שתף קטע נבחר

אבו מאזן מחסל לנו את פלסטין

המנהיג שואב כוח משיתופי פעולה שמזיקים לנו, ויושב על כסאו כבר יותר מדי זמן. הגיעה העת לשינוי שיבוא מהשטח

בבית לחם התבצע בימים האחרונים ניתוח קיסרי של תנועת הפתח, אולם לפי כל הסימנים הוולד החדש סובל ממומים מולדים. מחמוד עבאס, ש"זכה" בראשות התנועה, הופך אותה מתנועת שחרור פלסטין לתנועת חיסול פלסטין. לדבריו, "נשתמש בכל האמצעים על מנת להקים את מדינתנו, במאבק נוסח נעלין". בכך הווכיח שהוא איננו מעוניין במאבק המזוין, משום שהוא והרשות חתומים על הסכמים שאוסרים על הפלסטינים לאמץ את שיטת ההתנגדות. זאת למרות שהחוקים הבינלאומיים מעניקים לעמים שנמצאים תחת עול הכיבוש, זכות לגיטימית לפעול נגדו. תנועת שחרור לאומי לא יכולה לוותר על מאבק מזויין מול חיילי צה"ל בשטחים, כשכל העולם נותן לה לגיטימציה.   

 

כך, אחרי 44 שנה מאז החלה המהפכה, עורכים מסע דה לגיטימציה למאבק המזוין. המהפכה הפלסטינית שפרצה בקול תרועה חזקה, הופכת ל"ידידה" של הכיבוש, ותנועת הפתח שסובלת ממחלות כרוניות קשות, משנה את עורה והופכת למפלגת שלטון מסואבת ומנוכרת מהעם, נוסח מפלגות השלטון בעולם הערבי הדמוקטטורי.

 

שימת לב מיוחדת יש להפנות להצהרותיהם של מנהיגי ישראל, שחזרו והדגישו כי עשו הכל על מנת שוועידת התנועה השישית תצליח. כוחות הביטחון התירו למבוקשים ממדינות ערב ומחו"ל להגיע ולהשתתף בדיוני הוועידה. אך יש לזכור שישראל לא הייתה מרשה לפעילים האלה להיכנס לשטחים הכבושים, אם הדבר לא היה משרת את מטרותיה ואת האינטרסים שלה - לחזק את עבאס ברחוב הפלסטיני.

 

אך על מנת להכניס דם חדש לתנועה, חובה להרחיק את הגוורדיה הוותיקה שעבר זמנה ובטל קורבנה, ולאפשר לצעירים ולדור הביניים להשתלב בהנהגת התנועה. במהלך נאומו "ההיסטורי" בוועידה, אמר עבאס: "בתקופת תוניס למדנו מניסיון האחים, הנשיא המנוח והנשיא הנוכחי זין אלעאבדין בן עלי, שקבעו את יסודות בית הספר של הריאליזם הפוליטי". אותו בן עלי הפך את המדינה למעין אחוזה פרטית, ובעזרתו שינו את החוקה על מנת לאפשר לנשיא המכהן להתמודד ולזכות בקדנציה שנייה, שכן בעולם הערבי המינוח דמוקרטיה טרם נכנס ללקסיקון. מילונים אחרים בעולם הערבי לא מכירים עד עצם היום הזה את המילה "קלפיות". עבאס, למי שכבר שכח, סיים את כהונתו על פי החוקה הפלסטינית ב-9 בינואר השנה. בכל זאת הוא ממשיך להחזיק בהגה השלטון, דבר שמכניס אותו אחר כבוד למועדון השליטים הערביים. 

 

מיסטר עבאס הזכיר את הנכבה, והתייחס לנכסה (הכישלון הצורב של צבאות ערב ב-1967 מול צה"ל), אולם העדיף להתעלם מהסכם אוסלו, שהביא לעם הפלסטיני צרות צרורות, כשהוא מהנדסו הראשי. עבאס העדיף להתפאר בהישגי הפלסטינים ביישום מפת הדרכים, שסעיפה הראשון קובע מפורשות שעל הרשות לחסל את "הטרור הפלסטיני". אולי דבקותו ביישום הסעיף היא הסיבה שמנעה ממנו לשחרר אסירים פוליטיים של תנועת חמאס, שנחשבים בעיניו לטרוריסטים. כך גרף הון פוליטי, אך לא איפשר לצירי הוועידה מרצועת עזה להגיע לבית לחם.

 

בנאומו לא הזכיר עבאס לא מקרוב ולא מרחוק את הפלסטינים החיים בישראל תחת מתקפה חסרת תקדים של חוקים גזעניים מבית היוצר של ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן. לשיטתו ולטעמו מדובר בערביי ישראל, שאין להם קשר במישרין או בעקיפין לעם הערבי הפלסטיני, ועמדותיהם הקיצוניות, לדבריו, מזיקות לפתרון הבעיה הפלסטינית. אך איננו זקוקים לתעודות מפוקפקות מעבאס ומתנועת הפתח, כדי להוכיח את השתייכותנו לעמנו הערבי הפלסטיני. אין כוח בעולם שמסוגל לשכתב את ההיסטוריה ולהפוך אותנו לערביי ישראל. העמדה הזאת של מהנדס אוסלו הכושל, מסוכנת. לא מן הנמנע שהיא מתואמת עם האמריקנים והישראלים.

 

מאז אוסלו הפכה תנועת החמאס לתנועה שמהווה משקל נגד לפתח. אך רבים מאיתנו לא מעוניינם בתנועה שמחוברת לתל אביב ולוושינגטון, קרי הפתח. כמו רבים אחרים שלא תומכים בתנועה פונדמנטליסטית איסלאמית, שמאלצת את עורכות הדין להופיע בלבוש נוסח הטאליבאן. אשר על כן, הגיע הזמן להקים תנועה שלישית ברחוב הפלסטיני, תנועת המונים דמוקרטית חילונית, על מנת להציל את מה שנשאר מהמולדת שלנו.

 

זוהיר אנדראוס, העורך הראשי של העיתון הערבי "מע-אלחדת'" היוצא לאור בעיר טמרה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים