גם בראש השנה, יישן ולרי על הספסל ברחוב

כבר שבעה חודשים משמש ספסל במרכז קריית-גת כביתו של ולרי דוידוב בן ה-62. את ראש השנה הזה הוא "יחגוג" לבד ברחוב. "אני אשאר על הספסל ואוכל מה שיביאו לי", הוא אמר ל-ynet.

את "ביתו החדש" הוא בנה בשתי ידיו. כרך מזרן ישן על הספסל הסמוך לתחנה המרכזית. התקין ארון בעמוד ליד, שם הוא מאחסן את חפציו המועטים. בלילה, כשאיש אינו רואה, הוא מתקלח בעזרת צינור מים המצוי בתחנה המרכזית הסמוכה, ואוכל בעיקר צי'פס ושווארמה במזללות הסמוכות.

מעדיף להתגורר ברחוב. דוידוב (צילום: טובה דדון)

בשעות היום הוא שוהה עם חבריו, עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. כל אחד מספר על קשיי הקליטה. בלילה הוא חוזר אל המיטה המאולתרת. הוא לא חושש לישון ברחוב. "מי מסתכל עלי בכלל? ואם מישהו יבוא אני אהרוג אותו". דוידוב מספר כי לחם בשלוש מלחמות, כאשר שירת בצבא הרוסי. לדבריו, הוא גם נפצע בידיו ובראשו.

דוידוב מוכר היטב לרשויות הרווחה בעיר והעובדים הסוציאלים ביקרו אותו כמה פעמים. הוא מודה שמבחינתו - עדיף להתגורר ברחוב. "אני לא רוצה להיות לבד בבית. הייתי כבר בבית אחד ונרקומנים שרפו לי אותו. בבית אחר היה לי פיצוץ בצנרת ובעל הבית לא הסכים לתקן, הוצאתי מהבית בכוח".

משרד השיכון מסייע לו בכסף לשכור דירה, אך מצבו ומראהו מעלים לטענתו חשש אצל בעלי הדירות והם נמנעים מלהשכיר לו את ביתם. בסיוע הכספי הוא מממן את הסיגריות והאוכל. "בית זה לא רק קירות, אלא משפחה, בית וילדים", הוא אומר.

מנהל אגף הרווחה בעירייה, יהודה לאגמי, אומר שאנשיו ביקרו את מחוסר הבית מספר פעמים. "האיש מקבל סיוע ואי אפשר כרגע להמיר זאת בדירה ציבורית. זה עניין של תהליך שאנחנו עמלים עליו. הוא גם לא בגיל שנוכל להכניס אותו לדיור מוגן לקשישים. יחד עם זאת אם מישהו מוכן לארחו או שיגור אצלו, אני מוכן לממן את השהות, ובלבד שלא יישאר ברחוב".