בזמן שהעונה השביעית של "כוכב נולד" סגרה אמש (יום שני) עוד שבוע בדרך אל הגמר, שי גבסו, בוגר הגמר הראשון, התכונן להתחיל את ההופעה שלו. הבמה במועדון לבונטין 7 בתל אביב היתה אמנם מצומצמת בהרבה מזו הטלוויזיונית, אבל האנרגיות שלו התרחבו ככל שהמופע נמשך, והטעינו בבעירה חשמלית את החלל הדחוס.
בעירה חשמלית בחלל דחוס (צילומים: עופר עמרם)
לצד מיטב הלהיטים, גבסו חשף בפעם הראשונה את שירי האלבום החדש המתקרב, השלישי במספר, ולא הסתיר את תשוקתו להשמיע אותם. בלי הקדמות הוא פתח את ההופעה בצמד חדשים: "נשק" הרוקיסטי ו"לחם" הבלוזי.
"אני כל כך שמח לחלוק איתכם את השירים האלה שהיו בביתי כבר שלוש שנים", הוא פנה לקהל, שהסביר פנים לרכש החדש וגם הצטרף בהתלהבות לשירים הישנים. לאור התאורה הצהובה הקלושה גבסו שר על "איש אחד" וגם הוסיף הסבר: "השיר מדבר על מנהיגים שלפעמים לוקחים אחריות במובן הרע של המילה, ומשנים לנו את החיים".
גבסו בין הרוק לבלוז
להקת "המראות" ניגנו איתו את השירים כמו שהוא שר אותם, במקצוענות וברעבתנות, השלימו אותו וגם התבטאו בנפרד בסולואים יפים: עומרי אגמון בגיטרות, עופר לוי בתופים, אורי סעייד בבס ודודו שטרית בפסנתר. לעיתים הם השתתקו וגבסו שר רק עם הגיטרה האקוסטית שלו שירים כמו "שמור על האמונה" – שיר עידוד חדש שמתחיל דווקא באובדן דרך - "ברחוב ראשי בניו יורק, הלכתי לאיבוד בין מסכים למסכות".
אחר כך סיפר על התהייה שלו כיוצר ולמה הוא לא מסתפק בלכתוב את שיריו ומוכרח גם להיות על הבמה? "אם יש ילד חולמני שהשיר הזה יכול לעשות לו קצת נחת, אז אולי זה בשביל זה".
איפה מסתתרת נינה?
בשלב מסוים התזמורת המושתקת התעוררה והוא זעק איתה: "האם יש לך תשובה לשאלה שלי?... אני צריך עזרה". "אשא עיניי אל ההרים" – הוא המשיך לשיר ב"ארים ראשי", והרים את ראשו אל התקרה. "שי, תעשה לי ילד", השמיע מישהו את הקריאה השחוקה וגבסו נזף בו: "עכשיו? בפומבי? ככה בפרהסיה - זה לא צנוע"!
והיתה שם מעריצה נוספת, חברה טובה שבאה לפרגן והתקוממה בקול כשגבסו הכריז שבקרוב ההופעה
מסתיימת. "נינה"!, הוא חייך אליה מהבמה. כן, זו היתה נינט טייב שלא הסתירה את הנאתה מהשירים. "גבסוסי", היא צעקה לו בחיבה ממקומה בשורות האחרונות.
ב"המילים החסרות" הבמה כבר באמת לא הצליחה להכיל את גבסו. "אני רוצה ללכת למקום אחר", הוא שר תוך כדי קפיצות באוויר ולפת את השיער השופע שמעל מצחו. "לא רציתי ללכת", הוא חזר בו בשיר הבא, "במקומי", וניגב את הזיעה ממצחו. אחר כך הוא שר שיר חדש ושקט שממנו הדהדו המילים "אני לא אקבע את הסוף". הסוף כמובן נאלץ להגיע וגבסו המתיק אותו בהדרן אחרון - "One more cup of coffee" של בוב דילן, ועזב כשהוא משאיר אחריו שובל סקרנות וציפייה.
לכל הכתבות במדור מוזיקה לחצו כאן
