"מי שמחפש כל הזמן את האופק נמצא בסכנה"

אני ילד ירושלמי, שקשר את גורלו עם אנשים במעגלים שונים. גם במעגל המשפחתי וגם במעגל הקיבוצי, וגם במעגל הציוני, וגם במעגל האנושי. אני בן שבעים, ואני תופס את עצמי כבן הדור שלי. ואני עוסק בהיסטוריה, כי אני סקרן לגלות מה אני יכול לעשות עם החיים שלי. זהו.

מה החלום שלך לאדם ולחברה?

החלום שלי הוא שהאדם יכיר בכך שהוא אינסופי ושבור. שאין מודל שדרכו נוכל לתפוס את כל העניין. לפי דעתי אין דבר כזה, ואם מאמינים שיש - זה יכול להיות מאד מסוכן. מודל מסוים יכול להיות נקודת זינוק, אבל לא הציר שמארגן סביבו את כל החיים. לפי דעתי אנחנו צריכים את הצניעות שאומרת "אין מודלים מושלמים". לכל מודל יש את החורים שלו, ואפשר תמיד למצוא מחוזות חדשים.

לאורך ההיסטוריה האנושית עברנו לא מעט מודלים. האם אתה רואה אותנו מתקדמים בכיוון מסוים?

אני לא רואה שלהיסטוריה יש מטרה. בשבילי, האידיאל איננו אוטופיה אלא הקשבה לנקודות שבהן האדם יכול להתפתח. וכשאני מדבר על התפתחות אני מדבר בראש ובראשונה על הצד המוסרי, שבצורה הכי פשוטה פירושו: לא רק אני נמצא בעולם.

איך אתה רואה אותנו מתפתחים בכיוון הזה?

אספר לך משהו שלימד אותי א.ד. גורדון. הוא אמר שאם אתה רוצה לחצות ביצה ולהגיע לצידה השני, עומדות בפניך כמה אפשרויות. דרך אחת היא להסתער לתוך הביצה, לשקוע, להתייאש, ולא לחצות את הביצה. דרך שנייה היא בכלל לא להיכנס, כי האתגר נראה כל כך גדול. דרך שלישית, שאותה גורדון הציע, היא, כדבריו, "דע לאן אתה רוצה להגיע, וחפש אבן קרובה לעמוד עליה".

לפי הערכתי, מי שמחפש כל הזמן את האופק נמצא בסכנה. המון אנשים נשרפים ומוותרים. אני מאמין שיש אבנים קרובות לכל בן-אדם, ושחשוב תמיד להמשיך לחפש את האבן הבאה. האבן הקרובה יכולה להיות כניסה לבית משותף, בניית קהילה, טיול קבוצתי או טיול בשניים. חשוב לחפש את האבנים האלה, ולחפש שותפים לעבודה. בשביל להתקדם לעבר האופק צריך שותפות עם עוד אנשים.

התרבות הפופולארית כיום לא מסתכלת בעין אוהדת במיוחד על רעיון השותפות.

אין ספק שהחברה שלנו עושה מאמץ אדיר ומשקיעה כספים כדי ליצור את המיתוס של מלחמת הכל בכל. יש אנשים שמאמינים בזה אמונה אמיתית ומוכנים להשקיע בזה. אז קודם כל צריך לעשות מאמץ של הינתקות, הינתקות מהכוחות התרבותיים, הענקים, שמושקעים ביצירת נורמות של שרידות, נורמות של אנטי-שותפות.

 צריך לבקר את התפיסה הזאת, ולשבור את העריצות האינטלקטואלית של מודל השרידות. הקושי הוא שזהו קרב א-סימטרי, בין דעה דוגמטית ושטחית עם המון כוח לבין דעה מורכבת, שרואה את האדם בשלמותו, בכלליותו. זהו קרב רוחני-תרבותי.

מהן המטרות שלך כיום, מה אתה עוד רוצה להשיג?

אני תמיד אומר לאשתי "תזכרי שאנחנו כבר על האקסטרה". אנחנו לא מתחילים את החיים,

 וצריכים להיות מודעים לכך שאיננו יכולים לדעת מה יהיה. אולי נישאר בריאים, אולי נהיה חולים, אולי תסתתם דעתנו – אשתי מטפלת בזקנים, כך שאני רואה את כל האפשרויות הקיימות.

אני נורא רוצה להמשיך להיות בקשר עם קבוצות שיתופיות שנולדות. אני רוצה להיות קרוב לביתן היולדות, כל זמן שהמיילדות לא תגדנה - "שמע, זקן, אתה מפריע פה". כל היריון, כל לידה, מרגשים אותי נורא, ואני רוצה לזכות להיות כמה שיותר בקרבתם.

לא מזמן קיבלתי פרס על קידום הסובלנות בין דתיים וחילוניים. אז נתתי את הכסף לקיבוץ, בתנאי שהוא יפתח את דלתותיו למפגשים של קבוצות שיתופיות, כדי שיוכלו לשבת יומיים-שלושה בקיבוץ וללמוד את עצמן. זה החלום שלי – לבנות ביתן יולדות קטן בתוך הקיבוץ.

• יש לי חלום"- ראיונות עומק עם אנשי ציבור, אמנים, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ואנשים מהשורה, על הזהות, תפישת העולם והערכים שלהם, חלומותיהם לעתיד האנושות ומדינת ישראל, ומה עלינו ועליהם לעשות כדי להגשים חלומות אלו. נסיון להביא לשיח הציבורי את האידיאליזם שפועם בעורקי החברה והתרבות שלנו, ולגבש ערכים וחזון חדשים ורלבנטיים למאה העשרים ואחת.

• עורך המדור, עמיר פריימן הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית בחינוך, אמנות, החברה האזרחית, תקשורת ופוליטיקה. לראיונות המלאים לחצו כאן, ליצירת קשר שלחו ל amirfreimann@gmail.com.

• לראיונות נוספים במדור לחצו כאן