איך מסבירים לילדים מה קרה לנעה?
איך מסבירים לילדים את התקף הטירוף שאחז באבא של נעה גולדרינג? תוהה ד"ר דפנה כצנלסון בנק, פסיכולוגית קלינית בכירה, ומציעה: אולי מוטב להסביר קודם כל להורים הנסערים איך קורה שאב רוצח את בתו "בשם האהבה"
במכתב הפרידה לאשתו כתב אסף גולדרינג לגרושתו ליזה: "למה עזבת אותי? האם מצאת אהבה אחרת? האם הפסקת לאהוב אותי?" בימים האחרונים אמר: "היא פגעה בי קשות אחרי שהיא עזבה אותי". מהביטויים הנואשים הללו נידף ריח של קינאה חולנית, של קשיי פרידה עצומים, שהתפתחו בצל משבר הגירושין, של חרדת נטישה קיצונית שמאז ומעולם מהווה זרע פורענות לאלימות חולנית.
במקרים רבים של סכסוכי גירושין אנו עדים למצבים שבהם צפים ועולים מטענים רגשיים עזים. חשבונות בלתי פתורים ומאבקים על ליבו של הילד ועל נכסים גורמים לכך ששני בני הזוג המתגרשים אינם בוחלים בשום אמצעי כדי לאמלל את בן זוגם. כאשר אחד מבני הזוג נתפס כבעל יתרון בקשר עם הילד, על פי הסדרי המשמורת או על פי נטיית הלב, מתעוררת אצל בן הזוג השני באופן טבעי קינאה. קינאה זו נתפסת כנורמלית, מכיוון שאילו ההורה השני אינו מבטא אותה אנחנו מתפלאים. ללא ספק חרד בן הזוג שקשר הדוק של הילד עם ההורה השני יאיים על טיב מערכת היחסים שבינו לבין הילד שלו.
"להרעיל" את הילדים
מבלי להרחיב כאן את נושא תסמונת הניכור ההורי, אנו שומעים חדשות לבקרים על הורים מסיתים שנעים בגבול החמקמק שבין היגיון לשיגעון, בין הנורמטיבי לחולני. לכן, גם כשהילדה אינה רוצה לפגוש את אביה, קשה מאוד לשפוט אם מדובר בהסתה פרועה או באינטואציה חזקה של ילדה קטנה. כל זאת מפני שבמקרים רבים אחד ההורים מתפתה להרעיל את ילדו כנגד ההורה השני. לגופו של עניין חשוב להדגיש כי בסיכון גבוה במיוחד נמצא אותו הורה שנתפס כ"ננטש".
הורה ננטש מסוגל בעקבות תחושת ההשפלה לפתח התנהגות כפייתית קיצונית שמתפתחת לא פעם לביטויי אלימות נפשית ופיזית. לתחושתו השלטת אם בן הזוג הנוטש אינו ממשיך לחיות איתו, ראוי למרר את חייו ככל האפשר. בתמצית הוא "מחליט" שלא יאפשר לבן הזוג להמשיך לחיות בלעדיו. מכל מקום, התנהגות כזו אינה קשורה רק למעמדו כ"ננטש". פסיכולוגים סבורים שהתנהגויות מטורפות כאלו ב"כאן ועכשיו" מבוססות על מערכות יחסים וטראומות בתקופת הילדות.
בעגה המקצועית אנו מכנים בשם "הפרעות אישיות" טווח רחב של חולשות אנושיות שיוצרות מבנה נפשי שברירי בלתי עמיד ללחצים. לפי גישה זו הקושי להיפרד נובע לפעמים ממערכות יחסים הדוקות מדי בתקופות הילדות. זאת כאשר האם לא תגמלה חוויות של אוטונומיה ועצמאות אצל הפעוט שביקש פחות להסתופף תחת כנפיה. אסף המשיך להתעקש עם אשתו על מגורים במחיצתה של אמו. ייתכן והקושי הזה להיפרד מן האם עשוי לשמש כקצה של מפתח להבין מדוע כל פרידה במערכות יחסים מאיימת עליו בצורה כל כך קיצונית וייתכן שהיו גם טראומות נוספות של פרידה שנכפו עליו בילדותו.
כך או כך, מסבירים פסיכולוגים כיצד מסתתרת נכות נפשית בקרב הרבה אנשים עם ציפוי חיצוני של נורמליות, כמו אותו האב המתואר כבחור משכיל ובעל כרטיסי ביקור נורמטיביים "מהנדס בכיר בחברת חשמל, סרן ביחידת מודיעין".
מפלצת חרדת הנטישה
במובנים מסוימים כל קשר של נישואין וגירושין יש בו תהליכים מקבילים לתהליכים התפתחותיים בינקות. כמו האם והתינוק גם בני הזוג מתפתחים מ"שנינו ביחד" ל"שנינו ביחד וכל אחד לחוד". כלומר, בהתחלה יש סוג של סמיביוזה שעושים את הכל בצמידות מענגת ואהבה בוערת ובהמשך לומדים בני הזוג לפתח כל אחד עולם משל עצמו, דווקא כדי להצליח ולשמר את הקשר שביניהם.
אולם, מי שאובססיבי באופיו, מי שניזוק בילדותו, אינו מסוגל לתת מרחב מחיה לבן זוגו. כך קורה שפעמים רבות במקום הפרדה משדרגת מתחיל תהליך איטי של פרידה והתרחקות. בן הזוג שהעצמי שלו אינו מגובש דיו כדי לשאת את הפרידה הופך לאדם אובססיבי לקשר וכשהוא ניתק ע"י גירושין מתפרצת המפלצת של חרדת הנטישה שמקננת בתוכו כמו לבה שעולה על גדותיה בתוך הר געש רדום.
לגופו של עניין, המרירות, הכעס, השינאה והרצון לנקום בכל העולם, הם בני לוייה במינון כזה או אחר בכל מקרה של גירושין, אולם חווית ההתפרקות היא קשה במיוחד אצל אנשים שסובלים מחוסר ביחטון עצמי ומחשש מהשפלה ודחייה, בגלל מבנה אישיותם. לפעמים הקושי נעוץ באם מגוננת יותר מדי, שלא אפשרה לפרוש כנפיים ולפעמים היא קשורה לטראומות תת הכרתיות של פרידה. לחלק מהאנשים הללו, כמו במקרה הנוכחי, יש מעטה חיצוני של נורמליות, אבל מי שמכיר אותם לעומק, יודע שהם סובלים מסוג של נכות רגשית. אנשים כאלו נעים בין אהבה עזה לשינאה יוקדת באימפולסיביות מטורפת.
באופן כללי, ככל שהמצב הנפשי טוב יותר, קטנה ההסתברות שתתפרץ נקמנות קיצונית כזו, אולם ידוע לכולנו שכאשר במציאות החיצונית נצברים מאורעות טראומתיים אצל נפש שברירית, מתמוטטת במהירות היכולת הנפשית להתמודד עם לחצים.
את ההסברים הללו ילדים לא מסוגלים עדיין להפנים. אולי זה חומר למחשבה על המינון הראוי בחינוכם, בין תלות לעצמאות, בין צמידות לנפרדות. אבל בינתיים, כשהם דוחקים בכם לדעת מה קרה, זכרו שהמקרה הזה עדיין מצליח להכות גלים בכותרות העיתונים בגלל היותו מחוץ לטווח הנורמלי של הנקמנות. אז את הנתון הזה של המקרה הקיצוני, שננו באוזניהם השכם והערב.
- ד"ר דפנה כצנלסון בנק, פסיכולוגית קלינית בכירה.
