שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עוד סיפור אחד של אהבה
    למרות שניצחה את הסרטן והפכה לכוהנת של אוכל אורגני, רחל טלשיר עדיין לא ניצחה את המושג הזה שנקרא "אהבה". בספר החדש שלה "מושלם" היא שוב מנסה. "המושגים אהבה ומשפחה מאוד מתעתעים, אפילו מסוכנים"

    "החיפוש אחרי האהבה המושלמת התחיל אצלי בגיל מאוד צעיר. בדור שלי היה לנו דימוי של האהבה, הזוגיות, המשפחה, כדבר מושלם. החיפוש אחרי האהבה היה המסע של נעורי, זה היה יותר חשוב לי מציונים, יותר חשוב מלעבור מבאר שבע לתל אביב, יותר חשוב מלהתקבל לגלי צה"ל", כך אומרת הסופרת רחל טלשיר.

     

    ברומן החדש שלה, "מושלם", מטפלת טלשיר בנושא הבלתי מנוצח הזה שנקרא אהבה, ובתא הלחץ הבלתי מנוצח הזה שנקרא משפחה. אהבה, לטענתה, היא המקום שמאפשר את הפשעים הגדולים ביותר: בגידה, שקרים, גניבה, רצח וכדומה.


    טלשיר. חיפוש אהבה המושלמת (צילום: ינאי יחיאל)

     

    "מחנכים אותנו כבר בילדות למצוא את האהבה הזאת, 'פרח נתתי לנורית' וכל זה. אבל בסוף מגלים שזה כל כך לא מושלם. העבודה על הזוגיות ועל המשפחה היא כל כך קשה, רובנו לא ממש מצליחים בה, וגם מי שמצליח עובר קשיים עצומים. האם כל המשאבים שאנחנו מקדישים לכך שווים את המאמץ? זו שאלה שאין לי תשובה עליה. ואני חושבת שגם הספר בסופו של דבר לא עונה עליה".

     

    "מושלם" מספר סיפור הופך-בטן על ספר צמרת, גבר יפה ומצליח, נשוי מגיל צעיר ואב לארבע בנות, שמנהל רומן עם השותפה שלו במספרה. שש שנים נמשך הרומן, אשתו ספק יודעת ספק לא יודעת. אבל אז השותפה נכנסת להריון, והוא מחליט "להיפטר" ממנה. גיבור הרומן, שאין לו שם, מגולל את השתלשלות האירועים בגוף ראשון, בכנות המירבית שהוא מסוגל לה.

     

    יש בספר פער גדול ומפתיע בין האופן הקריא והקולח שבו הוא כתוב, ובין העלילה שאינה קלה לעיכול כלל. "רציתי לכתוב ספר פשוט וקריא על חומרים כואבים", אומרת טלשיר. "ספר שבו המשפחה היא לא אלגוריה ולא מטאפורה, היא פשוט משפחה, על כל המשתמע מכך".

     

    אודטה של המזון האורגני

    טלשיר היא סופרת ועיתונאית ותיקה בשטח. היא נולדה בבאר שבע ב-1957. אביה היה מזכיר מועצת הפועלים בעיר, ואמה, שהלכה לעולמה לפני כ-30 שנה, היתה עקרת בית ותופרת (אחד משני אחיה הגדולים הוא הפרסומאי עמוס טל-שיר). את קריירת הכתיבה שלה החלה ככתבת צעירה ב"דבר לילדים". בצבא שירתה ב"במחנה נח"ל" ואחר כך בגלי צה"ל. משם המשיכה לעיתונות הכתובה.

     

    "מושלם", שראה אור בספרייה לעם של עם עובד, הוא ספרה החמישי. לפניו פירסמה את הרומנים "האהבה משחררת" ו"פגישה בקצה הערב", את קובץ הסיפורים "הבעל, המאהב והמלך", וקובץ המאמרים "המחלה ההיא", המבוסס על טוריה בעיתון "הארץ" שתיעדו את ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן. בשנים האחרונות, מאז המחלה ההיא, הפכה טלשיר לכוהנת ("אודטה", היא אומרת) של המזון האורגני והחיים הבריאים והירוקים בכלל.

     

    טלשיר נשואה ליוני סער, הבעלים של חברת "פרומרקט" המתמחה בשיווק וקידום מכירות. את סער היא הכירה כשהיתה בת 26 והוא בן 19. הרומן התלקח מהר, והיום יש להם שלושה ילדים – דנה, יהלי וטליה – והם גרים בנווה צדק.

     

    טלשיר נראית כמו ילדה; יש לה מראה צעיר ולבוש נערי וקצת זרוק, אבל היא כותבת כמו אשה בוגרת שכבר מבינה פחות או יותר איך החיים עובדים. עלילת הרומן הזה, היא מספרת, נולדה בעקבות ידיעה בעיתון. "זה מקרה שהתרחש בנתיבות", היא אומרת.

