על פי ההנחה הראשונה של החוקרים, גברים יגלו תמיד, בלי קשר לדרגת האטרקטיביות, רצון גדול יותר מנשים לבוא לדירה וללכת למיטה, והם יגלו פחות רצון מנשים להסתפק ביציאה לבילוי. על פי ההנחה השנייה, משיכה פיזית של שותף פוטנציאלי יכולה להשפיע בצורה משמעותית יותר על נשים מאשר על גברים"
הפנטזיות המיניות של גברים כוללות יותר שותפים לא מוכרים בהשוואה לפנטזיות של נשים, יותר גברים מנשים מדווחים על מין מזדמן ומגלים רצון גדול יותר במין כזה, ונראה שגברים ונשים נבדלים ברצון שלהם באהבה לכל החיים"
מוכנות לסטוץ – בתנאי שהמחזר מושך במיוחד
לפי מחקר חדש, נראה לכאורה שב-20 השנים האחרונות יותר נשים חולמות ומדווחות על מין מזדמן. מהפכה, או הבדל בשיטות המחקר? המחקר מתבסס על מחקר מ-1989, שמצא אחוז אפסי של צעירות שמוכנות ללכת לדירה של גבר לא מוכר, או לקצר הליכים וללכת איתו ישר למיטה. האומנם זו מהפיכה?
מחקר חדש מצא שלפחות במהלך 20 השנים האחרונות חלה התקדמות במספר הנשים המוכנות לקיים יחסי מין מזדמנים. בנסיבות מסוימות, כפי שנראה בהמשך, ההתקדמות היא ממצב של אפס נכונות למצב של 13%, ובנסיבות אחרות ההתקדמות היא מ-3% עד לרוב משתתפות המחקר. שינויים שבהחלט יכולים להיחשב מהפכה.
אני כבר מתחיל לפרט במה מדובר, אבל, לפני זה, אזהרה. הנתונים, כפי שנראה, אכן מלמדים על מספרים הולכים וגדלים, אבל הם מותנים במספר משתנים שיכולים לסבך את המסקנה הסופית ואולי אף לבטלה. יש לקרוא גם את האותיות הקטנות.
איך את רוצה שנעשה את זה?
מחקר קלאסי משנת 1989 של צמד החוקרים קלארק (Clark) והאטפילד (Hatfield), מצא הבדל מרשים ביותר בין הנכונות של סטודנטים וסטודנטיות אמריקנים למין מזדמן. משתתפי המחקר ההוא, צעירים שנראים טוב, הסתובבו חופשי ברחבי הקמפוס ופנו בהצעות חיזור אל נשים וגברים שנראו להם די מושכים. הפנייה היתה תמיד אל המין השני, אל מי שנראו באותו רגע לבד ובלי ש"המחוזרים" ידעו שהפנייה אליהם היא במסגרת של ניסוי מדעי. ניסוי על אמת, מה שנקרא. ניתן היה לפנות אל כל "מחוזר", או "מחוזרת", בהצעה חיזור אחת בלבד מבין שלוש הצעות נתונות:
"אפשר להזמין אותך לצאת איתי הלילה?"
"אפשר להזמין אותך אלי לדירה?"
"אפשר ללכת איתך למיטה?"
לא נמצא הבדל בין נשים וגברים ברמת ההיענות להצעת הבילוי הלילי (50% מהגברים ו-53% מהנשים). ההבדל המשמעותי התגלה רק בתגובות לשתי ההצעות האחרונות. 3% מהבנות הסכימו ללכת לדירה, ואף אחת לא הסכימה ללכת למיטה, לעומת 69% מהבנים שהסכימו ללכת לדירה ו-75% שהסכימו ללכת למיטה. יתר על כן, הגברים שדחו את ההצעה של "המחזרת" שלהם ללכת איתה למיטה הרגישו צורך להתנצל ולהסביר הסברים כמו "אני נשוי", או "אני עם מישהי".
מפתיע? לא הייתי אומר.
התפקיד של המשיכה הפיזית
הממצאים מרשימים, אבל לא בהכרח מפתיעים. ההבחנה הזו די מקובלת מבחינה נורמטיבית, שעדיין מבחינה לעניין זה בין נשים לגברים, והיא גם מתגלה בהיבטים שונים במחקרים אחרים שנערכו לפני ואחרי המחקר של קלארק והאטפילד.
הנה רשימה חלקית של ממצאים מחקריים בתחום: הפנטזיות המיניות של גברים כוללות יותר שותפים לא מוכרים בהשוואה לפנטזיות של נשים, יותר גברים מנשים מדווחים על מין מזדמן ומגלים רצון גדול יותר במין כזה, ונראה שגברים ונשים נבדלים ברצון שלהם באהבה לכל החיים: גברים כאלה, להבדיל מנשים כאלו, מחפשים יחסי מין מהירים והם גם בעלי מוטיבציה גדולה יותר לשותפים מזדמנים.
