לא תמיד צריך לרוץ להציל ערוץ
המילים היפות שנשאו ראשי ערוץ 10 בשבח השידור המסחרי, הזכירו לאריאנה מלמד שמדובר בערוץ שרק רוצה להידמות לרדידות התהומית של ערוץ 2. אז למה בכלל להציל אותו?
ערוץ 10 ממשיך לשדר (בינתיים), וזה הזמן לאנחת הרווחה הזמנית של עובדיו ולאמירה מתבקשת על הצלת התחרות החופשית בשידור הטלוויזיוני, נצחון הפלורליזם והתרומה העצומה של כל אלה לחופש הביטוי ולתרבות הישראלית. האמנם כך?
"הישרדות". אלטרנטיבה משמעותית או רדידות מקבילה? (צילום: גיא קרן)
מראשית ימיו של ערוץ 10, מלוות אותו אמירות אופטימיות וערכיות. כל קיומו, כך לימדו אותנו, נועד להבטיח את אותו פלורליזם הכרחי בשוק התקשורת, זה שימנע את נצחונה של הבינוניות-ומטה, זו שבגללה מתייחסים בכבוד לצופים ולא קוראים להם "מסעודה משדרות".
בחזון האופטימי של האנשים שמעניקים זיכיונות והיתרים לשדר, ערוץ 10 אמור היה להוות תשובה לעוצמה המתגבשת והולכת של ערוץ 2 כמדורת השבט הגדולה ביותר בסביבה. תשובה שכזאת נדמתה הכרחית לגמרי, כפי שהטלוויזיה המסחרית עצמה נדמתה כהכרח ערכי ונאור במצב בו משל כאן רק ערוץ אחד.
המעבר מן המילים הנאצלות אל השידור עצמו הוכיח כי הקשר בין הערכים לבין הדברים שמהבהבים על המסך הוא מקרי לחלוטין, במקרה הטוב, ושקרי לחלוטין ברוב המקרים.
לא יותר מקוסמטיקה
את המילים הגדולות לא ליוותה חשיבה רצינית על תכנים, על בידול ועל מה שניתן לעשות בשוק תקשורת קטן מאוד כמו שלנו, ומה שלא ניתן. התברר כי ניתן להקים מערכת חדשות תוססת ועדכנית יותר, אבל לאורך זמן לא ניתן לקיים אותה מבלי להפוך לחיקוי חיוור של המתחרים, כולל שליפת המגישים של המתחרים כדי להתנאות ברייטינג שפעם היה שלהם.
מיקי ויעקב. מה בדיוק ההבדל האמיתי ביניכם לבין ערוץ 2? (צילום: ערוץ 10)
זה לא הצליח. ההבדלים בין חדשות 2 לחדשות 10 הפכו קוסמטיים בלבד. ההבדל המהותי האחרון באיכות משדרי החדשות, נדמה לי, שייך למלחמת לבנון האחרונה. מאז, אפשר למצוא על המסך תחרות ב"מי נראה ונשמע יותר כמו ערוץ 2".
עוד התברר שאין לערוץ 10 אפשרות או דרך פעולה למשוך את מירב הצופים אל משדרי האקטואליה המורחבים שלהם, והאיכות אינה שיקול לזפזופ. לו היתה, לונדון וקירשנבאום היו שיאני הרייטינג ו"היום שהיה" כבר היתה יורדת מזמן מהמסך מזמן מזמן. גם זה וגם זה לא אירע.
מעבר ליום-יום האקטואלי והשוחק, אפשר להמשיך לחפש את הייחוד וההצטיינות שאמורים היו להפוך את התחרות הזאת ממשחק של משקיעים עתירי הון למוצרים שהציבור אכן יכול להבדיל ביניהם וליצור העדפות מושכלות ביניהם.
העתקה זה כואב
האם זה התרחש אי פעם, אולי כשנרדמנו בעת הצפייה? האם היתה בלוח המשדרים של 10 סדרה דרמטית או קומית, בימים שבהם עוד האמינו בדברים כאלה, שסחפה את הצופים מאז "אהבה זה כואב"? האם הצליח שומר המסך של אמנון לוי להוכיח כי הוא עוסק בנושאים רצינים וערכיים מזה של "כלבוטק"? האם אתם זוכרים בעונות האחרונות תחקיר רציני, מזעזע-אמות-סיפים, שיצא מאולפני הערוץ, שערכו עולה על "גילוי הפדופילים באינטרנט"?
"לאהוב את אנה". ממש לא "אהבה זה כואב" (צילום: דודי מוסקוביץ')
מהר מאוד, אולי מהר מדי, החליטו מי שמימנו את הערוץ כי אי אפשר לנצח, אפשר רק לחקות. כך קיבלנו את "לרדת בגדול" ו"הדוגמניות" ו"הישרדות" ועוד כמה מוצרים נחותים מאלה, כולל "קרב סכינים" ומלחמות ריאליטי קטנות יותר ובלתי נחשבות אף יותר מאלה.
אלא שהתברר כ גם רידוד עד-דק של איכות המשדרים וגם ניסיון נואש להידמות לאח הגדול בערוץ 2 אינם תורמים למשקיעים. להיפך.
חובותיו של הערוץ הלכו ותפחו עד לנקודה בה נמאס למשקיעים לגמרי, ובדיוק אז נשלפו מהמחסן המילים הגדולות על פלורליזם, תחרותיות וחירות הביטוי.
אם היה לערוץ 10 הישג משמעותי בחודשים האחרונים, בהם המסך נראה משמים מאי פעם, ממוחזר ומופק בשקל וחצי, הישגם של קברניטיו הוא תרומתם למכבסת המילים. פלורליזם פירושו פריסת חובות; תחרותיות פירושה שנשתדל כמיטב יכולתנו להיות כמו המתחרים שלנו, אבל בהרבה פחות כסף; חירות הביטוי? זה ממש פשוט. מדובר בזכותם של המשקיעים להמשיך ולרדת מטה-מטה בניסיון לבדוק מהו המכנה המשותף הנמוך ביותר שעדיין יביא צופים אל המסך. עכשיו, כשניתן להם אויר לנשימה, זה מה שימשיכו לחפש. תהיו שם כדי לבדוק מה מצאו?
