בין דם לדם
"איך זה שחוקים שהם 'יהרג בל יעבור' עבור המערכת הפוליטית והתקשורתית הישראלית בכל מה שנוגע ליהודים - הופכים להיות זניחים ביחס לרוצחים פלסטינים או אנשים שגרים כאן לא על פי חוק". אבי רט על איפה ואיפה ביחסה של התקשורת הישראלית
בואו לצורך הדיון האינטרנטי ונקביל לרגע בין יגאל עמיר לבין מרואן ברגותי - רק בנקודה הזו ששניהם נשפטו בבית המשפט והואשמו ברצח. האחד נידון למאסר עולם והשני נידון לכמה מאסרי עולם. בואו נתעלם כרגע מכל האמוציות, מהרקע, מהשוני, ומכל מיני נסיבות שונות שבגללם שניהם פעלו. נקביל ביניהם רק בנקודה הזו - ששניהם הוגדרו על ידי בית משפט רשמי וכשר כרוצחים שדם על ידיהם. נקודה.
(ובקשה לטוקבקיסטים - תירגעו. זה רק 'כאילו '... תרגיל אקדמי ... אל תרוצו להגיב מייד תגובה פאבלובית כמו בכל פעם שאתם רואים את השם יגאל עמיר... גם אני יודע שהוא רצח ראש ממשלה בישראל, ושברגותי לעומתו הוא 'רק' רצח או אחראי על רציחתם של 'רק' כמה מאות יהודים...)
עכשיו בואו נתחיל לדמיין. בואו נדמיין שאחת המפלגות בישראל הייתה מציבה את יגאל עמיר ברשימתה לכנסת, או אפילו מציעה אותו ברוב קולות עצום להיות מועמד לשר מטעמה, ואז הייתה פונה לציבור, למנהיגות הפוליטית, לעם ולתקשורת בבקשה לשחרר אותו כי הוא מנהיג לגיטימי וחשוב של תנועה פוליטית. בואו רק ננסה לדמיין את תגובת העולם, התקשורת, הציבור, הפוליטיקאים וכל מה שזז רק לעצם המחשבה מעוררת החלחלה מבחינתם שהרוצח ישוחרר.
אבל כשזה מגיע לברגותי - הנושא עולה חופשי לדיון, שרים בכירים מדברים בריש גלי בעד השיחרור, התקשורת מנהלת על זה דיון ציבורי לגיטימי - הכל פתוח, נאור, סובלני. יש צדדים לכאן ולכאן. נכון שהוא רוצח עם דם עשרות ומאות יהודים על ידיו - אבל יש גם מציאות פוליטית ועוד שיקולים, שיכול להיות שכל מה שעשה ופסק בית המשפט נהיה פשוט לא רלוונטי - כי הפוליטיקאים חושבים אחרת - והמוסר והצדק, והעובדה שרוצח שנידון לכמה מאסרי עולם יסתובב חופשי ויהיה מנהיג פוליטי לגיטימי - לא מפריעה להם.
ומה בין ילדי גוש קטיף וילדי העובדים הזרים?
בואו לצורך הדיון האינטרנטי נקביל בין ילדי גוש קטיף וילדי העובדים הזרים. הראשונים הגיעו למקום על פי חוק, הוריהם וסביהם נולדו וחיים בארץ, שירות בצבא, בהם משפחות שכולות, משלמים מיסים, ציונים, תורמים למדינה וכל מעשיהם על פי חוק. הם ילדים קטנים וחמודים, שהוחלט לעקור אותם מתבנית נוף מולדתם, לעקור אותם מבתיהם, לזרוק אותם כמו כלבים לקרוואנים, להשפיל אותם, להרוס את משפחותיהם, ולגרום להם לטראומות ושברים לכל החיים - זה בסדר, מוסרי, לגיטימי ודמוקרטי. המטרה מקדשת את האמצעים, ויקוב הדין את ההר בכל מחיר.אבל לטפל על פי חוק ילדים והוריהם הזרים שנמצאים כאן נגד החוק, שהוברחו לכאן בניגוד לחוק, שחיים כאן שלא על פי חוק, שלא שייכים לכאן היסטורית או לאומית או דתית, ששהותם כאן היא בניגוד לחוקי המדינה, שהם והוריהם לא שירתו בצבא או בפלמ"ח, שהם בסך הכל טרמפיסטים שבאו לחפש כאן פרנסה והם עושים זאת שלא על פי דין - בהם אסור לגעת. האומנים והתקשורת ונשיא המדינה ומי לא מתגייסים למען הילדים המסכנים וסוחטי הדמעות. פתאום לא חשוב החוק, הדין, הסדר, הנורמה - דמעת ילד קטן חודרת לליבות יפי הנפש והם קמים לפעול כדי להגן על אלה שלא נמצאים כאן על פי חוק.
אותו חוק שהוא יהרג בל יעבור עבור המערכת הפוליטית והתקשורתית הישראלית בכל מה שנוגע ליהודים - הופך להיות דבר זניח שניתן בקלות לעבור מעליו לידו או לצידו כשזה קשור לרוצחים משלהם או לאנשים שגרים כאן לא על פי חוק.
בואו לצורך הדיון האינטרנטי נדמיין יהודי שרוצה בסך הכל לסגור מרפסת או להוסיף איזה חדר מסכן לרווחת המשפחה - כמה מדורי גיהנום הוא צריך לעבור בסבך הביורוקרטיה הישראלית עד שאם בכלל יזכה לכך. כמה פקחים ופקידים ועוד כל מיני פונקציונרים יקיזו את דמו עד שיזכה, אם בכלל לראות את חלום חייו מתגשם - לסגור מרפסת. בכל מה שקשור לחוקי בניה, תוספות, חריגים, היתרים ליהודים או להתנחלויות לצורך מה שנקרא ריבוי טבעי - כאן, כל הריון של כל אישה יהודיה ב'שטחים' נרשם במחשבי שלום עכשיו והפנטגון לצורך העברת נתוני הריבוי הטבעי לאיחוד האירופי או לארצות הברית. כל קרוואן הוא פגיעה בשלום, במזרח התיכון, בשלטון ובחוק. ושם החוק - כל אוהל, צריף, קראוון, מאחז, קונטיינר או סוכה - דינם אחד - פינוי ומייד. לא תושבים או ילדיהם או צרכים כאלה ואחרים של ציבור או פרטים יעמדו מול החוק הקדוש.
אבל כל מי שנוסע באזור הנגב - צומת שוקת, באר שבע, דימונה, ירוחם, רהט, ערד, שדה בוקר, צאלים וכן הלאה לאורך ולרוחב הנגב ורואה את ההשתלטות הבדואית על אדמות המדינה והמים בלי דין ובלי דיין, בלי חוק ובלי נעליים, או כל מי שנוסע באזורים רבים בגליל לאורכו ורוחבו ורואה את הבניה וההתרחבות הערבית, רואה פתאום איך החוק - אם הוא עוד קיים בכלל - הופך להיות נזיל, גמיש, ולא מחייב.
האבסורד כל כך זועק - ולכן כנראה הוא עובר בשתיקה
ליד האוזן של כולנו. ההיגיון הבריא והפשוט מתקשה להכיל אבסורד ופרדוקס שכזה, ולכן הוא אומר לעצמו - זה לא יכול להיות שזה כך. בטח יש דברים שאני לא יודע, ומפעיל מנגנון הגנה והדחקה של פסיכולוגיה חברתית למתחילים.
כשחז"ל אמרו ש'כל המרחם על אכזרים סופו מתאכזר לרחמנים', הם לא אמרו - כל 'המתאכזר לרחמנים מתאכזר גם לאכזרים' או הפוך 'כל המרחם על אכזרים ירחם גם על רחמנים'. חז"ל תוך כדי אפיון הנפש המעוותת הגדירו את העיוות הנפשי במדויק - מי שמרחם על אכזרים - הוא כל כך מעוות - שבסופו של דבר הוא יתאכזר לרחמנים.
כאשר לנגד עיננו רואים השכם והערב את הטשטוש העיוות והבילבול הזה - שבו רב המרצחים ברגותי הוא מועמד לגיטימי לשחרור, ואסור לגעת בילדים הזרים שהוריהם בעצם עבריינים שעברו על החוק, ו'דיר בלאק' ליהודי שיתקרב למאחזי הבדואים בנגב, או לאום אל פחם , או רהט, למרות שהם בשטחי מדינתו עליה הוא מגן בשירותו הצבאי ובמילואים - קשה שלא להיווכח בפעם המי יודע כמה בעומק ראייתם, אבחנתם והגדרתם של חכמינו את מבנה הנפש הפרטית והלאומית - לגבי רחמים ואכזריות, ובעומק האבסורד בו אנו חיים.
מומלצים
