לדפוק ת'ראש עם יה-בה-בם

אוהד מושקוביץ מחליף דיסק. אחרי שהתמקד במוזיקה חסידית "קלאסית", הוא משיק את האלבום החדש שלו - "my music", שכשמו כן הוא: דיסק אישי יותר, שמכוון גם מעבר לקהל האופייני שלו.

באלבום הנוכחי מושקוביץ נותן לנו להיכנס לעולם המוזיקה הפרטי שלו. זה כמעט כמו להקשיב איתו ביחד ל-mp שלו. הדיסק מורכב ממחרוזות ומקאברים לשירים שהוא אוהב, ומתברר שמה שהוא אוהב אלה בעיקר שירים קצביים ממגוון מאוד רחב של סגנונות. הוא אוהב את זה ברוק, בדיסקו, במזרחי ובחסידי. קחו למשל את השמעת הבכורה הזו, שבה מושקוביץ לוקח את הניגון החסידי למחוזות המועדונים, בעיבודו של נדב ביטון. 

מנהלו של מושקוביץ, דוד פדידה, מספר כי הרצועה של יה-בה-בם כבר קצרה הצלחה, כשהושמעה בביקור בריביירה הצרפתית. "לפני כשבועיים היינו שם ונכנסנו לאחד המועדונים כדי לראות איך זה יתפוס", הוא מספר. "נתנו לדי.ג'יי להשמיע את זה ואנשים מאוד מאוד אהבו. ראית אנשים לא-יהודים רוקדים עם זה בשיא ההתלהבות".

אז מה יש לנו כאן חוץ מיה-בה-בם יש באלבום שיר שעשוי להפוך ללהיט התורן במגזר הדתי - "לכה דודי" במנגינה של "הללויה" של לאונרד כהן, שיר חסידי עם פתיח של אבבא, ועוד כהנה וכהנה.

בשיחה עם מושקוביץ, הוא מספר כי אמנם היה נחמד לראות את הצרפתים מתלהבים מהשיר, אבל זה בונוס בלבד. לדבריו, הקהל שהוא היה רוצה להוסיף למעגל המאזינים שלו הם החילונים. "יש בציבור הזה צימאון

לטקסטים דתיים", הוא אומר, "הייתי בהופעות של דוד דאור ואהוד בנאי ולא האמנתי כשראיתי קהל חילוני לגמרי שר טקסטים מהתפילה. הבנתי שיש רצון לשמוע משהו אחר, שיש נכונות לקבל מוזיקה דתית. מאחר שזאת המוזיקה שאני עושה החלטתי שזה מה שיהיה בדיסק הבא שלי, כשהפעם לא עשיתי חומרים מקוריים, אלא בחרתי לעשות שירים שאני אוהב.

"הבחירה הזו יצרה עבורי חוויה שונה לגמרי. בתור זמר שנהנה לשיר על הבמה, להיכנס לאולפן תמיד מלווה אצלי בטראומה - אתה נמצא לבד בחדר קטן וצריך להוציא לתוך השיר את כל האנרגיות שקל להוציא מול אנשים. בהופעה זה די פשוט כי שיר הוא חיבור רוחני בין נשמות. אבל בדיסק הזה ידעתי שאני בא בכיף. עשיתי בו רק דברים שאני אוהב, עם קבוצה של אנשים שאני אוהב, ואני חושב שמרגישים את זה".