בילבי ונילס הולגרסן היו רק הסנוניות הראשונות שבישרו את בואן של ארצות הקור אל מדף הספרים הישראלי; הם סללו את הדרך לשורה ארוכה של ספרים סקנדינבים שתורגמו לעברית – ספרים מנורווגיה, שוודיה, דנמרק, פינלנד ואפילו איסלנד. דווקא באוגוסט נעים להיזכר פתאום שיש הרבה ספרים מהתרבויות הקרירות האלה – כלומר קרירות מבחוץ, אבל חמות וסוערות מבפנים.
| גילוי |
|
| תנו לדג לשיר שוב / עמיחי שלו |
|
אם הקהל הישראלי אכן גילה לפתע את הספרות הסקנדינבית, ומרגיש שהיא הדבר הנכון עבור הקיץ המהביל, הגיע הזמן לגלות לו שוב את האיסלנדי הלדור לכסנס, זוכה פרס נובל, ומחבר "תחנת האטום" ו"גם הדג ישיר" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
לארס סובי כריסטנסן, מחבר "חצי אח" (צילום: יחסי ציבור)
ראשית, כל יוזמה להוציא לאור בעברית ספרות שאינה אנגלו-סקסית היא מבורכת. שנית, נדמה שארצות סקנדינביה הן אמנם תרבויות קטנות בגודלן, אבל משמעותיות ביצירתן.
מסורת התרגומים לעברית מנורווגית, שוודית ודנית היא ארוכה למדי - מהאפוסים והסאגות, דרך הנריק איבסן
וקנוט המסון ועד
הסופרים העכשוויים. זה לא נולד אתמול: בזמן מלחמת העולם הראשונה נקלע לסקנדינביה פסח גינזבורג, שהועסק כמתרגם בהוצאת שטיבל.
הוא היה בכלל בדרכו לאמריקה, אבל בגלל המצור הימי הגרמני הוא נאלץ להישאר בנורווגיה ולמד שם את
| קטע מספר |
|
| החוק הנורבגי / לארס סובי כריסטנסן |
|
"ובדיוק באותו רגע, כשלחצה את האטב ושיחררה אותו ממקומו והחזיקה את השמלה במקומה בידה השנייה כדי שלא תישרך על הרצפה המאובקת, היא שומעת צעדים מאחוריה". קטע מתוך "חצי אח", הרומן האפי של לארס סובי כריסטנסן הנורבגי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
השפה. בכך הוא הפך לחלוץ תרגום הספרות הסקנדינבית לעברית, ושטיבל היתה אחת ההוצאות הבודדות בעולם שתירגמה כזה ריכוז של ספרות סקנדינבית: קנוט המסון, סיגביורן אובסטפלדר, הנריק איבסן, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.
מה מאפיין את הספרות הסקנדינבית? אולי - ותהיה זו הכללה גסה כמובן - תיאורים של שתיקות ארוכות, חורפים קשים, נופים ירוקים, עצי תרזה, יערות עבותים, אגמים קפואים, וכמובן - הרבה סודות בתוך המשפחה. בלי זה הרי אי אפשר.
"כשאני אומרת לאנשים שיש לי דוקטורט בספרות סקנדינבית, התגובה נעה בדרך כלל בין בוז לתימהון", אומרת המתרגמת דנה כספי, שהיא היום המתווכת המרכזית של הספרות הסקנדינבית לעברית. כספי מתרגמת מנורווגית, דנית ושוודית. "זה מה שבחרתי לעשות – למדתי בסקוטלנד ובנורווגיה את השפות והספרות של המדינות האלה".
איך הגעת כל כך צפונה?
"בילדותי המורה שלי לאנגלית היתה ממוצא נורווגי, והחשיפה הראשונית שלי לתרבות הזאת היתה דרכה. היא היתה שולחת לי משם גלויות, ובאמצעותה גם יצרתי קשר עם ילדה בת גילי משם. רק משהו שנזרע בילדות יוצר מין משיכה כזאת".
את ריבוי התרגומים בשנים האחרונות מארצות הקור אפשר לייחס לכמה גורמים: יוזמה של מתרגמת נמרצת, פתיחות לתרבויות אחרות בעידן הגלובלי, הצלחה של ספרים משם בשוק האמריקאי או הבריטי, שמעודדת את המו"לים בישראל לתרגם את זה בעצמם (כמו שקרה בזמנו עם "עולמה של סופי" או עם "חוש השלג של העלמה סמילה"), וגם תמיכות של משרדי החוץ והתרבות של נורווגיה, שוודיה ודנמרק.
