המסע המופלא של ביבי ובארטון

אגן הים התיכון נחקר ומופה באופן מדוקדק לאורך אלפי שנים בזכות התרבויות הרבות שצמחו לחופיו. האוקיינוסים, לעומת זאת, היו תמיד סימן שאלה גדול.

ממעמקים - כתבות נוספות:

• הבתולה מוירג'יניה: כרישה הרתה בהפרייה עצמית
• סרטון נדיר: כריש לוויתן באילת
• עדויות קדומות ליחסי מין
  

עד לא מכבר לא הייתה שום דרך מעשית לחקור את הנעשה בתהומות הים: המכשולים הטכנולוגיים היו בלתי ניתנים לגישור. הסערות והגלים הגבוהים הביאו לכך שאפילו ההפלגה מעל פני המים הייתה מסוכנת מאוד, ועל מחקר תת-מימי לא היה על מה לדבר.

באמצע המאה התשע עשרה רוב המדענים האמינו שאין חיים בעומק של יותר 600 מטרים, והיו להם סיבות טובות לכך. כל מי שצלל בבריכת שחיה במים העמוקים, הרגיש את הלחץ באוזניים שמתגבר ככל שיורדים עמוק יותר. הלחץ הזה הוא תוצאה של משקל המים: כל עשרה מטרים של מים שקולים ללחץ של אטמוספרה אחת, או כקילוגרם לסנטימטר רבוע.

בעומק של 600 מטרים לחץ המים הוא כששים אטמוספרות, או קצת יותר מששים קילוגרם לסמ"ר. תנו לאדם בוגר לדרוך לכם על קצה האצבע הקטנה, ותבינו את המשמעות המעשית של לחץ כזה ומדוע קשה להאמין שיצור חי מסוגל להתמודד עימו לאורך זמן. וזה לא הקושי היחיד.

על היבשה, הצמחים ממירים את אור השמש לאנרגיה כימית: הפוטוסינתזה היא הבסיס לכל שרשרת המזון. אור השמש לא חודר למעמקים, אין פוטוסינתזה ולכן לדגים אין מה לאכול. המים העמוקים גם קרים מאוד: שלוש או ארבע מעלות צלזיוס בלבד. קר, חשוך, אתה רעב ובלחץ מתמיד - במילים אחרות, כמו לחיות בדירת סטודנטים.

אך עדויות שנצטברו לאורך המחצית השניה של המאה התשע הראו שיש חיים על קרקעית האוקיינוס. ספינות מחקר העלו ברשתותיהן כל מיני יצורים משונים מעומקים של ארבעת אלפים מטרים ויותר- אך לרוע המזל, כל היצורים הללו כבר היו מתים כשהגיעו אל פני השטח.

זה היה חלומו של וויליאם ביבי, חוקר טבע שפעל בתחילת המאה העשרים - לבחון את דגי המעמקים בסביבתם הטבעית. ביבי היה מפורסם מאוד בציבור הרחב בזכות מסעות מחקר שערך למקומות נידחים על הגלובוס, והכתבות שכתב עליהן בכישרון רב. בשנות השלושים, אחרי שנים רבות של מחקר על פני היבשה, הפנה ביבי את תשומת ליבו אל האוקיינוסים.

ביבי ביקש לבנות צוללת שתאפשר לו לרדת מאות מטרים מתחת לפני הים, אל המסתורין שאף פעם לא נחקר בעיניים אנושיות. היה לו תכנון ראשון של צוללת כזו, אבל הוא לא היה מהנדס והוא ידע את זה. על כן פרסם בכלי התקשורת שהוא מחפש שותף בעל ידע טכני כדי לתכנן צוללת מתאימה ולצאת עימו אל המעמקים.

