מאחורי הקַלָּעים: עוד לא עבדה תקוותנו
ישראל תפתח את היורובאסקט בקרב מול קרואטיה ובמערכה נגד נטיותיה שלה. כיצד צימצמה היריבה את גיחותיה משלוש? ממי הלפרין צריך ללמוד? ולאן נעלמה מדינת כל מתאזרחיה?
במילון טורנירי אליפות אירופה לדורותיהם, מופיע דגל ישראל לצד האימרה 'כל ההתחלות קשות'. נבחרת הכדורסל תפתח הערב (ב', 20:15, ערוץ 1) את הופעותיה ביורובאסקט מול קרואטיה, אך בהסתמך על תקדימי העבר - עוד לא עבדה תקוותנו. היא תצטרף מחר, אם לא מחרתיים.
- המדריך המלא והשלם: חלומה של כל אם פולנייה
- מרקו פופוביץ': "הפעם תורנו לנצח את ישראל"
- פטאר נאומוסקי: "אין כבר רכזים כמו שהיו פעם"
הכחולים-לבנים הפסידו בשבעה משמנות משחקי הפתיחה האחרונים שלהם, כאשר אפילו הניצחון הבודד (על לטביה ב-2005) מלווה בכוכבית: הוא הגיע בתום שפשוף לא פעוט בטורניר ההזדמנות האחרונה. החדשות הטובות הן שגם הקרואטים מגיעים עם המטען החורג שלהם.
כוכב רוקו
נראה כי הקרואטים למדו את הלקח - והגיחות מחוץ לקשת ימחישו: ב-2007 הפכו המשובצים באדום למיידי השלשות המובילים ביורו, עם 24.6 זריקות לערב. לפני שנה קוצצה הכמות ל-16.5 והם ירו הרבה פחות כדורים מכל הנבחרות האחרות באולימפיאדה. הם גם זכו בשבוע שעבר בגביע אפס פילזן, עם 15.7. מגמה מבורכת.
רוקו אוקיץ' עומד מאחורי ההבדל. ב-2007 עוד ניתן היה לכנות אותו יותם הלפרין הקרואטי: טונות של כישרון, אבל גם קיטונות של ביקורת על אופיו הנחמד, במובן הרע של המונח. בינתיים הוא התבגר בשנתיים, הגיע ל-NBA והפך לשחקן המפתח בקרואטיה, שלא לדבר על כושר המנהיגות שפיתח. הלוואי שבעוד שבועיים נוכל להכתיר את הלפרין לאוקיץ' הישראלי.
דרוש: בעל בית
לגארד אולימפיאקוס פיראוס תהיה הזדמנות בלתי חוזרות ליטול את המושכות ולהפוך לבעל הבית. פרישתו של מאיר טפירו הותירה ואקום: לגל מקל יש את היכולת האישית, לטל בורשטיין את הניסיון. הלפרין
הוא היחיד שיכול לספק את החבילה המלאה, אם רק יחליט ויעיז.
הנבחרת הישראלית מאוזנת למדי. יש לה את השחקנים שיכולים לקלוע ולככב, כמו הלפרין וליאור אליהו, וגם את אלו שאמורים לנשוך ולהרביץ, דוגמת גיא פניני ועידו קוז'יקרו. בינתיים, אין לה את מי שינפק תרומה משמעותית בשני צידי המגרש: אליהו חייב לתת את הנקודות, אבל מי יעצור את גבוהי היריבה?
אקס פקטוריץ'
גם רפשה הצליח לבנות נבחרת מאוזנת: אוקיץ' ודאבור קוס מופקדים על ניהול המשחק מבחוץ, לצד הניקולות - וויצ'יץ' ופרקאצ'ין - מבפנים. מארין רוזיץ' ומריו סטואיץ' נלחמים, בעוד מרקו פופוביץ' מספק את המטרייה מחוץ לקשת. לשם השינוי המבורך, הוא עושה זאת בלגיטימציה מלאה מעמדת הסקנד גארד.
מי ששווה מבט בפני עצמו הוא פלאניניץ'. אטורה מסינה הנחית אותו לפני שנה בצסק"א במטרה ברורה - להפוך ליורשו של תיאו פפאלוקאס. הנתונים דומים: רכז בגובה שני מטרים, שעולה מהספסל, משנה את המשחק ויכול לספק את הקליעה מבחוץ, החדירה והמנהיגות. במוסקבה זה לא כל כך עבד. קרואטיה תלויה לא מעט בהצלחת הציוות.
דרך הגב
ישראל הפכה לפני שנתיים לכבשה השחורה של חבל הבלקן: היא ניצחה את סרביה וגברה על קרואטיה בתוך 48 שעות, כשיניב גרין מנפק תצוגות שיא
בדרך לזכייה בתואר מלך הריבאונדים: 26 נקודות ו-12 כדורים חוזרים נגד דארקו מיליצ'יץ' ושות', 17 ו-16 על הראש של מריו קאסון וחבריו.
עד כמה גרין מסוגל לסחוב הפעם? בנבחרת (וגם במכבי תל אביב) מודאגים מאוד ממצב גבו של הסנטר. התלות בו תהיה הערב קריטית מתמיד: ג'רמיה מאסי וקספארס קמבאלה הוכיחו במשחקי ההכנה שההגנה הקרואטית מתחת לסל אינה הרמטית. החגיגות של אוגוז סאבאש, עומר אשיק ומאצ'יי לאמפה המחישו עד כמה ההכנה הישראלית זקוקה לגוף שלו. קאסון, פרקאצ'ין, וויצ'יץ' וסנדרו ניצ'ביץ' מחכים לשעת הכושר.
יותם הלפרין. יהפוך לאוקיץ' הישראלי? הלוואי (צילום: אלי אלגרט)
רגע של עברית
ניפויו של רוברט רוטברט מהסגל עבר בשקט יחסי וגם לא בהפתעה גדולה, לאור כמות הדקות הזעומה שהסנטר קיבל במהלך משחקי ההכנה. אבל יש בצעד הזה סוג של אמירה, גם אם אינה מכוונת: בזמן שבמזרח אירופה שמים ללעג את המושג 'מתאזרח' וסיפקו דרכון לכל עובר אורח, ישראל - וגם קרואטיה, אגב - בחרו להופיע ליורובאסקט בסגל מקומי לחלוטין.
הסיבות לכך שונות בתכלית: השחקנים הקרואטים הצביעו נגד צירופו של אלן אנדרסון, "כדי להישאר נבחרת ולא להפוך למועדון", כפי שהעיד מרקו פופוביץ'. אצלנו, מה לעשות, פשוט לא נמצא מתאזרח ברמה מספקת.
כך או אחרת, המספרים מספרים כי מאז ימי בילי וולד העליזים ב-1967, חלפו 42 שנים, 20 אליפויות ו-19 מתאזרחים. הטורניר שייפתח הערב יהיה השני בלבד, שאליו ישראל תגיע ללא אמריקני בדימוס.
