיסה לאולמרט ומאבטחיו סכום של 18,313 דולר - הסכום המדויק והאמיתי - בעוד שיד ושם שילמו 2,000 דולר נוספים להוצאות כרטיסי טיסה. סכום זה הועבר כולו לחשבונו של אולמרט.

דוגמא מעניינת נוספת היא נסיעתו של אולמרט יחד עם אשתו ביוני 2004, לדנבר שבארה"ב ולסין, בשירות המדינה. אולמרט הרצה אז עבור ארגון AEI בדנבר. מסלול הנסיעה, בחברת אל-על, מומן כולו על ידי משרד התמ"ת - אולם למרות זאת, ביקשו זקן ורז-ריסבי מ-AEI לשלם עבור הנסיעה גם הן, כשהן מסתירות מהארגון וממשרד התמ"ת את העובדה שהכרטיסים כבר שולמו.

אולמרט וזקן, כך נטען, דאגו לכך שאנשי ראשונטורס ינפיקו עבור הארגון קבלה וחשבונית פיקטיביות, שעליהן הופיע תעריף שנמסר לארגון ולא תאם כרטיס טיסה אמיתי שהונפק, אלא מחירים שונים שנקבעו בתיאום אנשי ראשונטורס. כך קרה ש-AEI שילמו סכום של 9,384 דולר על כרטיסים שכבר שולמו דרך אל-על - והסכום העודף הועבר, כרגיל, לחשבונו של אולמרט בראשונטורס. אולמרט שילם מכסף זה עבור שדרוג טיסתו וטיסתה של אשתו למחלקה ראשונה, בצ'ק ממשרד ראשונטורס למשרד התמ"ת. גם לאחר השדרוג, נותר עדיין "עודף" של 3,780 דולר - והוא הועבר לחשבונו של אולמרט.

כך רימו את החשב הכללי

מכתב האישום עולה עוד, כי סוכנות ראשונטורס כלל לא הייתה אמורה לטפל בנסיעותיו של אולמרט, שכן לא זכתה במכרז בעניין זה. אולם אולמרט היה להוט ביותר להמשיך ולעבוד עם סוכנות זו, ולכן הצליח לגבש מסלול עקלקל שבו טיפלו אנשי ראשונטורס בכל זאת ברכישת כרטיסי הטיסה, אך הם עשו זאת לא באופן ישיר מחברות התעופה, אלא דרך סוכנויות "כשרות" ששימשו כ"צינור".

על פי נוהל שקבע החשב הכללי של משרד האוצר, רכישת כרטיסי טיסה עבור עובדי מדינה תבוצע אך ורק באמצעות סוכנויות נסיעות שזכו במכרז.

זאת, כדי לאפשר פיקוח על מחירי כרטיסים תוך הוזלת עלויות, וכדי להבטיח שוויון הזדמנויות בין משרדי נסיעות המעוניינים לשרת את משרדי הממשלה, על פי דיני המכרזים. סוכנות ראשונטורס לא זכתה במכרז, אך למרות זאת, החליטו אולמרט וזקן, לטענת הפרקליטות, להמשיך ולרכוש שם את כרטיסי הטיסה של אולמרט ומלוויו. המשכיות זו איפשרה להם, כך נטען בכתב האישום, להמשיך ולגבות במרמה כספים כפי שנהגו לעשות בימי כהונתו כראש עיריית ירושלים.

איך זה עבד? במהלך שנת 2003 נהגה רז-ריסבי, על פי הנחיות אולמרט וזקן, לארגן את נסיעותיו לחו"ל ללא קבלת אישור תקציבי מראש. רז-ריסבי, טוענת הפרקליטות, בידיעת ובהוראת אולמרט וזקן, רכשה את כרטיסי הטיסה מראשונטורס למרות שידעה שהדבר אסור. כדי לאפשר עקיפת הנהלים, פנו אולמרט וזקן באמצעות גורמי ביניים למנהלי משרדי הנסיעות איילה טורס והלל, שזכו במכרז, וביקשו מהם לתווך בין משרד התמ"ת לראשונטורס - וזאת בתמורה לעמלה שגבו על כל עסקה. 

הזמן חלף, אך בגלל שבקשות הנסיעה לא הועברו בינתיים - לא הגיע כסף לסוכנות הנסיעות. לאחר שנצברו חיובים בסך עשרות אלפי דולרים, פנה לבסוף משרד איילה טורס וביקש ממשרד התמ"ת לשלם לו בדיעבד עבור טיסות רבות של אולמרט במהלך שנת 2003. הבקשה הועברה לאגף החשב הכללי במשרד האוצר, שם כלל לא ידעו שמשרד איילה טורס לא היה מעורב בפועל ברכישת הכרטיסים. במשרד החשב סירבו בהתחלה לשלם עבור נסיעות אלו, בנימוק שלא התבקש עבורן מראש אישור תקציבי כנדרש, וכיוון שבוצעו תוך חריגה מתקציב הנסיעות של משרד התמ"ת.

רק לאחר עירובם של דרגים בכירים יותר באגף החשב הכללי, אושר התשלום עבור הנסיעות באופן רטרואקטיבי.

לטענת הפרקליטות, אנשי החשב הכללי לא ידעו שהמדינה משלמת עבור כרטיסים המתארים מסלולי טיסה ומחירים כוזבים, ובחשבות משרד התמ"ת גם כן לא ידעו כי הם בעצם משלמים לראשונטורס וכי איילה טורס והלל מהווים רק "צינור". "עוד הוכשלו אנשי החשב הכללי, בכך שכאשר נענו לבסוף לדרישות התשלום שהגיעו אליהם משני משרדי הנסיעות - הם פעלו מבלי לתת דעתם לכך שהמשרד נעקף וכלליו לא נשמרו", נטען בכתב האישום. 

בסך הכל, שימש משרד איילה טורס לבדו כ"צינור" בעסקאות בשווי כולל של 70 אלף דולר.