"משרד החוץ הנורווגי משקיע המון בתרבות", מספרת כספי. "זו לא תרבות גדולה, אבל הם מכירים בערך שלה כאמצעי תקשורת עם העולם, וכמייצגת של המדינה. רוב הספרים שאני מתרגמת מקבלים תמיכה ממשרדי התרבות הסקנדינביים.
נורבגיה. ספרות של נופים, חורפים וכל מה שביניהם (צילום: ויז'ואל פוטוס)
"בנוסף, משרד החוץ הנורווגי מארגן אירועים וכנסים למתרגמים מכל העולם. בנורווגיה הם עושים עבודה נהדרת, מטפחים קשרים ולא שואלים הרבה שאלות כשמבקשים סיוע בתרגום. ככה הוצאות ספרים יכולות להרשות לעצמן לקחת סיכון ולהוציא ספר שלא בהכרח יהיה רב מכר בחנויות".
"בעיני", מוסיפה כספי, "ספרות נורווגית שונה מאוד מספרות שוודית או דנית. קשה לעשות הכללות מבחינת התוכן והסגנון. באופן כללי אפשר לומר שמזג האוויר הוא בדרך כלל חלק מהותי מההוויה – החורף הארוך והקיץ האינטנסיבי תופסים מקום מרכזי. יש הרבה התעסקות ביחיד ולא בקולקטיב".
"אלה מדינות שלא נאבקות כל הזמן על הגדרת הלאום שלהן, הדברים האלה פחות או יותר סגורים מבחינתם. בשנים האחרונות כמובן דברים נפתחים מדי פעם לדיון, אבל בשביל סופר נורווגי הספרות היא כלי ביטוי אישי, הוא לא צריך להגדיר את הלאום שלו, לא צריך לגעת בשאלות פוליטיות בוערות, הוא יכול פשוט לעסוק בחוויה שלו מול הטבע, מול ההורים שלו ומול הילדים".
פר פטרסון, מחבר "לסיביר" ו"יוצאים לגנוב סוסים" (צילום: יחסי ציבור)
ומכאן, מציינת כספי, גם העומק הפסיכולוגי של הספרות הזאת. "יש בה התעסקות נוקבת ולא שטחית עם נפש האדם, לא בונים דמות בשביל לענות על שאלה פוליטית כלשהי. זו ספרות יותר משוחררת משלנו. ב'יוצאים לגנוב סוסים', למשל, מתוארת מערכת יחסים בין אב לבנו, ויש שם איזו ישירות בכתיבה, כנות שאצלנו עדיין קשה למצוא. אצלנו האבות הם מדור הפלמ"ח או יוצאי שואה, ואילו שם ההבדלים בין הדורות ניכרים בדברים קטנים יותר. אפשר להגיע יותר לעומק כשמתעסקים בדמות אחת של אב ודמות אחת של בן, ולא בנציגים של דורות".
קנוט המסון
הוא ללא ספק האב הרוחני של רבים מן הסופרים הסקנדיבנים היום. המסון, שזכה בפרס נובל לספרות ובזמן מלחמת העולם השנייה, שיתף פעולה עם המשטר הנאצי, הטיף לאינדיבידואליזם ושלל את ערכי התרבות המודרנית המתועשת. בין ספריו: "רעב", "ברכת האדמה", "ויקטוריה", "מסתורין" ן"פאן".
"המסון נתן לסופרים הסקנדינבים איזו תחושת חופש לעסוק בחוויות של חיים על סף טירוף או ייאוש, אבל בצורה נוגעת ללב", אומרת כספי. "יש משהו שלא מנסה להרשים בכתיבה שלהם. המסון פתח צוהר לסופרים האלה לכתוב בצורה חופשית, ישרה וישירה. יש תיאורים נפלאים של תחושות מיאוס או שנאה שבדרך כלל סופרים נרתעים מהם".
איפה בכל זאת באים לידי ביטוי מוטיבים גיאוגרפיים מהאיזור שבו נכתבו הספרים האלה?
"אפשר לזהות ספר נורווגי הרבה פעמים על פי תיאורי החיים ביישוב שמרוחק עשרות קילומטרים מיישוב אחר. יישוב שבתקופות מסוימות בשנה חסום בגלל השלג. בספרות העכשווית באות יותר לידי ביטוי שאלות פוליטיות וחברתיות – נושאים כמו מדיניות הרווחה, הגירה, או בעיות של אלכוהוליזם, ששוב מתקשרות לחורף הארוך".