     

    "בחורה שהיתה בהריון התאבדה, ואחותה התעקשה במשך חודשים שלא יכול להיות שזו התאבדות. המשטרה לא הקשיבה לאחות, התיק נסגר, אבל בסופו של דבר התברר שהיא נרצחה. הבחור שרצח אותה נתפס כי הוא הלך וסיפר לחבר שלו. עיניינה אותי נקודת המפנה הזאת, שבה האהבה הופכת לשנאה".

     

    היזהרו, מלכודת לפניכם

    הרומן נשען על יסודות אוטוביוגרפיים מחייה של טלשיר, ועל "ההבנה הזאת", היא אומרת, "שחיי האהבה וחיי המשפחה הם עניין מתעתע, מסוכן, אפילו מלכודת. "בכל פעם שאני פוגשת אנשים עם ילדים קטנים אני חווה תסמונת פוסט-טראומטית".

     

    "גברים חוזרים מהמלחמה ומדווחים על חוויה פוסט-טראומטית, ככה גם אני היום, משפשפת עיניים ואומרת 'וואו, גידלתי שלושה ילדים'. אני יודעת שהייתי שם, כנראה תיפקדתי, הילדים גדלו, לא שכחתי אותם במכונית בוערת ולא שמטתי אותם בבניאס. אבל זאת היתה המשימה הכי כבדה שנפלה על כתפי עד כה".

     

    "לא מזמן ביקשה ממני חברה, עם שלושה ילדים קטנים וקריירה, להחליף בדחיפות את אבא של בעלה, שבדיוק שמר על בנה בן החודש. הוא כבר החליף את הבת של השכנים שהחליפה את המטפלת. ישבתי שם והרגשתי כמו בחדר מלחמה. נהוג לתאר את השנים האלה כאידיליה פסטורלית, אבל הניסיון הזה לחיות במסגרות קטנות ואינטימיות יוצר תאי לחץ שתובעים מהמשתתפים תעצומות נפש, וגם קורבנות".


    מזון אורגני. לא לעשירים בלבד (צילום: ירון ברנר)

     

    "אני גדלתי על האתוס של השאיפה למושלם, וזה האתוס שניסיתי בכול כוחי לפייס. אבל במירוץ הזה לעבר המושלמות יש כל כך הרבה חלקים שנותרו חרוכים וקירחים. אני פוגשת המון גברים בשלב הזה בחיים, עם שלושה ילדים קטנים, והם מספרים על חוויה של חתול בשק".

     

    "הם מתחתנים עם מישהי נורא מדליקה ויש להם סקס מעולה, הם זוכים לחידוש של האינטימיות, אבל כשהילד הראשון נולד הם עוברים למקום השני, כשהילד השני נולד הם עוברים למקום השלישי וכן הלאה. מה שהכנסתי לדמות הגיבור בספר – וזה מאוד שלי – זה שאני מבינה תהליכים לאט. יש הרבה אנשים שמתכוננים לדבר הזה. אני לא התכוננתי, הייתי בטוחה שאם אנחנו כל כך אוהבים – יהיה בסדר. אני בדרך כלל מבינה דברים באיחור".

     

    ועם כל זאת, עשית מאמצים רבים כדי לתחזק את התא המשפחתי המסורתי שלך.

     

    "תמיד החשבתי את עצמי נורא חזקה ונורא אמיצה. עלק. עכשיו אני מבינה שאנשים שנראו לי הרבה פחות אמיצים ממני, שהיו פחות מחויבים ממני להתרסה ולחתרנות, עושים מה שבראש שלהם, ומי שבסוף עושה בדיוק מה שצריך – זה אני".

     

    רוצה להיות מיינסטרים גם בספרות

    טלשיר היא אדם של המילה הכתובה. היא כותבת ספרים מגיל שש, אבל רוב הספרים שכתבה עד היום, היא מספרת, מצאו את דרכם לפח. היא עדיין שואפת להגיע לקהל רחב ככל האפשר, שיקרא את ספריה ויגיב עליהם.

     

    חייה השתנו ב-2001, כשגילתה שהיא חולה בסרטן. בעקבות המחלה שינתה את אורח חייה, אימצה את שיטת האכילה קינגסטון, והפכה אט אט לכוהנת בתחום המזון האורגני והאכילה הבריאה. "כשהתחלתי לכתוב על זה המזון האורגני היה תחום הזוי שנמצא בשוליים", היא אומרת. "היום הוא לגמרי מיינסטרים".

     

    העיסוק באורגני ובירוק נראה לפעמים כמו תחביב של עשירים. רק הם יכולים לרשות לעצמם להתגעגע לחיי הדלות.

     

    "גדלתי במשפחה מהמעמד הבינוני-הנמוך והיינו מאוד ירוקים, כי הזמנים היו אחרים. נורא התביישתי בכך שאמא שלי גידלה תרנגולות בחצר. כשהתחלתי את העיסוק בזה נפגשתי דווקא עם אנשים ממעמד סוציו-אקונומי אחר לגמרי, שלא שייכים בכלל לאקו-שיק".

