מי צריך את ערוץ 10?
ראוי שהערוץ ימשיך לנשום בצורה עצמונית, אך קצת קשה לראות את הסכנה לדמוקרטיה מסגירת דלתותיו של מה שאינו יותר מחיקוי עלוב של ערוץ 2
"אם ערוץ 10 ייסגר תיפגע הדמוקרטיה", קבע העיתונאי הוותיק עוזי בנזימן, והחרה החזיק בכך אחר עדית "הטאלנטים" של הערוץ, שבימים אלה מבכים בקול גדול את מר גורלה של הדמוקרטיה הישראלית, עקב הסכנה הגדולה שהערוץ "הנשכני", "האיכותי" ו"הרענן" ישיב את נשמתו לבוראו בעודו בדמי ימיו.
הערוץ, שנולד לפני כשבע וחצי שנים כהבטחה לטלוויזיה תרבותית ואינטליגנטית מעט יותר מהאח הגדול, ערוץ 2, מצא עצמו בין השאר בהישרדות כמעט מתמדת מול הבובלילים שכיכבו אצל יריבו, עם הפרות חוזרות ונשנות של תנאי הזיכיון, תוך הקזת דמים קבועה של מממניו, ובעיקר עם תלונות מלוא החופן על רגולטורים "ערלי לב שאין להם מושג מה זו טלוויזיה".
וכמאמר השיר – Anything You Can Do, I Can Do Better – הבהיר הערוץ החדש חיש קט לקודמו כי אין ריאליטי ירוד שאין לו מענה, אין שעשועון שלא ניתן לרדת נמוך ממנו ואין תוכנית אירוח מעוררת מבוכה שאין לה מקבילה "נשכנית" ומביכה ממנה. אם ערוץ 2 יכול לעשות את "האח הגדול", "סופר נני", "משפחה חורגת", "לילה בכיף", או "הבובלילים", שבו עוסקים בין השאר בעדכונים חמים של לוח הכפל וחידושי לשון של הטאלנט מאשקלון, אין כל סיבה שבעולם שהערוץ הצעיר וה"איכותי" לא יתהדר בסוגה עלית בדמות "היפה והחנון", "לרדת בגדול", "הבלוק" או השעשועון "ראש בקיר", שבו צריכים המשתתפים, מרצונם החופשי, לעבור דרך קיר מחורר העושה דרכו אליהם.
כזכור, הערוץ חרת על דגלו כבר בראשיתו את הבידול מהערוץ הוותיק. אך זה לא מנע מקברניטיו לדאוג למשל שאת התפקידים הבכירים של הגשת החדשות ימלאו יוצאי אותו ערוץ (מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון) שממנו כמובן צריך להיבדל. וזה ערוץ שזכה בימי חלדו הקצרים ללא פחות מארבעה תיקונים שבאו לקראתו בתנאי המכרז שלהם התחייבו בעליו עם הקמתו.
וזה גם ערוץ, שכיסי העיתונאים "רודפי הצדק והאמת" שבו מלאו עד להתפקע, גם לאחר קיצוץ "כואב" של 25%-35% בשכרם, מה שכמובן לא גרם לאיש מהם לראות דופי כלשהו בדרישה לסיוע ממשלתי ממרום שכר חודשי בן שש ספרות או קרוב לכך.
אם הערוץ הוותיק והמדושן מתגאה להעניק לצופיו רגעי התעלות טלוויזיוניים עם משה דץ בתוכנית "לחיות טוב", שבו נדונות סוגיות ברומו של עולם, מדוע שאחיו עול ימים לא יפליא בצופיו תורה מפי שתיים מבוגרות "הישרדות" בתוכנית המופת "שורדות בבית". ומה טבעי יותר שלפרקים דווקא הערוץ הגדול יתקנא במעשה ידיו להתפאר של הערוץ הקטן ויבקש אף הוא חלק ונחלה בהפקות רבות מוניטין ויוקרה. וכך, כשהערוץ "הרענן" הפליא בסוגה עלית ולילית בדמות התוכנית "מצלצלים", לא יכול היה המתחרה שלא להשיב לו במנה אחת אפיים עם "צלצול הכסף".
אך בלידתו היו ציפיות מסוג קצת שונה מהערוץ. מפת התקשורת הישראלית, שהכתה שורשים עמוקים בשמאל משחר ימיה, עתידה הייתה להשתנות קמעה, ייחלו ואולי אף העריכו מן הסתם רבים בציבור. עד מהרה התחוור לכל שטלוויזיה בישראל עושים משמאל או שלא עושים בכלל. "הערוץ העוקץ" נהפך על נקלה ל"ערוץ עוקף" תוך שהוא מפליא לאגף את עמיתו הבוגר משמאל. אם חברת החדשות של ערוץ 2 על היאיר לפידים והאברמוביצ'ים שלה מילאה בחפץ לב את שליחותה העיתונאית בעצם מעשה האִתרוּג הנאמן של ממשלת אולמרט, היטיב הערוץ "הנשכני", בין השאר בניצוחם של שלח ודרוקר, לבקר את אולמרט, אך בעיקר משמאל.
כנראה שהשמועה שניתן לעשות ערוץ חדשות סביר עם נטייה ימינה, כמו Fox News, מבוששת להגיע לארץ הקודש, המלאה כידוע בקדושים עיתונאיים המשוכנעים שאין טבעי יותר מהגמוניה כמעט מוחלטת בתקשורת לקבוצה ששיעורה באוכלוסייה נמוך לאין ערוך ממידת השפעתה.
כשנדרש מבקר האמנות והתיאטרון חיים גמזו לביקורת על ההצגה "סמי ימות בשש", הוא הסתפק בשורת ביקורת אחת שבה כתב: "מצדי הוא יכול היה למות בחמש". גם אם עולה בקרב לא מעטים מקרבנו התוחלת לראות את הערוץ מוציא את נשמתו, בין בשעה שש או בחמש, ב-2009 או ב-2010, ראוי בכל זאת שהערוץ ימשיך לנשום בצורה עצמונית. אך קצת קשה לראות את הסכנה לדמוקרטיה מסגירת דלתותיו של ערוץ שאינו יותר מחיקוי עלוב של ערוץ 2, ושהטייתו הבוטה שמאלה לא בדיוק מסייעת לשיח הפלורליסטי המקומי.
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
