הדינמיקה של החשק, או: למה אנחנו לא מתאימים

כמעט כל מי שחי בזוגיות רבת שנים (בעצם, גם מי שחי בזוגיות רק מדי פעם), יודע: גברים ונשים לא מחזיקים באותה רמת חשק לסקס. ברוב העשורים המוקדמים בחיים, כמעט תמיד גברים רוצים יותר, או לפחות יותר ישר ולעניין. בסביבות אמצע שנות הארבעים, בטח שמעתם, המגמה מתהפכת. אם ניקח בחשבון שרוב הזוגות מתחתנים כשפער השנים ביניהם קטן יחסית, ועומד על כמה שנים לטובת הגבר, נגיע די מהר למסקנה אחת ברורה: הטיימינג לא עובד לטובת אף אחד מהם. כשהוא רוצה היא לא, וכשהיא סוף סוף רוצה הוא כבר מת לישון, או סתם לראות יחד חדשות. למה זה ככה, ואיך מנצחים את השעון?

שנות העשרה

חוסר ההתאמה מתחיל ממש בהתחלה, עם ההטרפה ההורמונאלית של גיל ההתבגרות. "בשנים האלו מתרחש פיצוץ הורמונאלי אצל שני המינים", אומרת ד"ר

 רונית אלוני, מנהלת קליניקה לטיפול ולשיקום מיני וזוגי ולטיפולי סרוגייט. "ההצפה ההורמונאלית הזאת גורמת להבשלה המינית, אבל יש לה גם השפעות רגשיות. אצל בנים היא יוצרת התעסקות בלתי פוסקת במיניות שלהם, בפנטזיות מיניות, ברצון להתנסות מינית. גם בנות עסוקות במיניות שלהן, אבל כאן פועלים לא רק ההורמונים, אלא גם החברה והחינוך: בעוד שהסביבה דוחפת את הבן 'להיות גבר' ולעשות סקס, את הבת היא עוצרת ומשדרת לה מסרים סותרים. התוצאה היא, שבנות בגיל הזה אמביוולנטיות מאוד. חלקן עושות יותר מדי, חלקן פחות מדי".

שנות העשרים 

שנות השלושים  

הכול נפלא, או כמעט נפלא. רק שאז מגיעות שנות ההורות. להתראות שוויון, שלום פערים. "אצל הגברים מתחילה בשנות השלושים ירידה הורמונאלית קלה, אבל

 עדיין יש הרבה רצון וביטחון עצמי", אומרת ד"ר אלוני. ומה קורה בזמן הזה אצל הנשים? "ההריונות, הלידות וההנקות מחוללות אצל נשים שינויים הורמונאליים משמעותיים", אומרת ברונר. "בעיקר בתקופת ההנקה, מופרש אצל נשים הורמון שמעודד את ייצור החלב, אבל מדכא את החשק המיני". ד"ר אלוני מוסיפה: "לא פעם המגע הבלתי פוסק עם הילדים מספיק לאישה, היא לא זקוקה למגע נוסף. כשמתווספת לכך עייפות קשה, שהיא קשה הרבה יותר אצל אימהות מאשר אצל אבות, אין פלא שהצורך המיני אצל נשים נמוך יותר בתקופה שהילדים קטנים. בנוסף לכך קיים לעתים חוסר שביעות רצון מהגוף בעקבות ההריונות, ואם האישה מתעמלת ושומרת על גופה, הרי שיש לה עוד פחות זמן לעצמה והיא עוד יותר עייפה".

שנות הארבעים  

מתישהו באמצע שנות הארבעים, המגמה מתהפכת, או לפחות משתווה. "יש ירידה ניכרת בטסטוסטרון ולכן בחשק המיני", מסבירה ד"ר אלוני. "גבר בגיל הזה רוצה פחות סקס – לפחות עם אשתו. לא פעם כשגבר מרגיש ירידה בחשק, הוא מחפש דרכים לעורר אותו, ולכן בגיל הזה יש פריחה של קשרים מחוץ לנישואים. ומה קורה לנשים בינתיים? אוהו, מה לא. "קודם כל, היא משתחררת מהילדים ופנויה יותר לעצמה", אומרת ד"ר אלוני. "שנית, גם אצל האישה יש ירידה איטית בהורמונים, ובעיקר באסטרוגן ובפרוגסטרון. כשההורמונים הנשיים יורדים, היחס של הטסטוסטרון בגוף עולה. יש לכך שתי תוצאות: ראשית, הדחף המיני עולה. שנית, השינוי ההורמונאלי הופך את הנשים דומות יותר לגברים בנכונות שלהן לשים את עצמן ואת צרכיהן במרכז. עכשיו היא ממוקדת יותר בסקס בכלל, ובסיפוק מיני בפרט. התוצאה של הפער הזה יכולה להיות מפחידה, בעיקר בעבור גברים".

שנות החמישים והשישים  

בשנים האלו יש איזון בין הצרכים של הגבר ושל האישה. שני הצדדים כבר לא במיטבם מבחינה תפקודית, אבל הרצון הוא שקובע. "אצל גברים הירידה ברמת הטסטוסטרון נמשכת. עם השנים יש קצת פחות חשק, קצת יותר קשה להתגרות, קצת יותר קשה להגיע לזקפה", אומרת ברונר. "החלק החברתי חשוב מאוד גם

כאן: גברים יחפשו דרכים לעורר את החשק המיני, למשל באינטרנט, ודי ייבהלו ממה שקורה להם. אם היו מודיעים להם שפעם בחודש זה גם בסדר, הם היו נבהלים פחות". ומה קורה לנשים? "עם הפסקת הווסת, יש נשים שמגיבות בירידה דראסטית של החשק. לאחרות החשק יורד בגלל ירידה כללית באיכות החיים: אם את סובלת מחוסר שינה, אי שקט ומצבי רוח, גם יהיה לך פחות חשק לסקס. מצד שני, יש נשים שגיל המעבר עובר עליהן כמו גל, ואחריו הן ממשיכות לתפקד מינית באותה צורה".

ומה הלאה?

יחסי המין לא נגמרים בגיל שבעים, מה גם שכנראה יש יותר מן המשותף ופחות מהמפריד בין גברים ונשים בגילים האלה. "החשק להתחבק, להתנשק, לגעת, והיכולת ליהנות מכל אלה, לא נגמרים בשום גיל", אומרת ברונר. "כשהגיל מתקדם, לגברים יש יותר בעיות בתפקוד מיני על רקע מחלות שונות, והצורך לגמור יורד אצלם, כך שהרבה פעמים הם יקיימו יחסי מין ללא חדירה. נשים, לעומת זאת, משמרות את היכולת לגמור כל החיים. בסופו של דבר, אם הגבר מאמין שבלי זקפה אין סקס, הפער בין הרצונות והצרכים שלו ושל בת זוגו יגדל. אבל אם הוא מבין שמין אפשר לעשות בהרבה צורות, הפערים יקטנו והאיזון יגיע".