שתף קטע נבחר

שיח תא"לים: אתם, אנחנו והמלחמה הבאה

יותר מטענים ונ"ט איכותי בחזית, הרבה יותר טילים על העורף - כן, גם על תל-אביב - ועוצמת אש צה"לית שזו של עזה תחוויר לעומתה. בשיחה מיוחדת עם ynet מספרים ארבעה בכירים על האויב המתעצם, העימות שחלילה בפתח - והנוער של היום

יותר משלוש שנים אחרי ההחמצה הגדולה בלבנון, ופחות משנה לאחר ההישג הצבאי של עזה, נערך צה"ל למלחמה הבאה, שבה כנראה גם תל-אביב תהיה על הכוונת. מדובר בעימות רחב היקף - אולי ביותר מחזית אחת - ובמונחים שכמותם לא הכרנו בעשורים האחרונים. בפרוש שנת תש"ע, הפגשנו ארבעה מפקדי שדה בכירים, כדי ללמוד מהם על העימות הגדול שחלילה נכון לנו.

 

"אנחנו לא מתקרבים למלחמה, אלא מתכוננים. זה הבדל גדול", מבקש לחדד תת-אלוף אלי פולק, איש מודיעין ותיק וכיום קצין האיסוף הקרבי הראשי (קאס"ר). הוא מתאר תהליך הפקת לקחים מאסיבי, שעבר על צה"ל מאז הטראומה של מלחמת לבנון השנייה, וכלל אימונים מפרכים, הצטיידות באמצעי לחימה חדישים, הכנת תוכניות אופרטיביות ובעיקר - "שינוי מהותי באופן בו נראה הצבא, מפנים ובחוץ".

 

"הלוחמים היום יודעים מה עומד בפניהם ויודעים מה צריך לעשות", אומר תת-אלוף אגאי יחזקאל, קצין שריון ראשי (קשנ"ר) ובעבר ראש מחלקת התכנון בחטיבת המבצעים. "אף אחד לא מזלזל באויב וחושב שיהיה טיול שנתי. אבל מה שאנחנו עושים כדי להיות מוכנים למבחן האמת, גורם למפקדים להיות בטוחים בעצמם, כשלכולם ברור: אין לנו פריבילגיה ולוקסוס שתסריט לבנון יחזור על עצמו. זה יבוא לידי ביטוי בעוצמת העשייה - יש הבנה שכשעושים מלחמה, עושים אותה עד הסוף".


מימין: פולק, יחזקאל ושלי. "לגיטימי לדרוש מהקצינים יותר" (צילום: גיל יוחנן) 

 

את תהליך הפקת הלקחים, שעבר הצבא בשלוש השנים מאז סטירת הלחי בלבנון, מתארים הקצינים הבכירים כ"אירוע מכונן". על השוני שהורגש היטב ב"עופרת יצוקה" - כמו גם על שיקום האמון בצה"ל מצד הדרג המדיני והציבור, שהמבצע בעזה הביא - הם מביטים בסיפוק. אבל בהמשך, הם יודעים היטב, עלול להתרגש על הצבא והמדינה סרט אחר לגמרי.

 

גם חיזבאללה יודע

"המערכה האחרונה אינה משקרת או משכרת אותנו", מבהיר מפקד השריון. "לכל מפקד בצבא ברור לחלוטין ההבדל בין האקווריום הזה שנקרא עזה, עם עוצמות אש מינוריות למרות שנראו דרמטיות, לבין מה שעלול לקרות בצפון.

 האתגר יהיה להתמודד עם לחימה במאפיינים א-סימטריים, שמעצימים בכמה סדרי גודל את יכולות מטעני החבלה, המכשול, הנ"ט האיכותי - ולצד כל זה, את יכולת שיגור רקטות בעוצמה מדינתית".

 

"היכולות של האויב התעצמו בכל היבט - הכמות, האיכות והטווח", אומר תת-אלוף דוד סויסה, קצין תותחנים ראשי (קתמ"ר). "הנחת העבודה היא שכל המדינה נמצאת תחת איום. העורף הצבאי והאזרחי יהיו פגיעים, צריך הרבה אורך נשימה, אנחנו נערכים לכך - ובהתאם, נדע גם לעשות את זה קצר ככל שניתן". על האפשרות שגם תל-אביב תופצץ, מבהיר תא"ל יחזקאל: "אין ספק שיהיה לחץ, גם של הדרג המדיני וגם של האנשים, ולא נוכל להחזיק את המדינה שבועות רבים במצב הזה. נידרש ליכולת פעולה, שתוציא חלק לא קטן מהארץ מתוך הטווח - עם כל המשמעויות המשתמעות מכך".


"עוצמת ההרס שאפשר להביא לזירה - דרמטית" (צילום ארכיון: AFP)

 

תא"ל משה שלי, קצין הנדסה ראשי (קהנ"ר), מצרף איום מפורש: "לירי לעבר מרכז ישראל תהיה משמעות הרסנית כלפי מי שיבצע אותו, אני מאמין ויודע שישלמו על זה מחיר כבד מאוד, ומאמין שגם האויב מתייחס במשמעות כבדה לתוצאות המעשים שלו - גם חיזבאללה יודע. צריך לזכור שצה"ל יכול לפעול עשרות מונים בהשוואה למבצע בעזה - עוצמת ההרס שאפשר להביא לזירה דרמטית".

 

וכשהעיניים נשואות שוב צפונה, ובין הצמרת המדינית והצבאית של ישראל לבין הבונקר של חסן נסראללה מוחלפים איומים חריפים, מה עלול להבעיר שוב את האזור? כל עוד נשמר השקט, רומז קצין התותחנים, צה"ל לא ימהר לפתוח חזית - וזאת למרות התעצמות חיזבאללה. "מול ארגוני טרור וגרילה אין כוונה וצורך לעקור את יכולת האויב. מי שחושב שיש מהלך בזק, שיביא להשמדת כל עשרות-אלפי הרקטות במחי יד - חולם בהקיץ. צריך למנוע מהם את הכדאיות והמוטיבציה לבצע ירי, ואני חושב שאנו עושים זאת בצורה מצוינת", אומר תת-אלוף סויסה.

 

אחת הבעיות המורכבות, איתן נאלץ צה"ל להתמודד בעימותים האחרונים - לא תמיד בהצלחה, לפי דו"ח גולדסטון וארגוני זכויות אדם למיניהם - היא השימוש הציני שעושים ארגוני הטרור באוכלוסיה האזרחית. תא"ל סויסה מהתותחנים סבור שהנוסחה הנכונה כבר נמצאה. "האויב ימשיך לחתור לכך, כדי שנפגע בבלתי מעורבים וזה יועצם כלפי חוץ", הוא מעריך. "למדנו להתמודד עם זה דרך טכניקות שונות, להפריד אלמנטים אזרחיים ממטרות צבאיות, והשימוש הרב באש מדויקת גורם למינימום פגיעה באזרחים. לעולם שדה הקרב לא יהיה סטרילי, ואנו נעשה הכל לפגוע במי שצריך.

 

"לנו אין סיבה להתנצל על כלום: אם לא היינו פועלים בעזה בכוח ובעוצמה שהפעלנו, הרבה יותר בלתי מעורבים היו נפגעים. האופן בו פעלנו, וזה שהמסר עבר לצד השני - שאזרחים הבינו שאינם יכולים להיות מגן חי - כל זה מביא לכך שבסופו של דבר, נהרגו ונפגעו הרבה פחות אזרחים, מאשר אם היינו מפעילים את הכוח בצורה מתונה".

 

יודעים יותר, מפונקים יותר

השינוי שעובר צה"ל בתוכו, מספרים הקצינים הבכירים, מקרין גם החוצה - לעבר מי שנמצא על סף גיוס. המוטיבציה מקרב בעלי הפרופיל הקרבי הגיעה במחזור האחרון לשיאה, ואפילו בשריון ובתותחנים, הנחשבים ליעדים הפחות אטרקטיביים ביבשה, הצליחו לשלש את הביקוש (כמה עשרות טירונים ממש סירבו לאחרונה לעזוב את הבקו"ם, אם לא יצוותו בהמשך לטנק). המפקדים מספרים כי בהשוואה אליהם, הדור הנוכחי הוא טוב, מפותח ובעיקר - עם ידע והבנה טכנולוגית רבים יותר.

 

"הם הרבה יותר חשופים למידע", מעיד השריונר שבחבורה, תא"ל יחזקאל. "החייל של היום מאותגר בפן באישי יותר מהערך הכללי של המדינה, ותופש את זה כציונות של המאה ה-21; ההגשמה האישית החליפה את הערכים הכלליים". כמובן, יש לכך גם מחיר: "רמת החשיפה והמעורבות של החיילים - וההורים - גבוהה מאוד, אין יותר סודות בצה"ל. לפעמים זה גורם לחייל להיות פחות מוכן מנטלית, קצת יותר מפונק, מצוי יותר בזכויות ובתנאי השירות, כבר לא מובן לו מאליו שלפעמים אוכלים קש. בזמני לא ידענו בכלל מי זאת המש"קית ת"ש. אבל אחרי כמה חודשים זה מתיישר, ויוצאים חיילים מעולים". על החלוקה המיגזרית, מספר קשנ"ר: "כל האוכלוסיות נמצאות, אבל משקלה של הציונות הדתית הולך ועולה בצורה מאוד משמעותית, לעומת משקלם של הקיבוצים שהיה בעבר יותר בולט. בגיוס האחרון בשריון, כמות יוצאי המכינות הוכפלה".

 

בביקורת הציבורית, שנמתחת מעת לעת על צה"ל בעקבות פרשיות שצצות ועולות, רואים המפקדים הבכירים "עניין סופר לגיטימי, כי טבעי שהחברה הישראלית תדרוש מהדרג העליון של מנהיגיה - גם הצבאיים, שעוסקים בחיי הילדים ובהגנה על המדינה - להיות קצת יותר". כך, למשל, הם לא מביעים תרעומת על האופן בו הסתיימה פרשת תא"ל עימאד פארס, שלא אמר אמת ולבסוף התוודה ופרש: "זאת מערכת ביקורתית עם כללים מאוד ברורים של 'עשה ואל תעשה', ולא יכול להיות אחרת". מצד שני, הם מבינים גם ללב אלה הדורשים למחול לקצין המוערך, נוכח שלושים שנות העשייה שצבר: "אין דבר יותר חזק מאחוות אחים לנשק, וזה בסדר גמור".

 

ולבסוף, ערב החג - ערב עוד חג - אי אפשר שלא להזכיר את החייל החטוף גלעד שליט, ואת ההשלכות של הפרשה העגומה הזאת על המוטיבציה של יתר הלוחמים. "כשאתה חי ביחידה מבצעית", אומר תא"ל משה שלי, "אין שאלות מהסוג הזה. את החייל הפשוט לא מעניין מה אמר זה ומה אמר אחר - מעניינים המשימה, החברים והאמונה שלו זה לא יקרה. החיילים מרגישים מקצועיים, בוטחים באנשים סביבם ולא מגיעים - לפחות לא מולי - לנושא הזה. הם שואלים אותי על כלי נשק חדשים, למה יורים כך או אחרת, שאלות פשוטות של לוחמים. חיילים מבינים את זה יותר טוב מחלק מהאנשים, שמנסים להסיט את הסיפור הזה". אבל בינם לבין עצמם, מעריך תת-אלוף פולק, לא מן הנמנע שהנושא עולה. "כל אחד יכול לחשוש באופן אישי. כשלוחם הולך לקרב, יכולים לקרות הרבה דברים. ולא בטוח שחטיפה זה התסריט הכי גרוע".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שלי. מחיר כבד מאוד למי שיירה למרכז
צילום: גיל יוחנן
יחזקאל. עזה לא משקרת ולא משכרת
צילום: גיל יוחנן
פולק. חטיפה - לא התסריט הכי גרוע
צילום: גיל יוחנן
סויסה. אין על מה להתנצל
באדיבות ביטאון "ביבשה"
מומלצים