אוטיס ברטון היה היפוכו הגמור של וויליאם ביבי. הוא היה מהנדס מוכשר מאוד שידע בדיוק כיצד צריך לתכנן צוללת שתשרוד את הלחץ הנורא במעמקים- היא חייבת להיות עגולה כדי שלחץ המים יתפזר באופן שווה על פני הגוף. מצד שני, לברטון לא היה לו מושג בביולוגיה. חבר משותף הכיר ביניהם, וברטון שטח בפני ביבי את השרטוטים לכלי שייט אותו כינה 'באתיספרה' (צירוף של המילים 'באתי'-עומק, ו'ספרה'-כדור). ביבי העיף מבט אחד בתוכניות והבין מייד שמצא את האיש שחיפש.

העבודה על הבאתיספרה החלה בשנת 1928 בעזרת כסף שברטון ירש מסבו העשיר. התכנון של ברטון היה פשוט מאוד: כדור עשוי פלדה עבה במשקל של כמה טונות, תלוי על כבל שישתלשל מספינה על פני השטח. בכדור היו קבועים חלונות עגולים דרכם יוכלו השניים להתבונן החוצה. את החמצן יספק מיכל לחץ גבוה, ותרכובות כימיות יסלקו את הפחמן הדו-חמצני והלחות מהאוויר המשומש.

הספינה תוריד את הכדור אל המים, והתקשורת עם הצוללים תתבצע באמצעות קו טלפון שהותקן בבאתיספרה. אבל לפשטות הזו היו גם חסרונות מדאיגים מאוד. לבאתיספרה לא הייתה שום יכולת ניהוג: היא הייתה תלויה לחלוטין בכבל שהחזיק אותה. אם משהו יקרה לכבל או לספינה - גורלם של הנוסעים נחרץ. אם סדק יתגלה באחד החלונות ומים יחדרו פנימה, ביבי ובארטון לא ימותו מחנק: סילון המים פנימה יותז בלחץ אדיר שפשוט יקרע אותם לגזרים.

ב-1930 ביצעו ביבי וברטון את הצלילה הראשונה בבאתיספרה, לעומק של כ-400 מטרים. ביבי ישב כל הצלילה על מפתח שוודי שנשכח בצוללת, אבל היה כל כך לחוץ שפשוט לא שם לב - בימים שאחר כך הוא התהלך כשצורה של מפתח שוודי טבועה לו על ישבנו.

הצלילה השנייה הייתה מסוכנת לא פחות: זרמים תת-מיימים טילטלו את הצוללת והשניים ספגו חבטות קשות עד כדי זוב דם. אבל התקשורת לא הפסיקה להלל את שני החוקרים הנועזים ושיאי הצלילה ששברו בכל ניסוי, והשניים החליטו ללכת על כל הקופה. העומק המקסימלי שאליו יכלו לרדת בעזרת הכבל שלהם היה תשע מאות מטרים, וזו הייתה המטרה שהציבו בפניהם.

כאן המקום לעצור ולומר כמה מילים על החיים במעמקי הים. החל מעומק של מאה ועד אלף מטרים חלה צניחה משמעותית במספר המינים שניתן למצוא בים. אור השמש, ומכאן גם האנרגיה ועיקר המזון, נמצאים על פני השטח- ושם גם חיים מרבית בעלי החיים.

בעלי החיים שחיים בעומקי הביניים, אלף עד ארבעת אלפים מטרים, הם אלו שאנחנו מכירים כ'מפלצות המעמקים': דגים בעלי עיניים ענקיות, שיניים כמעט לא הגיוניות ומחושים זוהרים באור זרחני. שם גם חיים הדיונונים הענקיים שהם המקור לאגדות על 'דרקוני ים' אצל הימאים הקדומים. אלו יצורים דמויי תמנון שמגיעים לאורכים של עד חמש עשרה מטרים וצדים דגים אחרים באמצעות זרועותיהם החזקות. קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, לדוג דיונון כזה - עיקר הידע שלנו מגיע מגוויות שנשטפו אל החוף או שנתגלו בבטנם של יצורים אחרים. אנחנו יודעים שיש להם עיניים בקוטר של שלושים סנטימטרים ומקור קשה ורב עוצמה - אבל שום דבר לא ידוע על ההתנהגות שלהם.

