מתוך ממשלת ישראל נשמעים לאחרונה שני מסרים מסוכנים: נכונות להמשיך את עסקת שליט מהנקודה שאליה הגיע אולמרט, ותביעה של שרים לשחרר את הרוצח מרואן ברגותי. ניתן לקשור בין שליט לבין ברגותי.
ישראל הוכיחה בעבר נכונות לשלם מחירים מופקעים כד לשחרר שבויים מידי חוטפיהם. השיא הידוע לפי שעה נקבע בעסקת ג'יבריל: שחרור למעלה מאלף מחבלים שפוטים. רבים מהם חזרו לפעול בארגוני הטרור השונים של רשות הטרור הפלסטינית, השתתפו באינתיפדה וגרמו ללא מעט מקורבנותיה. מספר הקורבנות הישראלים במלחמה זו דומה למספר המחבלים הערבים ששוחררו בעסקה המפוקפקת. והנה, שוב מדובר על סדר גודל כזה, בעסקה המתגבשת לשחרור שליט. בניגוד לנוסחתו הידועה וההגיונית של נתניהו – יתנו, יקבלו – נראה היום שהוא נוטה לנוסחה מסוכנת: יחטפו, יקבלו.
לישראל היתה תמיד רגישות גבוהה לגורל שבויים וחטופים. התוצאה: הנוסחה הבלתי מאוזנת של שחרור מאות ואלפים תמורת בודדים, לעתים אפילו תמורת גופות או סימני חיים. רגישות זו העלתה את המחיר שנדרש מישראל. גם הפטפטת התקשורתית והלהיטות לעסוק בכל בדל שמועה בהקשר לעסקה אפשרית מסייעת לאויב להעלות את דרישותיו.
הלחץ התקשורתי והציבורי מכשיר את דעת הקהל בישראל להגמשת אמות המידה כך שרוצחים "עם דם על הידיים" ישוחררו בסיטונות. בין שאר המחירים ששרים בישראל מוכנים לשלם נכלל גם ביזיון מערכת המשפט הישראלית, כאשר גם רוצחים שפוטים זוכים לחנינה. למעשה הם יודעים זאת מראש, עוד לפני ביצוע הרצח.
לא מיותר לציין שהנכונות הישראלית לשלם מחירים מופקעים אפילו תמורת גופות מהווה לא רק תמריץ לחטיפות נוספות, אלא אף לרצח החטופים. כאשר החוטפים מודעים ללהיטות הישראלית לשלם כל כופר שיושת עליה, הם יכולים להרשות לעצמם גם להקל על עצמם ולרצוח את החטופים. בכך מגבירה המדיניות הישראלית את הסכנה לחיי החטופים.
כל האמור לעיל מחייב את ישראל לשנות את דרך טיפולה בחטיפות ובחוטפים. לא ייתכן שמחבלים בכלא הישראלי יזכו לתנאי בית הבראה, ללימודים, לביקורי משפחות, לטלפונים, ועוד תנאים שכלל אינם ניתנים לשבויינו, ואפילו אין כל התניה והדדיות בהקשר זה. אין שום היגיון במתן תנאים אלה למחבלים שפוטים. כך, למשל, ביקורי משפחות ונציגי הצלב האדום בבתי הכלא בישראל חייבים להיפסק לאלתר.
השיאן בהקשר זה הוא הרוצח ברגותי.
דווקא העניין הרב שמגלה האויב בשחרור הרוצח ברגותי יכול לשמש מנוף לשינוי הנוסחה המפלה. עד היום זכה ברגותי לתנאי אח"מ בכלא שבו הוא מבלה: ביקורי משפחה, עיתונאים, ח"כים ערבים ועוד, וניהול פעילות פוליטית שוטפת מתוך הכלא. ישראל מאפשרת את קיום המצב של "כאילו כלא", כאשר האסיר מהווה גורם חשוב ומשפיע במערכת הפוליטית של האויב. כך, למשל, מתוך הכלא – ובתיאום עם אסירים בבתי כלא אחרים – ניסח ברגותי בעבר את "מסמך האסירים" והוא היום מועמד להנהגת הפלסטינים.
אם ישראל ממילא מוכנה למחול על כבודה של מערכת המשפט שלה ולשחרר רוצח שפוט, ואם ברגותי חשוב כל כך לארגוני הטרור, יתכבדו האחרונים ויסתפקו בנוסחה של רק ברגותי, ללא מאות רוצחים נוספים, תמורת גלעד שליט. ואם לא ייאותו, יישבו ברגותי ועמיתיו בכלא אמיתי, לפחות עד לשובו של גלעד שליט לחיק משפחתו. לא עוד יחטפו – יקבלו.
ד"ר רון בריימן שימש בעבר כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
