אל תוציאו אותם מהארון
יציאה מהארון בכלל, וכזו של אנשים מפורסמים בפרט, תשרת את מטרתם של הומואים ולסביות. אך גם כאן צצים אידיאולוגים פנאטיים שבלהט אמונתם דורסים לעיתים תחת גלגלי המהפכה כמה מבניה
למרבה השמחה, הישגים חברתיים משמעותיים לא יכולים להימחק בהתבטאות מיותרת, מטופשת, אפילו נבזית. למרבה הצער, הישגים חברתיים משמעותיים יכולים להינזק, בוודאי להתלכלך, באמירה מהזן הזה.
חבל, כל כך חבל, שרגע תקשורתי אחד אחרי סיום העצרת החשובה והמכובדת, אירוע בו זכתה הקהילה ההומו-לסבית ללגיטימציה ולתמיכה כללית ואף ממסדית, היה מי שלא התאפק והכתים את ההצלחה. חבל במיוחד שהוא בא מתוך הקהילה עצמה, מה עוד שמעשהו מייצג זרם בקרבה, ולא את צדקנות הדובר בלבד.
איתן פוקס, במאי קולנוע מוערך ואחד ממיצגיה הידועים של הקהילה, בחר להלין על אי-הופעתם באירוע של שלושה מהבולטים, המצליחים והפופולאריים שבאמני ישראל. בניסוח מנומס ולא מתלהם, נקב פוקס בשמותיהם של השלושה, ועל הדרך עשה להם אאוטינג ברוטאלי.
אין ויכוח על כך שיציאה מהארון בכלל, וכזו של אנשים מפורסמים בפרט, תשרת את מטרתם של הומואים ולסביות, תצמצם את טווח הפגיעה בהם ותעלה תרומה נאה לחברה בריאה. אלא שגם כאן, כבכל מהפכה, צצים אידיאולוגים פנאטיים, שבלהט אמונתם דורסים לעיתים תחת גלגלי המהפכה כמה מבניה. מקריבים אותם למען רעיון נעלה – בלי לשאול לדעתם או להסכמתם חלילה.
ערכי החירות וזכותו של כל אדם לקיים אורח חיים פרטי, גם בהרגליו המיניים – עקרונות עליהם מושתתים רעיונות הקהילה – הם בדיוק אלה הנשחטים כאן, ועוד לשם שמיים. חוסר הכבוד המוחלט לפרטיותו של אדם ולבחירותיו, גישה המאפיינת כל הומופוב גזען באשר הוא שם, מאומצת בחום על ידי אנשים שסבלו ממנה ונרדפו באמצעותה. פתאום הגישה בשימוש קורבנותיה.
נניח לרגע, רק נניח, שלאיתן פוקס ולבן-זוגו, החיים בגאווה ובהיגיון מחוץ לארון, יש תחביב קטן, יצירתי וייחודי – חוקי למהדרין כמובן – שרוב בני-האדם (כולל הומואים) יראו בו עדיין סטייה? איך היו חשים אילו מישהו, בדרכו ליעד שאין מוצדק ממנו, חשף את העניין ברבים? מן הסתם, כפי שחשו היום שלושת האמנים שעורטלו בידי פוקס, למרות שבחרו לנהל את חיי המין שלהם (מסוג זה או אחר) בפורומים המקובלים עליהם.
יש לי מכר, אפילו מוכר, שנטייתו ידועה בחוגים נרחבים. "אני ממש לא מתבייש בזה", הסביר לי פעם, "אבל ההורים שלי קשישים וחולים והם לא יודעים. אין לי ספק שליבם לא יעמוד בבשורה ולכן אני לא יוצא פומבית מהארון. זה יעשה טוב לעיקרון, אבל יהרוג לי את אבא ואמא".
ייתכן שהאיש הפריז. ייתכן שהומואים ולסביות נשארים בארון מתוך פחדים לא רציונליים, ואולי דנים עצמם בלי סיבה למציאות של סבל והסתרה, במקום לחיי שחרור וגאווה. בכל מקרה, ובכל המקרים, זו עדיין זכותם. ואת זה מוכרחים כולם לזכור, ומעל כולם, חברי הקהילה המזוהים. בצדק רציתם שייתנו לכם לחיות כרצונכם, בלי לדרוש מכם דרישות, בלי להציב לכם תנאים, בלי להיטפל אליכם. המינימום שעליכם לעשות עכשיו הוא להעניק את הזכות האלמנטרית הזו לאחרים.
לפנייה לכתב/ת 
