הטבח באגודת ההומואים והלסביות
הוביל למפגני תמיכה מרגשים מצד אזרחים שאינם משתייכים לקהילה, אך סבורים שכל החברה הישראלית נפגעה. על גדר האבן בכניסה למבנה ברחוב נחמני, נשען שי כהן, תושב ירושלים וקרא בספר תהילים. כך, במשך שעות, לבדו.
כהן, חובש כיפה בן 28, סטודנט לתואר שני במחשבת ישראל, החליט לא להישאר אדיש. "אחרי ששמעתי בבוקר את הדיווחים, התנעתי את הרכב והתחלתי להסתובב. פתאום מצאתי את עצמי על כביש מספר 1, בדרך לתל-אביב".
ההפגנה השקטה של שי כהן (צילום: ג'ורג' גינסברג)
"לצערי, אני לא חבר בקהילה", הוא אומר בכנות מפתיעה. "בימים כאלה, אני מרגיש צורך להיות חלק מהקהילה הזו, לתמוך ולהזדהות. אני מרגיש פה קצת אאוטסיידר".
הבוקר, מספר כהן, קיבל הודעת SMS מידידתו, שתוכנה לא מרפה ממנו לרגע. "היא כתבה שקיבלנו שוב תזכורת, יומיים בלבד אחרי תשעה באב, שאנחנו בכל זאת לא ראויים לגאולה. לצערי, בזמן שאנחנו מנסים להבין מה איבדנו אז, בימי החורבן, אנחנו מגלים ששנאת החינם עדיין עמוק בתוכנו".
יחסו של כהן להומוסקסואליות דו-ערכי. "כאדם דתי, אני יודע שיש קושי רב להצדיק הומוסקסואליות ברמה ההלכתית והתורנית וזה נחשב איסור. אבל כמו חילול שבת, אי אפשר לשפוט אנשים. במיוחד את הקהילה הזו, שחרתה על דגלה את אהבת האדם באשר הוא אדם".
הפגיעה בקהילה ההומו-לסבית, אומר כהן, היא רגע שפל בחברה הישראלית. "אני רוצה להאמין ומקווה שזה לא מישהו שמגיע מהציבור הדתי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שההתנגדות הגדולה לקהילה מגיעה מהציבור הדתי. איך הגענו למצב של רצח? אנחנו, בני העם היהודי, היינו אמורים להיות מחנכים, להראות את הדרך ולהוביל אליה את שאר העולם. אבל אנחנו מחמיצים פעם אחר פעם את הייעוד הזה. שנאת החינם הזו ממשיכה לאכול אותנו".
