פצעים ונשיקות

יש משהו מרשים בכישרון הכתיבה של עדי אַבֶּלֶס בספרו "פצע". יש משהו מרשים בקול המקורי, הרהוט ורב הדקויות הנפשיות, בעין הציורית המאופקת (אבלס הוא גם צייר) ובכוח האהבה הגדול של גיבוריו המסופר ממרחק. לכן, כמעט מפתיע ההבדל בין הכתיבה העמוקה והאלגנטית הזאת לבין איזו בוקיות עיקשת המאפיינת את גיבור הסיפור עצמו.

הגיבור הוא בחור אינטליגנטי בן 38, שעקב משבר התבגרות מאוחר מסתבך בחיפוש פשטני אחר האמת ביחסים בין בני אדם. כאן מצוי החלק החופר, המתיש לפרקים (340 העמודים) של הספר, אבל מפצות עליו במידת-מה ההערות המשועשעות של המספר, המודע למגבלה של גיבורו ומלווה אותה בקול אירוני נוסף.

אוהבים אך משקרים (צילום: ליקוויד לייבררי)

זה מתחיל בפצעון שצומח על שפתה של אשת-הגיבור היפה, המנסה לחלץ מבעלה הכחשה לטענתה ש"זה נורא מכוער". הוא אוהב אותה – היא אכן דמות מקסימה – והיא אוהבת אותו, לכן הוא מספק לה בתחילה, במורת-רוח קלה, את מה שנראה לו כשקר קטן.

מלחמת העצמאות של ההרגלים

אלא שמכאן הולכת וגועשת בתוכו איזו התקוממות על ההרגל לשקר בין בני זוג, ובכלל על השקרים בחברה ועל שאלות שמזמינות באופן ניסוחן את התשובה הרצויה וכו'. מתוך הווייתו הפסיבית, מתוך נפשו הלא פתורה, הסוחבת בין השאר עצב ילדות וכעס גדול על אביו, הוא פותח עכשיו במלחמת עצמאות הבוחנת מחדש את האמת במעשיו ובדיבוריו.

אבל הבחינה הזו, ככל שהיא אמיצה, כך היא גם נוקשה ומתפלספת באיזו מעגליות עקרה; מה שמתחיל בתובנה שהשקרים פוגעים באהבה, נמשך אל ההעמדה הפשטנית של "האהבה" מול "האמת" - והאהבה הגדולה בינו לאשתו מפורקת לפתע למרכיבים חשודים.

גם כישרונו לאהוב מתחלף בקמצנות רגשית ובחוסר טקט מחפיר, ובהטחה ילדותית של "האמת" בפני האנשים. הוא מאבד את אשתו ואת חבריו ואת עבודתו, וכנראה גם את הירושה (אחרי שהתגולל על אביו בקריאות "שקרן"). הוא מוצא את עצמו במעצר לאחר שבשם הישירוּת הציע לכמה בחורות אנונימיות בדיזנגוף לשכב איתו, ואף התנשא על השוטר שניסה לחלץ אותו מהסבך. לאחר מכן הוא מעליב בגסות איזו בחורה לבבית שגאלה אותו מבדידותו ושכבה איתו בעונג הדדי, בטענה שהיא זייפה אורגזמה. 

פצע קטן - פצע גדול

"פצע" מאת עדי אבלס, הוצאת עם עובד, 344 עמ'