לחופש נולדנו
"כיף זה לא מותרות. איכשהו יש כאלה שהועבר אליהם איזה חיידק טורף בגנים ה'פולניים' שלהם - שאסור להנות מהחיים". אבי רט מציע לנו לפרגן לעצמנו, גם פרשת השבוע תומכת
אם יש דבר אחד במיוחד שאני מתקנא בו ביושבי חו"ל - הרי שזה יום ראשון... כל מי שחי בחו"ל או אפילו שהה בחו"ל תקופה קצרה יודע על מה מדובר. חלק גדול מהעולים ארצה טוענים שלהרבה דברים בארץ קשה להם להתרגל - ואיכשהוא מסתדרים, מתגברים ומתאקלמים, אבל אחד הדברים שהכי חסרים להם בארץ - זה תרבות יום ראשון.
מסתיים השבוע - שבת זה שבת, ואז מגיע יום ראשון - יום שהתפתחה סביבו תרבות שלימה- טיולים משפחתיים וכל מיני פעילויות משפחתיות אחרות ומגוונות, פעילות ספורטיבית, קניות, בילויים, הרצאות, וכל מיני סוגים של פעילויות מהנות שעיקרן מרגוע, מנוחה, כיף, שיחרור, הפוגה.
לנו לצערנו אין את יום הראשון הזה, ובשבת - ציבור שומרי המצוות והמסורת מנוע מלעשות דברים רבים הכרוכים בחילול שבת. מה כן יש לנו במקום? את החגים, חול המועד, ואת חודשי הקיץ.
אפשר להעביר אותם איכשהו - לשרוד בין המזגנים ובין הקניונים, ולהתפלל שהסיוט הזה כבר יגמר, והיצורים המעצבנים הללו שנקראים ילדים יחזרו ליפול ולהיות לבעיה של המורה ו'המערכת' ולא שלי. אפשר כך ואפשר גם אחרת. אפשר לנצל את ימי החופש לתקופה של העצמה אישית ומשפחתית. כל אותם דברים שאין לנו פנאי לעשותם בימי החול הרגילים במהלך השנה - זה הזמן, ובמיוחד בתחום המשפחתי.
החיים עוברים מהר, ובסופו של יום כל אחד מאיתנו נושא איתו את מטען הזיכרונות שלו, את נופי ילדותו ותבנית נופי חייו, את אלבום התמונות שלו. תקופת החופש היא תקופה בה אפשר ליצור ביחד מאגר של זיכרונות וחוויות אישיות ומשפחתיות. זה זמן המשפחה, הכיף, חיזוק התקשורת המשפחתית שנשחקת במהלך השנה. הקדשת תשומת לב לילד שזקוק לה עכשיו יותר מאחרים, בילוי משותף כזה או אחר עם המשפחה, אפילו סתם רביצת 'בטן גב' במינון סביר, כל אלו נותנים לחופש לא רק את מימד החופש - אלא גם את מימד ההזדמנות. זאת מילת המפתח לחופש - הזדמנות.
לגלות את הילדים
החופש מזמן לנו זמן פנוי. בידינו לבחור כיצד למלא אותו. אפשר להעביר אותו ולשרוד אותו -ואפשר לנצל אותו. הרבה הורים 'מגלים' פתאום את ילדיהם בחופש - כמה הם גדלו, ומה בעצם מעניין אותם, ובאלו תחומים הם מוכשרים. הרבה ילדים 'מגלים' פתאום את ההורים שלהם בחופש. פתאום הם רואים את אבא במכנסים קצרים, מקפץ כמו ילד קטן באיזה טיול משפחתי, או קופץ למים באיזה שיט או לתוך מעיין, משתטה וצוחק בכל פה, עושה איתם על האש בלילה ומנפנף במלוא המרץ כשכרסו משתפלת לה בעוז ובגאון.כיף זה לא מותרות. איכשהו יש כאלה שהועבר אליהם איזה חיידק טורף בגנים ה'פולניים' שלהם - שאסור ליהנות מהחיים. יש אנשים שממש מרגישים צורך להתנצל על זה שהם נהנים. יש כאלה שמסתובבים עם תחושת חטא לאחר כמה שעות של בטלת חופש על שפת הבריכה. יש כאלה שמתקמצנים על הכסף של החופש כי זה נראה בעיניהם כהוצאה מיותרת ולא הכרחית. יש כאלה שלא מסוגלים או לא מצליחים לפרגן לעצמם כייף.
בדיוק על זה אני מדבר - על שינוי הדיסקט. כמו שחוסכים כסף לילדים ללימודים או לדירה, כך גם לחסוך כסף לחופשה המשפחתית. כמו שאדם משקיע זמן וכסף בבריאותו הפיזית, כך גם להשקיע זמן וכסף בחוויה ובכיף המשפחתי. עת לכל תחת השמיים. עת לעבוד קשה, לטרוח ולהתייגע, ועת להסתלבט וליהנות מהחופש, מהנוף, מהשקט, מהאווירה, מהמשפחה.
בשפה המקצועית ובשפת הסלנג קוראים לזה - 'תזרום', 'תשתחרר' ועד ביטויים דומים. לפעמים זו פעולה שקשה לנו לעשות בעולמנו הקשוח והמחייב.
בסופו של דבר - מה שאנו עושים עכשיו - זה מה שייצרב וישאר בתודעה המשפחתית, בזיכרונות, ובאלבום התמונות האישי והמשפחתי. בדיוק כמו שמשקיעים בעבודה - כך צריך גם להשקיע בחופשה. את אותן אנרגיות של כובד ראש ורצינות בעבודה, צריך להשקיע בשיחרור ובכיף של החופשה. לפרגן, לשמוח, לא להתקמצן, ולהנות מכל רגע.
אז נכון, אין לנו כל שבוע את יום ראשון של חו"ל, אבל יש לנו אפשרות להפוך את החופש להזדמנות גדולה. נכון שאין לנו את הנופים והמרחבים של חו"ל, אבל יש לנו את פסוקי פרשת השבוע המשקפים נאמנה את מה שזכינו לו:
"כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. ואכל ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".
