25 ערים בארה"ב, ממסצ'וסטס בחוף המזרחי ועד אורגון בחוף המערבי, נקראות על שם ירושלים (Salem – שלם). הן מבטאות את היחס המיוחד של ארה"ב, מהמאה ה-17 ועד היום, לבירתו של העם היהודי, להיסטוריה של המדינה היהודית וליהדות.
הקונגרס האמריקני, הנציג האותנטי ביותר של הציבור, העביר שורה של חוקים והחלטות המכירים בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של המדינה היהודית וכמקום מושבה הראוי של שגרירות ארה"ב בישראל. הבוחר האמריקני ונבחריו יודעים ש-3,000 שנים לפני שנכנס הנשיא אובמה לבית הלבן, ו-2,770 שנים לפני הקמת ארה"ב, נכנס דוד המלך לירושלים, לב העם היהודי. אבל, אובמה רוצה לחלק את ירושלים, למנוע בנייה יהודית ולעודד בנייה ערבית בעיר. הוא לא מכיר אפילו במערב ירושלים כבירת ישראל.
ב-1949, עם סיום מלחמת השחרור, הפעילו הממשל האמריקני, אירופה והאו"ם לחץ ברוטאלי על רה"מ בן-גוריון להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה, להכיר בה כעיר בינלאומית ולהימנע מקביעת עובדות בשטח, בנוסף לדרישה "לסיים את כיבושי הנגב", לקלוט ולפצות את פליטי 1948. תשובתו של בן גוריון הייתה הולמת ומיידית: הכרזה על ירושלים כעיר בירה, העתקת משרדי ממשלה ועסקים לעיר, בנייה עד קווי שביתת הנשק בתחומה, יישוב מאסיבי של עולים בה ושדרוג התשתית התעבורתית לירושלים. נחישותו של בן גוריון הבהירה לארה"ב שהיא והנגב אינם עומדים למו"מ. היא העניקה לבירה מרחב ביטחון והתפתחות לדור הבא.
גם ב-1967 איימו הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית על רה"מ אשכול, שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בתחומה יפגעו קשות בישראל. אשכול הלם חזרה ובפסקנות הכריז על סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות מעבר ל"קו הירוק" ובנייה מהירה של רמת אשכול.
ב-1972-1970, בתגובה ל"תוכנית רוג'רס" שקראה לנסיגת ישראל ל"קווי 1967" ולחסות שלושת הדתות על ירושלים, הניחה רה"מ גולדה מאיר את המסד לשכונות הלווין סביבה, מעבר ל"קו הירוק" - נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית - שהעניקו לעיר תשתיות קרקע קריטיות להתפתחות עד עתה.
כעת, ב-2009, מפעיל גם אובמה לחץ פסיכולוגי על ישראל לחלוקת ירושלים,
שתשלול ממנה עתודות קרקע אדירות. אלה חיוניות לשדרוג דרמטי של תשתיות התעבורה והבנייה, שהן תנאי בל-יעבור למהפך ממאזן הגירה יהודית-שלילי (החוצה) למאזן הגירה יהודית-חיובי (פנימה).
תשובה הולמת לאובמה, שנועדה בעיקר למשוך יזמים, ליצור מקומות עבודה, לספק דירות במחירים סבירים ולהעניק לירושלים מרחב התפתחות לדורות הבאים, צריכה להינתן באמצעות השלמת "דרך בגין" לכביש טבעת, תהליך מהיר להרחבת כביש 1 ו-443, סלילת כביש 45 לשפלה, רכבות מהירות לירושלים ובתחומה, הקמת נמל תעופה בינלאומי, אזורי תעשייה מסורתית ועלית, אזורי מגורים וכבישי גישה פנים-עירוניים מהירים. הדבר מחייב הרחבת התחום העירוני למזרח הריק-יחסית עד ים המלח, הרודיון ובעל חצור, למערב עד מודיעין וקריית ספר, ולדרום עד בית"ר עלית וגוש עציון.
הקרב על ירושלים מחייב גם שיתוף פעולה עם נבחרי הציבור האמריקני בשני בתי הקונגרס. זה הזמן להביע תמיכה בהצעת החוק מ-1999 – שזכתה לתמיכת 84 סנאטורים אך להתנגדות ממשלת ישראל, המונעת מהנשיא לעכב את העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. זה הזמן לעודד את ידידי ישראל בקונגרס, ובמיוחד את יו"ר ועדות הבחירות בבית הנבחרים ובסנאט, למחזר תיקוני-חוק והחלטות של הקונגרס הקובעים שירושלים המאוחדת היא בירתה הבלעדית של ישראל.
התפתחות ירושלים דורשת כמו בעבר קריאת תיגר על הממשל האמריקני, כדי להפוך אותה לעיר של קליטה, תעסוקה וצמיחה. השלמה עם מדיניות אובמה תחריף את מגמת הנטישה, האבטלה והקמילה של ירושלים ותהווה את האיום הביטחוני והדמוגרפי הקטלני ביותר לעיר הבירה מאז 1967.
יורם אטינגר, מומחה לענייני המזרח התיכון וארה"ב
