לשניהם היתה רשימת מוזמנים ששמרו בסוד

הם עמדו במטבח, הגבר ליד המקרר והאשה ליד שולחן האוכל הקטן, זה מול זה. הוא נשען מעט על קיר המטבח והיא נשענה על שפת השיש. זבוב עופף ביניהם. הוא יכול למחוץ אותו באוויר, בין כפות ידיו, אבל לא מחץ. היא התבוננה בו מתבונן בה ולא היה איכפת לה אם זבובים או לא. אבל היא שמה לב שהוא כבר הגיע לגובה של המקרר.

כשהמוכר סגר איתם את העיסקה בחנות של השקם הוא סיפר להם, למרות שלא התעניינו כמעט בדבר ורק ביקשו לשלם ולצאת, שזה מקרר שני מטר גובה. "היחיד שהוא שני מטר גובה. כל האחרים הם סטנדרט. או יותר גבוהים או פחות גבוהים". היא שמה לב שהגבר שעמד במטבח יישר קו עם גג המקרר ושאלה את עצמה אם יכול להיות שאנשים בגילו עדיין צומחים.

ביד אחת אחזה שייקר מאלומיניום וביד השנייה מזגה לעצמה שלושת-רבעי כוס חלב. הוא הביט בה מוזגת את החלב מהכוס אל השייקר. הזבוב נעלם. הוא אמר לעצמו שאם ישוב, אולי ימחץ גם אותו, לעיניה, כמו שמחץ כבר מאות, במרפסת הארוכה של הבית הישן, בשמירות בצבא, בשיעורים באוניברסיטה (שם הזבובים היו חכמים יותר והכירו שיטות חמיקה), לאורך אותן שנים שבהן חי לבד את חייו. אבל בינתיים הזבוב לא חזר. היא ביקשה שיוציא עבורה את הגלידה מהמקפיא, זאת בקרטון, פיסטוק עם משהו, כמו פעם, ויחתוך מהקצה.

רוב הזמן עשה מה שאמרה לו. החליט שטוב לו ככה. הם כבר היו הרבה זמן יחד, שנה ועוד שלושה חודשים, והתחילו מזה שבועות להשתעשע ברעיון שאולי יתחתנו. הרעיון הזה היה הצעצוע החדש שלהם, והם שיחקו בו מידי פעם.

כשהלך רחוק, רשם לעצמו במחשב רשימה של 30 שירים שהיה רוצה להשמיע בחתונה שלו והדפיס אותה. הוא הקפיד לציין את שמות המבצעים, הכותבים, המלחינים. לפעמים ציין גירסה מיוחדת של השיר, כמו העיבוד שהופיע בסרט מסוים, או הגירסה עם הסולו פסנתר בהופעה החיה. כשביקש ללכת רחוק יותר עם הדימיון, עמד במטבח והכין קוקטיילים ודמיין שהוא מגיש אותם לחברים שלו. והיא, כשהוא לא ראה, שירטטה על מעטפות של חשבונות שהגיעו אליהם סקיצות של שמלות כלה, שאותן ראתה בלבן ובקרם ואפילו בתכלת.

אף אחד משניהם לא היה מוכן עדיין להתחתן, אבל זה הכי קרוב שהגיעו. ולשניהם היתה רשימת מוזמנים ששמרו בסוד.

עד שהיא גילתה את שלו במגירה שבה שמר את פנקסי הצ'קים והתוודתה מיד על שלה. הם החליטו לאחד רשימות. עברו שבועיים מאז ההחלטה, וכלום לא קרה. שכבו במיטה, בערב של סתיו, כמו עכשיו, והתחילו לדבר. סיכמו שמחר, אחרי העבודה, כשיפָּגשו במטבח כמו בכל יום, יכתבו את כל השמות על דף אחד. משהו מסודר, למקרה שהרעיון יגדל ויקבל חיים, מתישהו באיזה יום.

היא חיכתה לו במטבח כשנכנס הביתה. השייקר כבר היה ביד שלה, אבל היא עדיין לא מזגה את החלב. "כמה יש לך על הדף?" שאלה אותו לפני שהספיק להניח את התיק מהעבודה בצד. היו לו הרבה. גם לה.

הם החליטו להתחיל מ-100, בזמן שהיא שיקשקה את הגלידה והחלב. 50 מהצד שלה ו-50 מהצד שלו. היא שיקשקה והוא משך טור ארוך של שמות לגובה הדף, ואחר כך הם התחלפו והיא נתנה לו לשקשק בשבילה והאריכה את הטור אל הדף השני, ואז הוא הוסיף משלו והיא משלה, ושניהם שיקשקו, עד שהגיעו לדף השלישי והיא אמרה סטופ.

כשמזגה לעצמה את הגלידה עם החלב מתוך השייקר, היא שמה לב שהמצב רוח שלו השתנה בבת אחת. הוא אמר ש-100 זה יותר מדי לחתונה כמו שהם רוצים. היא לא ידעה איזו חתונה הם רוצים, אבל הסכימה ש-100 זה הרבה יותר מדי. הם החליטו לצמצם. מרחו במארקר כחול קווים עבים על כל השמות שאם היו מכריחים אותם לוותר עליהם תמורת המון כסף או שלוש משאלות או ביטול עין הרע לכל החיים, היו מוותרים.

נשארו 20 שמות מכל צד. הם רצו לקצץ עוד. עד שיישארו השמות של האנשים שהם מרגישים הכי קשורים אליהם. אלה שילוו אותם עד סוף החיים. האנשים שהם עצמם רוצים ללוות עד סוף חייהם, חוץ מהמשפחה הראשונה שלו והמשפחה הראשונה שלה.

נשארו שלושה. אחד ממנו ושניים ממנה.

היא שאלה אותו אם זה כל מה שיש להם, בחישוב הסופי.

הוא לא אמר, אבל המשיך להתבונן בה. הוא אהב להתבונן בה. לפעמים היה מתבונן בה במשך שעה ארוכה ולא מרגיש איך הזמן באמת עובר, דקה אחרי דקה אחרי דקה.

מרוב סוכר הם התחילו לחייך

היא התיישבה על הכסא שליד הבר, והוא עשה כמוה. השייק שהכינה היה לו טעים, ואחרי שגמרו את המנה שהכינה הם שיקשקו ביחד עוד שתי מנות לכל אחד וחיסלו גם אותן. מרוב סוכר הם התחילו לחייך. אחר כך היא התחילה לצחוק. ככה זה היה בדרך כלל לפני שהיא היתה מושכת אותו אליו, ולא מרפה. היא ביקשה שיעמוד ליד המקרר, כמו מקודם, וירים את הידיים. זה שיגע אותה איך הגבר שלה היה בדיוק בגובה של המקרר. מכל הדברים בעולם, דווקא זה שיגע אותה.

היא ביקשה שיוריד את החולצה. את המכנסיים. את הכל. וכשעמד שם, עירום, ליד המקרר היחיד בעולם מסוגו, קמה מהכסא וניגשה אליו ונישקה אותו עמוק לתוך פיו. לשניהם היה טעם של גלידה, אבל הוא נשבע ששלה היתה מתוקה יותר.

אחר כך הם עברו למיטה, ולא דיברו על שום דבר של ממש עד הלילה. אז, כשהציע לה להתחתן.

• כתבות וסיפורים אישיים על הצעות נישואים מיוחדות