ביציות לכל דורשת?

עוד דרכים להורות / ענת גרינשטיין

מעורבותם של רופאים ישראלים ונשים ישראליות במה שנחשד כסחר בביציות, העלתה לסדר היום התקשורתי את "תיירות הביציות", במסגרתה מארגנים רופאים ומרפאות פריון בארץ נסיעות של נשים ישראליות לחו"ל, לצורך קבלת ביציות מופרות והשתלתן ברחמן. את מידת החוקיות של "תיירות הביציות" בוחנת כעת המשטרה הרומנית, אך העיסוק בסוגייה חידש את הדיון הציבורי בשאלת הצורך במסחר בביציות ואת המאבק להתיר את מכירתן בישראל.

הנשים מהן נשאבות הביציות הן לרוב מזרח אירופאיות, אולם ישנן גם ישראליות צעירות שמקבלות את הטיפול ההורמונלי בארץ, ומוטסות לקפריסין לצורך ביצוע השאיבה. אותם רופאים הנשבעים בשבועת הרופא "לא להזיק", למעשה מבצעים בנשים בריאות פעולה פולשנית תחת הרדמה, הכרוכה בתופעות לוואי, שמסכנת את בריאותן, כולל סיבוכים המצריכים אשפוז ובמקרים נדירים מאוד אף מוות, וחשד לעלייה משמעותית בסיכון לסרטן.

הטיעון המרכזי של המצדדים בהתרת מכירת ביציות בישראל, הוא שהאיסור על מכירתן שולל את זכותם להורות. הם דורשים מהחברה לסייע להם באופן פעיל במימוש זכות זו, באמצעות שימוש במנגנון הרפואי, הסדרה של הסכמים בחוק, תמיכה כספית ועוד. הפגיעה בבריאותן של הנשים המוכרות את הביציות מוגדרת על ידיהם כשולית והוגנת לאור העובדה שהן מקבלות תשלום.

אך טענות אלה אינן נכונות. אפשר לממש את הזכות להורות בדרכים שונות ולא פוגעניות. אימוץ מאפשר לממש זכות זו, ונותן מענה לצורך של ילד נטוש בהורים. הוא אפילו ידידותי לסביבה. מי שרוצה ילד מזרעו, או ילד שהוא עצמו ליווה את היווצרותו מההתחלה, יכול להסתייע בהסכמי הורות. הסכמים כאלה נחתמים בדרך כלל בין גברים הומוסקסואלים ונשים המעוניינות בילדים, אבל אין סיבה שלא יהוו פתרון גם במקרים אחרים. מי ש"נזקקת" לקניית ביציות, נזקקת להן לא לשם מימוש הזכות להורות, אלא לשם הגשמת הרצון להיות הורה בדרך מסויימת.

גם הטענה כי הסיכון הבריאותי בשאיבת ביציות הוא שולי - אינה נכונה. אצל 1-2% מהנשים המקבלות גירוי הורמונלי מתפתחים סיבוכים חמורים המצריכים אשפוז, ויכולים לכלול אי ספיקת לב או כליות. במקרים נדירים אף יש צורך בכריתת שחלות והיו גם מקרים בודדים של מוות.

לטענת ארגונים שונים שתומכים בתרומת ביציות, 5,000 נשים ישראליות מעוניינות בקניית ביציות (לא ידוע כמה גברים). אך אם 5,000 נשים יעברו שאיבה, ואפילו אם רק 2% מהן יסבלו מסיבוכים חמורים, עדיין מדובר ב-100 אשפוזים - סיכון בריאותי הרבה יותר גבוה משפעת החזירים, למש).

בנוסף, קיימים מחקרים שמוכיחים עלייה משמעותית בשכיחות הסרטן בקרב נשים המקבלות גירוי הורמונלי במסגרת טיפולי פוריות. אמנם הממצאים ואחוזי הסיכון המדוייקים שרויים במחלוקת בספרות הרפואית, אך יש לראות בכך סיכון במיוחד כשמדובר בנשים בריאות שאינן עוברות את הפרוצדורה בעקבות צורך רפואי משל עצמן.