קלראק והאטפילד לא בדקו את התפקיד של האטרקטיביות הפיזית בסיפור הזה. הם הסתפקו בכך, כתנאי בסיסי, ש"המחזרים" ו"המחוזרים" יהיה נאים ברמה שיכולה ליצור משיכה פיזית, אבל לא בדקו את ההשפעה של דרגות שונות של אטרקטיביות (בין נאים לבין יפים בצורה יוצאת דופן). אולי, למשל, מספר הנשים המסכימות ללכת לדירה, או למיטה, היה גדול יותר אם "המחזר" שלהם היה מושך בצורה יוצאת דופן.
מי רוצים יותר לבלות ומי ללכת למיטה?
שאלת האטרקטיביות עמדה במוקד של מחקר חדש שפורסם באחרונה בכתב העת המדעי Human Nature. את המחקר ערכו צוות חוקרים בראשותו של ד"ר אכים שוצווהול (Achim Schützwohl) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברונל באנגליה.
שוצווהול והצוות שלו שיחזרו את המחקר מ-1989 אבל בהבדל די מהותי: בעוד שהמחקר הקודם נערך על אמת (חיזורים שנראו ל"מחוזרים" אמיתיים), המחקר הנוכחי התבסס על מחזרים דמיוניים, כפי שהופיעו בשאלונים שחולקו ל-427 גברים ול-443, נשים, סטודנטים מארצות הברית, מגרמניה ומאיטליה.
המשתתפים נשאלו אם היו נעתרים לאחת מהצעות החיזור הנ"ל, בהתייחס לתיאור דימיוני של המחזרים, שנחלקו לשלוש דרגות משיכה פיזית: בלתי-אטרקטיבי במקצת, אטרקטיבי למדי ואטרקטיבי ביותר.
על פי ההנחה הראשונה של החוקרים, גברים יגלו תמיד, בלי קשר לדרגת האטרקטיביות, רצון גדול יותר מנשים לבוא לדירה וללכת למיטה, והם יגלו פחות רצון מנשים להסתפק ביציאה לבילוי. על פי ההנחה השנייה, משיכה פיזית של שותף פוטנציאלי יכולה להשפיע בצורה משמעותית יותר על נשים מאשר על גברים.
התוצאות תומכות באופן חלקי בהנחה הראשונה, ובאופן מלא בהנחה השנייה. נמצא כי נשים מוכנות לשקול מין מזדמן בעיקר אם מדובר בגברים מושכים בצורה יוצאת דופן, בעוד שגברים פחות בררנים.
הנה, המספרים: כ-13% מהנשים גילו נכונות לבוא לדירה של גבר זר בלתי-אטרקטיבי במקצת, יותר מ-28% גילו נכונות כלפי גבר עם נתוני משיכה בינוניים, ו-52% הביעו נכונות ללכת לדירה של גבר זר אטרקטיבי במיוחד. האחוזים נמוכים יותר לגבי "ללכת למיטה", אבל עדיין משמעותיים ביותר – 5.4, 12.8 ו-23.8 בהתאמה.
מתגלה כאן צמיחה מובהקת, במהלך של 20 שנה, בנכונות של צעירות להיעתר להצעות הנועזות (מ-3% ל-13% בהסכמה ללכת לדירה של גבר לא מוכר שמושך שבמקצת, ומאפס נכונות ללכת למיטה עד כמעט 5.5%). העלייה הזו נהפכת למשמעותית יותר ככל שעולים בדרגת האטרקטיביות של הגבר. רוב הנשים מסכימות ללכת לדירה של גבר לא מוכר אבל אטרקטיבי בצורה יוצאת דופן, וקרוב לרבע מהנשים מוכנות גם לשכב עם מישהו כזה.
הגברים יכולים להרגיש מוחמאים שהצליחו להשיג מין מזדמן
צחוק בצד:
חבר'ה, תתאמצו יותר / אוונטיפופולו
בראד פיט ותואמיו יכולים לקבל סקס מזדמן, אתם צריכים להתאמץ יותר. ולא, הפיתרון זה לא להעמיד פנים שאתם בראד פיט ולהתחיל להציע הצעות לסקס מזדמן לכל אחת. במקרה הזה, מחשבה לא יוצרת מציאות.
השאלה היא אם השנים עושות את שלהן, או שמדובר בהבדל בין ניסוי על אמת לבין ניסוי שכרוך בשאלות תיאורטיות. אין לי דרך לקבוע זאת.
בכל מקרה, נראה שגברים יכולים אולי להרגיש מוחמאים שהצליחו להשיג מין מזדמן עם אשה, שכן מתברר שנשים נוטות להקפיד בבחירה שלהם.
(נראה היה שהייתי צריך לכתוב רשימה אחרת, ששואלת עד כמה אפשר ללמוד על הנורמות החברתיות בחברה מסוימת לפי נושאי המחקר של מדעניה).
