מליאת הכנסת צפויה לאשר את חוק "המאגר הביומטרי",
על-פיה ייכללו אמצעי זיהוי כטביעת אצבע ותצלום פנים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע.
יש סיכוי טוב שכלל לא שמעתם על החוק, למרות שהוא מאוד נוגע לכם: משרד הפנים ייקח מכל אחד מאיתנו סריקות של טביעות אצבע וצילום פנים כדי להקים מאגר מידע עצום, אותו יוכלו להצליב עם מידע נוסף על כל אזרח. אנשי המאגר יעבירו את המידע על פי בקשה למשטרה, לצבא ולגורמי ביטחון אחרים, ובעתיד – לך תדע, אולי לבנק? אולי לחברת האשראי?
החוק גם קובע שהנתונים יימצאו בשבב בתעודת הזהות והדרכון שלנו. כך, סבורים יוזמי החוק, יהיה קשה יותר לרמאים להונות רשויות רווחה, לעבריינים לגנוב את הזהות שלנו ובאופן כללי החיים של מי שהתרגל לזייף בקלות תעודות ודרכונים יהיו קשים יותר.
אבל יש בחוק גם סכנות רציניות: הוא פוגע בפרטיות שלך ושלי. הוא יפקיד כוח עצום בידי פקידים במשרד הפנים, כשלרשותם תמונות וסריקת אצבעות של כל אזרחי ישראל. את המידע הזה אפשר יהיה להעביר בשלב ראשון למשרד הפנים ולגורמי ביטחון, אך תמיד קיימת אפשרות שבעתיד יוחלט להעבירו גם לגופים אחרים, שלא לדבר על האפשרות שהמאגר ייפרץ ויסתובב בשוק השחור בין חוקרים פרטיים או בebay לכל דורש.
לא מוגזם להניח שכל אחד מאיתנו מרגיש או נוחות קלה כשהוא יודע שלכל מיני פקידי ממשל יש גישה לתמונתו ולסריקות האצבע שלו, והוא או היא יכולים להעביר אותה באופן חוקי לגורמים מסויימים, ובאופן בלתי חוקי לגורמים אחרים.
מעבר לאי נוחות, יש כאן גם סכנות של ממש. מאגרים מעין אלה יכולים לשמש לטובה, ויכולים לשמש לרעה. הם אולי מתמודדים עם תופעה של גניבת זהות באמצעות זיוף תעודות, אבל מי שיצליח לגנוב זהות דרך המאגר, יהיה לנו הרבה יותר קשה להוכיח שהוא לא אנחנו ואנחנו לא הוא.
יתכן שהיתרונות של המאגר מצדיקים את הסכנות שבו. ייתכן שלא. מה שבטוח הוא שלכל אחד ואחת מאיתנו יש אינטרס עצום שהמאגר הזה, אם יוקם, יתנהל כמו שצריך. משרד הפנים מבטיח שהחוק כולל ערובות לכך שלא ידלוף מידע מהמאגר ושנתונים לא יועברו למי שלא מוסמך לקבל אותם. אך רצוי לפקפק בהתחייבות של משרד הפנים לשמור על המידע הפרטי שלנו. ניסיתם פעם להשיג מידע על שכן ממרשם האוכלוסין? משרד הפנים כה טורח לשמור על המידע הפרטי שלנו שם, שכעת הוא מסתובב חופשי ברשת האינטרנט ועד סוף הקיץ כל בוגר קייטנת מחשבים יוכל להשיג אותו בשבילכם.
אם אנחנו רוצים להבטיח שהמאגר יתנהל כמו שצריך, הוא חייב לפעול תחת עינו הפקוחה של הציבור. ישנם נושאים שחייבים להתנהל בחשאיות, כמו מנגנוני האבטחה של המאגר, שכן חשיפתם תקל על המבקשים לנצלו לרעה. אבל בכל שאר הנושאים, חשוב מאוד שנוכל להגן על האינטרסים שלנו באמצעות קבלת מידע עדכני ושוטף על אופן הניהול של המאגר.
אם למשל אנחנו חיים בסמוך לתחנת כוח חשמלית, שכל כולה נועדה למטרות חיוביות והיא אכן מממשת אותן, עדיין היינו רוצים לדעת אם פה ושם יש איזו דליפת חומרים רעילים שגורמת לנזקים סביבתיים קשים.
אלא שהצעת החוק שתעלה להצבעה, מבטיחה שהיכולת שלנו לפקח על המאגר תהיה אפסית. הממשלה כללה בו סעיף שקובע שחוק חופש המידע לא יחול על הרשות שתנהל את המאגר. עוד היא קבעה שהכללים שלפיהם הוא יתנהל והדרך בה יועברו ממנו נתונים לרשויות השונות, יהיו חסויים. דיווחים יימסרו אמנם לכנסת, אבל לוועדה מיוחדת שדיוניה יהיו חשאיים. בשורה התחתונה: אם תתרחש דליפה מהמאגר, סכנה שהשר מיכאל איתן
הגדיר כ"מסוכנת פי עשרה מאסון צ'רנוביל", רוב הסיכויים שלעולם לא נדע על כך.
כשמקימים מאגר מידע כל כך רגיש, וכשמוקמת רשות חדשה שבידיה מרוכז כל כך הרבה כוח לשמור על הביטחון שלנו או לפגוע בפרטיות שלנו, אנחנו חייבים להיות משוכנעים שהעניינים מתנהלים בשיא היעילות והתקינות. אנחנו חייבים להיות משוכנעים שהפעילות מתבצעת בתנאים של בית מרחקת, ולשם כך היא צריכה להתבצע לאור השמש, שהוא כידוע המחטא הטוב ביותר.
רשויות עתירות כוח ששומרות מידע על אזרחים ופועלות במרתפים אפלים, היו מאפיין קלאסי של המשטרים החשוכים במזרח אירופה. אם אנחנו רוצים לצעוד עם הטכנולוגיה קדימה, עלינו להתרחק מתמונת המרתפים האלה רחוק ככל האפשר. המאגר הביומטרי צריך להתנהל תוך שקיפות מלאה וחובת דיווח של מנהליו לציבור הרחב.
רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע
