מרמה ומלחמה
כשמעמידים למבחן את הנורמות הנדרשות מהמפקד הצבאי לעומת המנהיג האזרחי, מתברר שהמערכת האזרחית כושלת ומכשילה בהרבה. אם אולמרט אכן פושע כפי שמתואר בכתב האישום נגדו, עלינו לבחון את כל מערכות הסינון שצלח עד לראש הפירמידה
"עד כאן" הייתה הסיסמה שכיוון ראש הממשלה אולמרט כלפי חיזבאללה, כשהורה לפתוח במלחמת לבנון השנייה. כתב האישום החמור שהגישה פרקליטות המדינה נגד ראש הממשלה לשעבר מרתיח את הדם. או שהיועץ המשפטי לממשלה הוא מתאבד שיעי, או שאולמרט הוא ראש ארגון פשע פרטי שהגיע לתפקיד הבכיר ביותר בישראל.
כך או כך מונחות לפנינו שתי אפשרויות קשות לעיכול. מרמה והפרת אמונים של מי שממונה על האמון הציבורי, מי שקיבל בבחירות את אמון הציבור, אינן עניין של מה בכך. הוא הרי אמון על אמירת האמת בגופים הרגישים ביותר, ובאירועים הקריטיים ביותר.
לא רק השאלות הפליליות המשפטיות מטרידות, אלא הכשל המוסרי שנחשף במלוא קלונו. ראש ממשלה ששלח אוגדות שלמות לקרב, שהתחבט לטענתו ב-60 השעות האחרונות למלחמה בייסורים קשים לפני ששלח חיילים צעירים לקרב, עסק באותו זמן בלבטים אחרים לגמרי. אינני יכול לדמיין אפילו מה עובר על משפחות השכול, כשהפרספקטיבה של אותה תקופה נחשפת לאור כתב האישום. עכשיו כשמונחות האשמות על מירמה כלפי ארגונים כמו יד ושם, מצעד החיים, הוועד למען החייל, על"ה והקונגרס היהודי העולמי... האם לא יהיה זה סביר להעלות על הדעת את האפשרות שגם מירמה כלפי חיילים ובני משפחותיהם לא היוותה מעצור מוסרי לאדם כזה?
תא"ל גל הירש מתאר בספרו על מלחמת לבנון שיחה בין שר הביטחון פרץ לראש הממשלה אולמרט באחד הימים הראשונים לקרבות. פרץ מבקש להכריז על מצב מיוחד בעורף נוכח היקף ירי הטילים על יישובי הצפון, אך אולמרט עוצר בעדו בטיעון שיש לכך "השלכות כלכליות כבדות...". אילו רבין של חשבון הדולרים הפעוט היה אומר את זה, היינו מאמינים שזהו אכן שיקול ממלכתי, גם אם כלכלה עומדת מול הצורך לטפל בעורף המופגז יומיום. אבל עכשיו הדברים נשמעים ציניים להחריד.
השופט וינוגרד תיאר בראיון עיתונאי את תיסכולו מממשלת אולמרט על שלא יישמה את הדו"ח הסופי של לקחי המלחמה בלבנון, כך: "ששה חודשים אחרי שהגשנו את דו"ח הוועדה, ולאחר התכתבויות רבות, תזכורות וטלפונים שפרופ' רות גביזון ואני עשינו כדי לברר מה הממשלה עשתה בדו"ח - קיבלנו מכתב עב-כרס ממזכיר הממשלה. נדהמנו לגלות כי רוב עמודי המכתב עסקו ביישום של הדו"ח החלקי שמסרנו, ובשני העמודים האחרונים צויין כי הממשלה קיימה דיון בעניין הדו"ח הסופי".
לדבריו, כשפנה לברר את העניין - מסר לו סגן מזכיר הממשלה כי "הממשלה היתה טרודה באהוד אולמרט ובכל הבעיות שקשורות לענייניו ולא התפנתה לדון בדו"ח הסופי", וכי הטיפול בעניין "יעבור לממשלה הבאה של נתניהו". וינוגרד שואל וזועק: "נשמע הגיוני שהממשלה לא התפנתה לפתור בעיות קרדינליות של ביטחון המדינה, כיוון שהתעסקה בעניינים אחרים"?
בצבא הוא היה מודח מזמן
להבדיל מאולמרט, חיסל לעצמו תא"ל עימאד פארס קריירה של 30 שנות שירות במחי מעשה שטות קטן. פארס לא שירת בעיתון "במחנה", לא היה עסקן פוליטי, אלא סיכן את חייו בלחימה יומיומית בכל הגזרות. אבל מקצין נדרשת אמירת אמת בכל רגע של הקריירה שלו ותמיד שוקלים את מעשיו מול התנהגות דומה בשדה הקרב, לא פחות, אפילו רק ניסה להגן על אשתו שביצעה תאונה בעת שנהגה ברכבו בניגוד לפקודות. צה"ל לא השאיר לו ברירה. פארס ביצע "חראקירי" מיידי והתפטר.נורמות דומות נדרשו גם מתא"ל צ'יקו תמיר שחייו תמיד עמדו בסכנה בשדה הקרב, אך הוא לא קיבל על כך שום הנחה וגם שום כפל תשלומים.
תא"ל גל הירש נאלץ לפרוש מצה"ל לאחר שפיקד על לחימה קשה של אוגדת הגליל במלחמת לבנון. האלוף דורון אלמוג מצא שעליו לשלם מחיר כדי לזעזע את פיקוד צה"ל בעקבות חטיפת החיילים בגבול הלבנון. למרות שוועדת וינוגרד מצאה לבסוף שהירש תיפקד כראוי בעת החטיפה, הוא פרש.
כל הקצינים הללו נדרשו לנורמות מחמירות של אמירת אמת, ביצוע פקודות והשגת תוצאות. הם לא קיבלו סוללה של עורכי דין יקרים, לא שימוע ארוך ולא אפשרות להגן על שמם הטוב בפני היועץ המשפטי ואחר כך בבית המשפט המחוזי ובעליון.
הם גם לא לקחו לכיסם אגורה. לא מעטפה ולא כרטיס טיסה לחו"ל. לא דירה ולא בית, גם לא עט נובע אחד לאוסף הפרטי.
אבל במשרד ראש הממשלה ישב ממש באותם ימים אדם שהנורמות הללו היו רחוקות מאוד ממצפונו ומאמות המידה הנורמטיוויות של חייו.
מול המעשים של הקצינים הללו, כיצד אמור הציבור למדוד את האישום כלפי האיש שהיה אחראי להחלטות על יציאה למלחמה? האיש שהמוסד לתפקידים מיוחדים והשב"כ היו כפופים להוראותיו? האיש שניהל את ממשלת ישראל? מינה לשר ביטחון את יו"ר ההסתדרות ולשר אוצר את מי שמאכלס עכשיו את בית הסוהר? האם לא ראוי עכשיו לבדוק מייד את יתר המינויים של אולמרט?
או שהפרקליטות של מדינת ישראל השתגעה, או שאולמרט הוא באמת בעל ראש קרימינלי. ואם הוא אכן פושע כפי שמתואר בכתב האישום, נשאלת שאלה קשה יותר: כיצד אדם כזה הגיע לראש הפירמידה? היכן היו כל מערכות הסינון והבדיקה של מדינה דמוקרטית נורמאלית ? האם יתכן שאין מערכות כאלה? ואם יש הרי ברור שהן אינן פועלות.
כשמעמידים למבחן את המרמה והמלחמה, את הנורמות הנדרשות מהמפקד הצבאי לעומת מה שנדרש מהמנהיג האזרחי, מתברר שהמערכת האזרחית כושלת ומכשילה בהרבה מזו הצבאית.
אם לתפקיד ראש הממשלה יכול להגיע אדם שאלה תכונותיו, כנראה שאין בכנסת או במערכת המשפט ובנציבות שירות המדינה שום בקרה. הרי אדם כזה לא היה עובר את בה"ד 1 וקורס הקצינים. בצה"ל הוא היה מודח ברגע שהיו מזהים אצלו את התכונות שנחשפו רק עכשיו במערכת האזרחית, המשפטית והציבורית.
ראש פירמידה כזה משאיר אחריו מינויים רבים במקומות רגישים לא פחות וברמה מוסרית דומה כנראה. השאלה היא כיצד תדע עכשיו ישראל לנקות אחרי אולמרט את הכשלים, הכושלים, והמכשילים שימשיכו לצערנו את דרכו.
"עד כאן" צריך לומר להם ולעצמנו. אכן, עד כאן.