מדינות סקנדינביה הן תרבויות קטנות יחסית, שבהן הספרות פורחת ביחס לגודל האוכלוסייה. זה מזכיר את ישראל.
"נכון, יש לזה שורשים היסטוריים. שוודיה קצת מזכירה את ישראל בכך שבשנות ה-20 וה-30 היתה שם תנועת פועלים חזקה, שדאגה להוציא לאור בהוצאות זולות גם קלאסיקות וגם ספרות עכשווית. הם דאגו שהספרות תהיה נגישה לכולם. זה קורה שם כבר לפחות 100 שנים – היסטוריה ארוכה של נגישות לספרות. אלה מדינות שרוב האוכלוסייה בהן יודעת קרוא וכתוב, וזה כמובן מעלה את מכירות הספרים. יש שם תרבות קריאה, וגם יש פנאי לקרוא".
"בנוורוגיה יש למשל מסורת בשבוע של הפסחא, שבו אנשים נוסעים להרים כדי לעשות סקי ולקרוא ספרי בלשים – זו עונה שיוצאים בה לאור הרבה ספרים חדשים, ובעיקר ספרות בלשים. סופרים צעירים מקבלים את כל התמיכה והעידוד, הם לא צריכים לעבוד בעשר משרות כדי להתפרנס".
"בדנמרק יש שילוב מעניין של כל זה, יחד עם העובדה שהם חלק מהאיחוד האירופי, ויש להם רצון להיות אירופאים – הם מעודדים השכלה רחבה, אתה צריך להיות בקיא בתרבות שלך ובתרבות האירופית בכלל, ואחד הביטויים של זה הוא הקריאה. גם בבתי ספר מעודדים קריאה, זה חלק ממערכת גדולה שמטפחת את הספרות והתרבות בכלל".
המו"לית דורית קרן פתחה את הוצאת הספרים קרן ב-98' עם ספר ילדים דני, "בבטן של אמא", שכתב תומס סוונסון. "לפני 15 שנה הייתי ביריד הספרים בבולוניה וראיתי את הספר הזה, וידעתי שאם תהיה לי הוצאת ספרים – זה יהיה הספר שיפתח אותה", מספרת קרן.
"בסופו של דבר הוצאתי אותו לאור, יהודה אטלס היה אחראי על הנוסח העברי, והוא הצליח מאוד. בגללו בעצם יש לי הוצאה. אני זוכרת שבאותה תקופה המו"לים הישראלים בכלל לא היו מודעים לדוכנים שהם לא אמריקאים או אנגלים – חבר מו"ל אמר לי 'מי הולך לדנים? את מי מעניין הסקנדינבים?' אבל עובדה שמאז זה רק הולך ופורח פה".
קרן המשיכה מאז להוציא ספרי ילדים נוספים בסדרה הדנית של סוונסון, ויצרה לאט לאט קשרים עם מו"לים
משם. כך הוציאה את "ראש כלב" בשיתוף הוצאת כתר. בקרוב ייצא לאור בהוצאתה "השקרן מאומברייה" של הסופר השוודי ביירלה רויטר, שכתב את התסריט ל"פלה הכובש". הספר מגולל את מעלליהם של רופא אליל ועוזרו בתקופת ימי הביניים, בזמן מגיפת הדבר באיטליה ב-1348.
"מה שמפליא אותי – נניח בסרטים הסקנדינבים – יש אווירה מאוד קודרת, ודווקא בספרות שלהם יש המון הומור", אומרת קרן. "'ראש כלב' מדבר על קשרים קיצוניים בתוך המשפחה ומתאר דברים מאוד קשים, אבל אתה כל הזמן צוחק. דברים נוראים קורים שם ואתה צוחק".
רבע מהספרים שהוציאה קרן לאור הם מסקנדינביה - 7 מתוך 28 ספרים. "כיוון שאני הוצאה כל כך קטנה, הסיכוי שלי למצוא משהו מדהים לפני שהטיייקונים יתפסו אותו הוא קטן", היא אומרת. "אז דווקא בארצות אחרות שאינן דוברות אנגלית זה יותר נגיש, ולא צריך לשלם טונות מקדמה לכל ספר". 