כחברה, איננו יכולים להרשות לא/נשים להשתמש בידע וטכונולוגיה רפואיים, שנוצרו על מנת להבריא ולרפא, באופן שמסכן את בריאותן של נשים מסויימות, כל זאת לא למען הצלת חיים אלא אך ורק למען מימוש הרצון להורות בדרך אחת ולא אחרת.

ענת גרינשטיין, פרויקט נשים וטכנולוגיות רפואיות, "אשה לאשה " מרכז פמיניסטי, חיפה

מפנטזות על תינוק בעגלה / עופרה בלבן-קשטלנסקי

החשיבות לכך שתרומת ביצית תוכל להיעשות בישראל, נובעת מכך שבארץ אין כמעט מי שעוברת טיפולי פוריות שמסכימה לתרום מביציותיה. הדבר נובע מחשש של רבות, שתרומה תגרע מביציות שלהן היא נזקקת בעצמה, והן מתוך חשש שאם תתרום ביצית - אולי לנתרמת הטיפול יצליח, אך לתורמת לא.

התורמת הפוטנציאלית היא אשה חכמה, שמבינה את המצוקות של מי שזקוקה לתרומת ביציות אך לעיתים קשה לה לחלוק אותן עם אחרים.

בישראל, כידוע, רק נשים שעוברות בעצמן טיפולי הפריה, רשאיות לתרום ביציות. הרציונל שהנחה את המחוקק בשנת 1987, היה שכיוון שהטכנולוגיה לא התפתחה דיה, וההליך מסוכן ודורש ניתוח, מדובר במצב קשה עבור האשה, שנדרשת לפרוצדורה רפואית סבוכה. כך שהמחוקק החליט שרק מי שעוברת את ההליך ממילא, תתבקש לתרום.

מצד שני, היום השתנו התרופות. המכשירים הרבה יותר משוכללים, רמת הסיכון פחותה לאין שיעור. במובן זה, פונדקאות מסוכנת הרבה יותר לאשה.

חלון ההזדמנויות לתרומת ביצית הוא עד גיל 30. כך, קטנה עוד יותר כמות התרומות האופציונליות, ונדרשים פתרונות נוספים, כמו החוק שאנו מקדמים בכנסת, ולפיו יתירו לכל אשה במגבלות של גיל, מצב בריאות ואנונימיות - לתרום מביציותיה, בדיוק כמו בעולם הגדול.

לפי החוק המוצע, מוגבלת הפרוצדורה לשלוש פעמים בלבד, וגם אז בכל פעם מחלקים את הביציות לשלוש משפחות בלבד, כדי לשמור על התורמת מבחינה בריאותית ונפשית כאחד, ומעל הכל - כדי למנוע סחר בביציות. הגמול הכספי שתקבל התורמת יהווה אך פיצוי על הזמן שהקדישה לטיפול, שכל מחזור שלו אורך כחודש. תמורתו תקבל התורמת 6,000 שקל. סכומים של 18 אלף שקל לא יאפשרו סחר בביציות, כיוון שפיצוי זה לא יהווה פיתרון כלכלי לנשים עניות.

מטרת החוק מקדשת את הדרך בה הוא יופעל, והוא בעיקר ייתן תקווה לכ-5,000 נשים שמחכות לתרומת ביצית בישראל, אך קצרה ידן מלשלם אלפי דולרים עבור טיפולים בחו"ל.

אימוץ הוא אכן אופציה ראויה, אך נשים רבות רוצות לחוות הריון ולידה, הן רוצות תינוק שיהיה שייך מבחינה גנטית לפחות לבן זוגן. רוב הזוגות לא יכולים לאמץ כיום ילד בישראל, ואימוץ בחו"ל הוא יקר מאוד, ובמסגרתו מקבלים את הילד רק בגיל שנה לערך. זו אופציה פחות טובה למרבית הזוגות, שהרי הפנטזיה של אמהות היא בדרך כלל דמות תינוק חייכן בעגלה. לכן, רבות כל כך עדיין מוכנות לעשות מעל ומעבר כדי לזכות בהריון המיוחל.

עופרה בלבן-קשטלנסקי, יו"ר  עמותת חן לפריון