רק אחת זוכה

ראשון בבוקר, מרכז תל אביב. האוויר דחוס בניחוחות מוכרים - ארומה מלבבת של פיח, אשפה ולחות של תשעים מעלות. אבל היום יש גם משהו אחר באוויר, איזה זרזיף חו"לי וזוהר.

האם זו הזיעה של סשה ברון כהן? האם עוד זיכרון מכתבת נופשנים בטורקיה של ערוץ 10? לא, אלה הדיווחים שמתחילים לזרום: מדונה נחתה בארץ. מדונה השתכנה במלון דן. מדונה מסיירת בירושלים. מדונה רוקמת ארוחת ערב עם דמי מור ואשטון קוצ'ר. מדונה תישאר בארץ גם אחרי שתי ההופעות שלה. מדונה תושיע את לב לבייב, מדונה תנחם את מיי פיינגולד. מדונה, מדונה, מדונה.

וככה, בלי שום הכנה מוקדמת, מדונה נחתה כאן יומיים מוקדם מהצפוי. והשבוע הזה, שיכול היה להיות גם השבוע של מיי פיינגולד, אה, סליחה, של רוני דלומי ושל "הישרדות 3" ושל "אמא מחליפה 2" ושל פיית נו מור ושל כל הדברים האחרים שקורים כאן, הפך לשבוע מדונה. ה־M הגדולה שMוחקת וMוחצת תחתיה כל דבר אחר.

מדונה היתה אמורה להגיע אלינו, לתת את שתי ההופעות שלה ולהתאייד מכאן מיד אחר כך. אבל היא יודעת איך להתנהג לפייבוריטים שלה, ארץ מוצאם של מנהלה האישי, הצמידים האדומים, הקבאלללה וסוללת הרבנים החביבה עליה. אז היא הקדימה, וגם הבטיחה להישאר קצת אחרי. ככה, שנשזוף בה את עינינו ונרגיש לשבוע אחד הוליווד, עם אוויר שמלא בניצוצות של גלאם ודיווה, שבדרך כלל מסתכמים אצלנו בענת וקסמן צווחת בדיחות מהקהל בהיכל התרבות בבאר שבע.

אם הייתם צריכים הוכחה שמדונה אוהבת אתכם, קיבלתם אותה. היא לא באה לכאן רק כדי לדפוק קופה (את ה־400 מיליון דולר שלה היא כבר עשתה ממסע ההופעות הזה), או לסמן וי על המזרח התיכון. היא באה לכאן - והביאה את החברים שלה - כי היא אוהבת אותנו, ובא לה לספוג קצת את מה שזה לא יהיה שיש למדינה שלנו להציע לאנשים שלא חיים כאן.

אז מה החדשות הגדולות בזה? שעם כל השנאה שזורמת אלינו ממקומות אחרים בעולם, ועם האלימות שמשתוללת והכלכלה שקורסת ובעיקר הידיעה שכדי לקבל אהבה מאחרים אנחנו צריכים לירוק דם ויזע - בכל זאת יש נקודת אור אחת בהווה שלנו, בלונדינית וזורחת, שאוהבת אותנו כמו שאנחנו. ואפילו לא היינו צריכים להילחם בשביל זה.