כדי להתחיל איתה צריך להיות אמיץ או טיפש?
אני נראה טוב, כך שאין כל בעיה, לרוב הן פשוט ממשיכות איתי. משם ואני מתאהב בהן, ואז זה הכל מתפרק. אבל לא הפעם. הבטחתי שהפעם זה יהיה שונה. הפעם לסיפור הזה יהיה סוף טוב
אני מתבונן בכם, בקצה הבר. מחזיק כוס בירה ביד ולפעמים גם סיגריה, מסתכל על הבחור בחולצה השחורה מכופתרת עם שיער ארוך שנראה כאילו רק לפני כמה ימים חזר מהטיול שכולנו עושים בשלב מסוים, שולח מבטים שטופי עניין או זימה אל הבחורה ההיא, בשמלה קצרצרה, כמו שכל הבחורות לובשות העונה. אני לוקח שאיפה עמוקה אל תוך ריאותיי ועוצם עיניים, נותן לסחרחורת הקלה להכות בראשי ונהנה מההרגשה. משלה את עצמי שאיש לא מסוגל לחוש זאת חוץ ממני, ואז אני פוקח את עיניי.
אני יושב בקצה הבר, וחשוך כאן. הרמקול הגדול מעל ראשי מבצע אונס של צלילים דיגיטליים לאוזניי, ואני ללא ספק רואה ואינו נראה. מתבונן בכם באים לראות ולהיראות. להשלות עצמכם שאינכם לבדכם, כמוני.
זאת כוס הבירה השנייה שאני שותה, והבחור עם החולצה השחורה עדיין לא ניגש אליה. אני שונא שמתמהמהים. משהו בי רוצה לקום אליו ולמשוך אותו מהכסא, להגיד לו שהוא חייב לגשת אליה עכשיו אחרת היא תחמוק, ואז, לא יהיה סוף טוב לסיפור שלי.
אני מחליט לעבור מקום. מתיישב לידה, מבקש אש למרות שבכיסי יש מצית, זאת השיטה שלי להתחיל שיחה בפאבים, הכי בנאלי והכי פשוט – כמוני. אני נראה טוב, כך שאין כל בעיה, לרוב הן פשוט ממשיכות איתי. משם ואני מתאהב בהן, ואז זה הכל מתפרק. אבל לא הפעם. הבטחתי שהפעם זה יהיה שונה.
"את רואה את הבחור שם עם השיער הארוך והחולצה שחורה מכופתרת?" אני לוחש בצעקת מועדונים על אוזנה, והיא מתבוננת בי במין חיוך מבולבל.
המחשבה שעשעה אותי, וכנראה חייכתי
"אתה לא אמור להתחיל איתי במקום לנסות לסדר לי אנשים אחרים?" נראה שהיא שתתה כבר כמה כוסיות הערב, וכשאני מתבונן ברגליים הארוכות שלה שמה שמכונה שמלה היה אמור לכסות לפחות חלק מהן אני מתלבט אם לקיים את הבטחתי, או פשוט להסיט את הסיפור אל הדירה שלי ולעזאזל עם הסוף. חשבתי לעצמי שדווקא הצבע השחום שלה ישתלב טוב עם המצעים החדשים שלי. המחשבה שעשעה אותי וכנראה חייכתי, אחרת אין דרך להסביר למה היא שאלה אותי מדוע אני מחייך.
"אני בסך הכל רציתי אש. הבחור ההוא שם מסתכל עלייך כבר חצי שעה, ואני חושב שהוא לא מבין כמה טוב הוא נראה. אין לו את האומץ לגשת אלייך", אני מסביר לה בסבר פנים רציניות, והיא עונה לי שאם אין לו אומץ לגשת זו הבעיה שלו.
"אז מה אתה מצפה שאעשה בדיוק?" היא שואלת. מדהים כמה סקס אפיל יכול להיות בבחורה עם שמלה וסיגריה ביד. מעניין מה הסיבה שהגיעה לכאן הערב.
למה הוא פשוט לא קם ומחייך אליה?