החיים על הקרקעית הקרה והשקטה של האוקיינוסים הם מלחמת הישרדות של ממש. מקור המזון היחיד הוא ה'שלג', שאריות של פלנקטון מיקרוסקופי שצונח מפני הים ומגיע - אם הדגים שלמעלה לא הספיקו לאכול אותו - אל התחתית. רוב היצורים בקרקעית משתדלים שלא לזוז כדי לחסוך באנרגיה, ומקווים שהאוכל יפול עליהם, פשוטו כמשמעו, מהשמים.

פה ושם מתרחש נס, וגופתו של לוויתן מת צונחת אל המעמקים. גופה כזו היא סיבה למסיבה לשוכני המעמקים: הם מגיעים ממרחקים כדי להנות מהארוחה הנדירה. השרימפסים הזריזים אוכלים את רוב הבשר, בעלי החיים האיטיים יותר ינקרו את השאריות והבקטריות ישלימו את המלאכה בתוך עשרות עד מאות שנים.

הדגים שחיים בקרקעית הם לרוב אפורים או שחורים, בניגוד לקשקשים המבריקים של אחיהם על פני השטח, והיצור הנפוץ ביותר על פני הקרקעית הוא כנראה מלפפון הים, שבאופן מפתיע נראה כמו מלפפון בים.

בשנת 1934 נכנסו ביבי ובארטון אל הבאתיספרה, והכבל הוריד אותם אל המים העמוקים שמול חופי ברמודה. ביבי תפס את מקומו ליד החלון, אוחז בפנס קטן ביד אחת ושפורפרת טלפון ביד השניה. ברטון תיחזק את המכשירים ובלון החמצן, וסייע לו בתצפית. אט אט החלו המים לקבל גוון עמוק, כהה. אור השמש הלך ודעך עם כל מטר שירדה הבאתיספרה. כשהגיעו לעומק של כ-600 מטרים שררה סביבם חשיכה מוחלטת. הבאתיספרה המשיכה לצלול. לפתע הבחין ביבי בנצנוץ זוהר מחוץ לחלון.

"ראיתי יצור משונה באורך של כמה מטרים שוחה במהירות לעבר החלון, פונה הצידה - ואז...כאילו התפוצץ. האור היה כה חזק עד שהאיר את פני ואת פנים הצוללת". ככל שירדו השניים עמוק יותר, כך הפכו התיאורים שהעביר ביבי אל פני השטח למדהימים יותר. עשרות בעלי חיים זוהרים בצבעים בוהקים, מדוזות, שרימפסים שנדמה כאילו היו עשויים מאש אדומה ויוקדת. הוא בקושי הספיק לתאר יצור אחד, וכבר זה פינה את מקומו לדג אחר, מוזר יותר. החוויה הייתה, כדבריו של ביבי, כמו ביקור בעולם חייזרי, מוזר יותר מהמאדים.

הדיווחים שהעביר ביבי מהמצולות היו כה פנטסטיים, עד שהיו מדענים שתהו בקול אם אולי הוא רק דמיין את מה שראה- אבל המוניטין הרציני של ביבי כחוקר טבע וביולוג העניקו לו את הקרדיט הראוי.

צלילת השיא בברמודה הייתה הצלילה המשותפת האחרונה של ביבי וברטון. השניים לא הסתדרו היטב ברמה האישית. ברטון לא אהב את העובדה שהתקשורת התעלמה ממנו, התייחסה אליו כאל הסייד-קיק העשיר של ביבי והעניקה את מלוא תשומת הלב לחוקר המהולל. כשירדו ביבי וברטון אל הרציף בנמל הם נפרדו בלחיצת ידיים, ולא דיברו עוד לעולם.