שבדיה מתנערת מגינוי השגרירה; ישראל: תתנצלו

ממשלת שבדיה הודיעה בצהריים (יום ה') כי השגרירה בישראל, אליזבת בורסיאין בוניאר, שביקרה בחריפות מאמר דעה שפורסם בארצה על חיילי צה"ל, פעלה על דעת עצמה ולא דיברה בשם המדינה הסקנדינבית. משרד החוץ הביע תמיהה על-כך ששבדיה אינו מגיבה במלוא החומרה על הכתבה. "היינו מצפים שהם יאמצו בחום גינוי והוקעה של הכתבה סרת הטעם, כפי שעשתה השגרירה", נמסר מירושלים.

"השגרירות בתל אביב הגיבה בהתאם לדעת הקהל בישראל", אמרה הבוקר דוברת מטעם משרד החוץ בשטוקהולם, קרין נילונד. הדוברת לא התכחשה לגמרי

להתבטאות השגרירה אך הדגישה כי ממשלת שבדיה "מחויבת לחופש העיתונות". דובר נוסף מטעם הממשל השבדי, אנדראס יורליס, אמר כי "משרד החוץ לא היה נוהג באותו האופן" כמו השגרירה.

הסערה פרצה כאשר העיתון השבדי "אפטונבלדט" האשים את ישראל בסחר באיברי פלסטינים על רקע החשד למעורבות ישראלית בפרשת הסחר באיברים בארה"ב. דובר משרד החוץ יגאל פלמור אמר בתגובה כי בכתבה ישנם "אלמנטים הלקוחים מעלילות דם מימי הביניים נגד יהודים". הוא ציין כי ישראל שוקלת לנקוט הליכים משפטיים נגד העיתון ודרש התנצלות.

השגרירה השבדית בישראל, אליזבת בורסיאין בוניאר, מיהרה להתייצב לצד ישראל ואמרה כי "הדיווח בעיתון אפטונבלדט מזעזע ומחריד עבורנו השבדים, כפי שזה עבור האזרחים הישראלים. אנו שותפים לפליאה שהביעו נציגי הממשלה הישראלית, כלי התקשורת והציבור הישראלי.

"השגרירות אינה יכולה אלא להרחיק עצמה מהפרסום באופן ברור. כמו בישראל,

בשבדיה קיים חופש עיתונות, אך חופש זה וחופש הביטוי נושאים עמם גם אחריות. האחריות מונחת על כתפיהם של העורכים הראשיים של העיתונים", נכתב בהודעה שפרסמה בוניאר.

יאן הלין, עורך העיתון, אמר בתגובה לדברי השגרירה כי "מאוד לא נעים ועצוב לראות מכונת תעמולה כה חזקה המשתמשת בדימויים אנטישמיים בני מאות שנים בניסיון להוריד את הנושא מסדר היום". הוא אף טען כי בוניאר פגעה באופן בוטה בחופש הביטוי.

"נימה שיילוקית, רבדים של אנטישמיות"

משרד החוץ דחה את טענת שבדיה לפיה ישראל לא הגישה מחאה רשמית על הכתבה. מנהל תקשורת ישראלית במשרד החוץ, יוסי לוי, אמר ל-ynet: "השגריר בשבדיה בני דגן העלה את הנושא בצינורות דיפלומטיים אל משרד החוץ השבדי, ויקיים מחר פגישה עם אישיות שבדית בכירה בה ישטח את טענותינו וגם את ציפיותינו.

"זו איננה כתבה שאפשר לחיות אתה בשלום. הנימה השיילוקית המכוערת של הכתבה חושפת רבדים של אנטישמיות מיתית שמחברת בין יהודים, דם וכסף. אנחנו חיים בשנת 2009, להזכיר. כששמענו את הסבריו המגומגמים של הכתב בנוסח 'אני לא יודע אם ההאשמות נכונות ,אבל זה מצדיק בדיקה', ואת ההצדקה העקיפה שהעניק לו עורך העתון, אנו חשים כעוסים ומודאגים עוד יותר. במה שונה טיעון כזה מהטענות הפרימיטיביות בעילגותן שמפיצים חוגים אנטישמיים?"

"הקורא הממוצע בשטוקהולם, אופסאלה ובמאלמו ראוי לדיווח תקשורתי מאוזן, אובייקטיבי והוגן על המזרח התיכון, ולא מרקחת של שקרים נוטפים דם ועדויות שמיעה", הוסיף לוי. "אין לנו מאומה נגד חופש הביטוי, שישראל מקדשת אותו לא פחות משבדיה, אבל יש לנו הרבה מאוד נגד אנטישמיות... ומצפים לשמוע קולות ברורים וצלולים אחרים בגנות שימוש במניפולציות שקריות נגד ישראל ויהודים".