תהיתי מה מונע ממנו לגשת. שאלתי את עצמי מה הוא מפחד שיקרה. למה הוא פשוט לא קם ומחייך אליה? מה הסיכוי שבסופו של דבר הוא ייפגע? ניסיתי לנחש מה קושר אותו לכסא, האם כדי לא לחוש פחד ולהתחיל עם כל בחורה שאחפוץ אני צריך להיות אמיץ מאוד, או פשוט טיפש?
לגמתי שלוש לגימות עמוקות מהבירה וסיימתי את הכוס השנייה. האלכוהול כמעט ולא משפיע עלי, בירה היא כמו משקה קל עבורי. סימנתי לברמן שימזוג לי עוד כוס. לקחתי את הכוס החדשה שלי וניגשתי אל הבחור, שקצת הופתע כשהנחתי יד על כתפו. "הבחורה ההיא בשמלה הקצרה על הבר לא מפסיקה להסתכל עליך, אתה לא שם לב?" שיקרתי במצח נחושה. אחד הדברים שתמיד הייתי מצוין בהם הוא לשקר כדי לקבל את מה שאני רוצה. ביני לבין עצמי אני לפעמים מופתע מהערמומיות ומהיכולת המניפולטיבית שלי להשיג את יעדי.
"היא שלחה אותך?" הוא נראה נבוך לפתע. שיערתי שהגובה שלו הוא כמטר שמונים. בחור שחום עם שיניים לבנות, שרירי למדי, עם מבט משכיל, נראה לפתע נבוך כמו ילד קטן שנתפס בקלקלתו.
"בערך. קח את הבירה ולך שב לידה, מה אתה אומר?"
נראה שהשקר הקטן שלי עזר, הבחור קם ממקומו, חייך אלי ופלט מין תודה מבולבלת שכזו. לקחתי את כוס הבירה השלישית ועמדתי רחוק מהם. ראיתי כיצד הוא ניגש אליה וכיצד היא מחייכת. הבחנתי מרחוק בפעם השנייה שהוא צעק את שמו ובמבט המהופנט שלו בה. כאן זה לא המקום לדבר, חשבתי. כאן לא באמת תוכל להכיר אותה, כשהמכנה המשותף היחידי שלכם הוא אהבת אלכוהול ומשיכה פיזית. אבל הפעם, הסיפור הזה הוא לא עלי, לכן אחסוך מכם את מה שאני באמת חושב על התהליך הזה.
המשכתי להתבונן בהם, ולאט לאט הבחנתי במשהו שרק אני יודע להבחין בו - חוט קטן נרקם לפתע ביניהם. חוט עדין מאוד ועלול להקרע עם כל תנועה לא נכונה. עלול להתחזק עם הזמן ולקבע אותם זה לזה. עלול להיתלש יום אחד באכזריות, מותיר פצע אדיר בגוף האדם ממנו נתלש.
קינאתי בהם על אהבת הנעורים הזו וקלילותה
התבוננתי בהם כמהופנט וראיתי כיצד משנה החוט את צבעו מלבן לזהוב ומזהוב לסגול. לקח לי שנים להבין מה מסמל כל צבע. קינאתי בהם על אהבת הנעורים הזו וקלילותה. על האפשרות שלהם פשוט לצעוד פנימה מבלי לחשוש, מבלי להאמין שבסוף ייוותרו לבדם. שיחקתי עם המצית שלי בזמן שצפיתי בהם מרחוק. יחסית למספר הפעמים שנכוויתי בעברי, אני מופתע שעדיין יש בי אומץ לשחק באש.
בשלב מסוים הבחנתי בבחור מניח את מעילו על גבה של הבחורה, וכשהוא אוחז בידה הם יצאו מהפאב. סופו של ערב בו זוג נפשות בודדות מצאו נחמה ללילה, סיפוק לתקופה קצרה. סופו של בילוי בו תחושת שיכרון קלה ומשיכה פיזית ישתלבו להנאה שתמלא את החלל שקיים בנפשותיהם.
חשבתי לעצמי שהנה, הבטחתי שהפעם יהיה סוף טוב, ואכן צדקתי – לפחות בסופו של הסיפור הם לא לבד.
