"כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו – אנשים חייבין, ונשים פטורות. תנינא להא, דתנו רבנן: האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו במים" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין כט, ע"א).
"נשים פטורות", ואף שאינן מצוּוֹת – עושות, דהכי קרינן בציפורה ובחוה ובבת-שבע ובהגר וברבקה וביוכבד:
"למול" מנלן? מציפורה, דכתיב: 'וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ' (שמות ד, כה).
"לפדותו" מנלן? מחוה, דכתיב: 'וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'' (בראשית ד, א).
"ללמדו תורה" מנלן? מבת-שבע, דכתיב: 'דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ, מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ' (משלי לא, א), ואומר: 'אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ' (שם, א, ח).
"להשיאו אשה" מנלן? מהגר, דכתיב: 'וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (בראשית כא, כא).
"ללמדו אומנות" מנלן? מרבקה, דכתיב: 'לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים' (שם, כז, ט).
"להשיטו במים" מנלן? מיוכבד, דכתיב: 'וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר' (שמות ב, ג).
"וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית יט, יז)
בשעה שהאש החלה אוכלת את בתֵי סדום אמר לה לוט לאשתו: מהרי, הכיני לחם וחמת מים ונברח על נפשנו פן ניספה. אמרה לו: אנחנו את נפשנו נציל, ובנותינו יישארו כאן?
ומניין שהיו ללוט עוד בנות שנותרו מאחור? שבתחילה נאמר "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ" (בראשית יט, יב), ובתר כתיב "קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת" (שם, יט, טו). מלמד שנותרו הנשואות מאחור עם בעליהן. אמר לה: הסי אשה! עשי כדבריי!
שתקה.
ויוציאום המלאכים מהעיר ולא אמר לוט לאשתו דבר מדבריהם. הלך הוא בצעד בוטח, והיא משתרכת אחריו. היה לבה כבד עליה מאוד, הפכה ראשה לאחור וראתה את עירה, את משפחתה ואת רכושה עולים באש. "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (שם, יט, כו). דמעה אחר דמעה נטפה מעיניה, והדמעות הולכות ומתמלאות, הולכות וגוברות עד שנעשו לנציב מלח. התמוטטה ונפלה, ולא זזה עוד. ולוט לא הביט לאחוריו.
חז"ל אמרו 'במלח חטאה ובמלח נענשה', ואני אומרת, לא חטאה ואף על פי כן לקתה.
"וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז)
מהו "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ"?
לא נתקללה חוה, אלא במשלים שימשילו עליה בני אדם.
רבותינו, זכרם לברכה, המשילו נשים לכל דבר בעולם:
רצו להמשילן לכוס, המשילו.
חפצו להשוותן לבשר, השוו.
ביקשו לדמותן לפת, דימו.
איוו לתארן כקרקע, תיארו.
היו הן בעיניהם כתבשיל, ככְבָשות, כאווזות, כגופו של אדם; וגם כחמת מלא בדבר זה או אחר, וכערווה.
לעתיד לבוא יתקיים: "הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל" (יחזקאל יב, כג).
- "דרשוני - מדרשי נשים", בעריכת נחמה וינגרטן-מינץ ותמר ביאלה. 220 עמודים, הוצאת "ידיעות ספרים" והסוכנות היהודית.