     

    "הרי אנשים שמקדמים את הירוק והטבעוני חיים בכל מיני מצבים, מי שבאמת מקדם את האג'נדה הזאת הם קבוצות שוליים. מעבר לזה, מכל הפוליטיקלי קורקט היום, נדמה לי שהקבוצה היחידה שעוד אפשר לנעוץ בה סכינים היא העשירים. אי אפשר כבר לדבר סרה באיש – רק בעשירים".

     

    האם "מושלם" הוא ספר על החיים שלה? "בהחלט", היא אומרת. "אם כי יש דברים מכוננים מחיי הזוגיות שלי שלא נכנסו לספר, למשל פער הגילאים ההפוך ביני ובין בעלי, שלא ידעתי אז עד כמה הוא משמעותי. אני חושבת שבתקופה בה מתרחש הספר החברה הישראלית היתה הרבה יותר פתוחה מאשר היום. דווקא החברה היום עוברת תהליך של שמרניזציה. בתי הראשונה נולדה כשהייתי בת 28. שאר החברות שלי ילדו בגיל 36-37. כשאני נעשיתי אמא הן עוד לבשו מעילי עור והלכו ל'פינגווין'".

     

    בספר שימרת פער מסוג אחר – סטטוס חברתי. הגיבור שלך הוא ספר, ואשתו רופאה.

     

    "רציתי שהם יהיו זוג שבאמת התחתן מאהבה, לא כי ציפו מהם, לא כי הם נגררו לזה, אלא כי הם באמת בחרו אחד בשני, למרות שזה לא התאים לאף אחד. גם בחיים האישיים שלי לא רציתי להתחתן עם השכן של ההורים שלי בבאר שבע שלמד הנדסה, או עם הבחור מקורס טיס. ודווקא בגלל זה הפירוק שהם חווים הוא קשה במיוחד".

     

    אז למה ספר?

     

    "יש בספרות כמה קלישאות מוסכמות: אדריכל זה מצליח ויצירתי, מהנדס זה מצליח ומרובע, סגן אלוף זה מצליח וקשוח. אני רציתי גיבור מצליחן, אבל מחוץ למסגרות השגורות. מאז שהגעתי לתל אביב אני עוקבת בהתפעלות אחרי הספרים המצליחים, שבעיני הם מעצמות כלכליות וגם מובילים חברתיים וקובעי סגנון".

     

    "הגיבור שלי, ספר תל אביבי שיש לו אימפריה בסגנון שוקי זיקרי או אמיר מזרחי, הוא הכי נכון בשבילי, גם מפני שחלק מההצלחה שלו מבוסס על ידע מרשים בסחרור נשים ובהשפעה עליהן".

     

    לא משל מוסרני

    אחד הדברים המטרידים בקריאת הרומן של טלשיר הוא התחושה שהגיבור יוצא כמעט ללא פגע מן הפשע שביצע. משהו שמזכיר קצת את הסרט "נקודת מפגש" של וודי אלן, שגם בו הגיבור "נפטר" ממאהבת שנכנסה להיריון, ומצליח לחמוק מעונש. "כל עונש היה מסכן את הספר הזה והופך אותו למשל מוסרני", אומרת טלשיר.

     

    אשתו של הגיבור מעלימה עין כדי להחזיק בתא המשפחתי בכל מחיר, ולא ברור אם היא יודעת ומה היא יודעת

     

    "אני חושבת שכולנו חיים בכמה רמות של ידיעה, ונעים בין הרמות האלה. ככל שמתקרבים יותר לאדם ככה

    פחות יודעים לקרוא אותו. אחת הבעיות הגדולות בנישואים היא שהמבט הפנורמי על בן הזוג נעלם לחלוטין. האשה בספר, יש דברים שהיא רוצה לדעת ולא יודעת, יש לה מנגנוני הדחקה עצומים".

     

    "אחת הטראומות הגדולות של חיי היתה כשפיטרו אותי מעיתון 'במחנה נח"ל' בצבא. כולם ידעו שמפטרים אותי חוץ ממני. יש לנו הכישרון הזה, גם אצל אנשים שחושבים שהם מחודדים ומודעים, לא לדעת את מה שכולם כבר יודעים.

     

    "אבל במערכות יחסים, ככל שאנחנו מכירים לעומק מישהו, אנחנו פחות מפעילים עליו סטריאוטיפים ומניחים לו להיות מורכב ורב פנים. לא היה לי קל להיפרד מהגיבור בספר בשלב שבו הוא חוזר לביתו, לפני הפגישה עם אשתו הצדקנית ולפני שיחה נוספת עם חברו הטוב פיטר. לכן הרצח בספר הזה הוא בעיקר הזדמנות טובה לשאול עוד שאלות על למה האהבה היא המקום שמאפשר את הפשעים הגדולים ביותר, ואיך התהליכים האלה קורים ומשבשים הכל".

     

    לכל כתבות המדור לחצו כאן

     

     


    פרסום ראשון: 11.09.09, 16:08
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "עוד סיפור אחד של אהבה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים