דרוש פאסון
חגית גינזבורג לא מבינה למה אנחנו מגיבים כמו להקת מעריצות צווחנית לרשימת הדרישות של מדונה וליידי גאגא
השאלה הבוערת שהעסיקה את תעשיית המוזיקה העולמית השבוע - אם ליידי גאגא מסתירה שק אשכים בתחתונים המנצנצים שלה או שהיא סתם פספסה תור לשעווה - נשמעת כמו סוגיה חיוורת לעומת מה שבאמת מעניין כרגע את יושבי ארץ הקודש: האם ייתכן שהאנדרוגינוס בפוטנציה דרשה שיוגש לה מרק מדי ארוחת צהריים בזמן השהייה שלה בארץ התשעים אחוזי לחות שלנו, ומה לכל הרוחות היא תעשה עם עשר מגבות ידיים כהות?
פרסום רשימת הדרישות של כל אמן שמגיע לכאן הפך למסורת, שנראתה לגיטימית ואפילו חמודה כשכל מה שקיבלנו היה פול מקרטני. אבל אחרי הארוחות הצמחוניות של סוזן וגה, הפיצות של הפט שופ בויז, חדר המשחקים שמוקם בימים אלה לטובת הילדים של מדונה ודליי החומוס שנאגרו עבור ליידי גאגא, זה כבר מתחיל להרגיש כמו רשימת מכולת מייגעת שאיכשהו תמיד מסתכמת ב"אוכל טרי", "כלים סופר נקיים" וכמות ספציפית מדי של רהיטים.
אני יודעת מה אתם חושבים - שהצצה לרשימת הדרישות של האמנים הבינלאומיים האלה תספק לכם זווית חדשה ואינטימית על החיים האמיתיים שלהם. יכול להיות שאתם צודקים - ליידי גאגא בהחלט נראית לי כמו מישהי שצורכת חומוס על בסיס יומיומי, או לפחות עושה ממנו חצאית נאה.
ליידי גאגא. רשימת מכולת מייגעת שכוללת דליי חומוס (איור: איתמר דאובה)
אבל האמת היא שהרשימות האלה, שכל אתר אינטרנט ממהר לפרסם כאילו מדובר בהסכם שלום עם סוריה, מלבד היותן דרישות מזון ופינוקים ותו לא, רק מסגירות את המהות האמיתית שלנו: לא ארץ מזרח תיכונית נאורה ומפותחת שמושכת אליה סוללה של מוזיקאים עולמיים מהשורה הראשונה, כפי שאנחנו כל כך מתאמצים להצטייר, אלא סתם עוד מדינה מדברית ונידחת שרוטטת מהתרגשות על כל מייל שמגיע מאנשי ההפקה של ליאונרד כהן.
הגיע הזמן שנבין שמבול ההופעות שנוחת עלינו בקיץ הזה ניתן לנו בזכות ולא בחסד. מישהו בצמרת המוזיקה הבין סוף סוף שבארץ ישראל יושב קהל חם ואוהב שצמא להופעות איכותיות, בערך כמו שבעולם מתחילים להפנים שאנחנו גם יודעים לייצר קולנוע איכותי ולהמציא קונספטים מוצלחים לסדרות טלוויזיה.
במקום להמשיך להתנהג כמו להקת גרופיות צווחניות ולנהל דיונים ערים על חילוף החומרים של כל אמן שמגיע אלינו, זו השעה לאמץ חזות קצת יותר קולית ולהפסיק להגיב להופעות האלה כאילו ישו החליט לקפוץ לחופשה באילת. אנחנו ראויים להופעות האלה בדיוק כמו כל המדינות האירופיות, שרגילות לגיחות של אמנים כאלה ומגיבות אליהן בשמחה מרוסנת.
אם אנחנו רוצים שהם ימשיכו להגיע, כדאי שנרגיע עם הרשימות וניצמד למוזיקה. שליידי גאגא תתפנן עם המגבות והמרק שלה, העיקר שיהיו לה ביצים לבוא לכאן שוב בשנה הבאה.
