סתם לשחק? בלי לפתח שום מוטוריקה?
"בבוקר הפעוטות שלנו מפתחים את המוטוריקה הגסה, אחר הצהריים את העדינה ובערב - מוטוריקת בטטה", הפסיכולוג גיל ונטורה רוצה להזכיר להורים שהסביבה שלנו עמוסה ממילא בגירויים ושילדים מתוכנתים לחקור אותה - גם אם לא נקנה להם את הצעצוע ההתפתחותי התורן
עוללי דור ההיי טק לא מקדישים נוירון בודד לשטויות כאלה. בבוקר הם מפתחים מוטוריקה גסה. בצהריים הם עובדים על המוטוריקה העדינה, ובערב – מוטוריקת בטטה.
כולם נהיו לי מדענים פתאום. כולם מחפשים לגרות את הילד, להעשיר את סביבתו, לתרום להתפתחותו, לאתגר את אינטלגנציתו. חלאס! אחד הדברים הכי מקוממים במכבסת המילים והחשיבה המודרנית הזו היא שלאלפי הורים/מאבחנים/מטפלים יש איזושהי הנחת עבודה סמויה שעד לפני עשרים שנה מוחו של הילד נח לו בטל ומרקיב, ורק משהופיעו בעולמו מוביילים מרשרשים וחיתולים דור שלישי החל הגמד האנושי להתפתח אינטלקטואלית באמת ובתמים (דרוין יקר, אתה רשאי להתהפך בקבר).
פיגור סביבתי?
אז בואו נתחיל את השנה בניתוץ חביב של המיתוס הזה, סביבה עשירה בגירויים. נקפח פרנסת שרלטנים, אך נחסוך שטרות וניירות לאמא ואבא שעבדו כל כך קשה בשנת תשס"ט.
ראשית, הבה ונזכור – כל משב אוויר, בדל סיגריה, צליל מזגן או פיסת אבק הם גירויים לגיטימיים שהמערכת החושית שלנו מפענחת ומעבדת. מה רוצה כבודו לומר? שגם ככה הסביבה שלנו עשירה בגירויים. מאוד. יש הטוענים שמוח אנושי נחשף לשלושה מיליארד גירויים בשנייה. אי לכך, שאלתו הפנימית של המוח האינפנטילי אינה – "אמא, למה אין עוד שני קילו גירויים אקוסטיים במרחב החווייתי שלי?", אלא, "איך לעזאזל מתמודדים עם כולם? איך מחליטים מה חשוב ומה לא חשוב?" ולצורך זה, הוא מפעיל חבר דמיוני קטן אבל משמעותי – קשב.
אי לכך, הילד שלכם, הורים יקרים, צריך גם לפתח מיומנויות חושיות, אבל לא פחות מכך – הוא צריך לפתח גם את היכולת לסנן. כשאתם שופכים עליו קונטיינר צעצועים אתם אולי תומכים במרכיב אחד, אבל מקשים על השני (אז אולי תורידו את מפלס החרדה ותעשו מה שבא לכם, ולא מה שנאמר לכם שצריך לעשות?).
עם זאת, ההסתברות שההורים יקשיבו לי שואפת לאפס כמובן, עקב מפלצת החרדה ששועטת קדימה ולוחשת מונחים מטילי חלחלה בעורפם של מגדלי הפעוטות: "חסך התפתחותי, פיגור סביבתי, ניוון חושי". הם כל כך אוהבים את הקטנטן שלהם. הם לא רוצים להזיק לו, ולכן, במצוות העיקרון האמריקאי better safe than sorry, הם ממשיך להמטיר עליו גשם של חוגים וגירויים.
קחו אותו לשירותים
אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, בכל הנוגע לעושר הגירויים בסביבה, יש אבחנה בולטת בין שתי רמות – סביבה נעדרת גירויים באופן קיצוני (אמרתי ק-י-צ-ו-נ-י!), לעומת סביבה נורמלית. חתול שמגדלים אותו בחשיכה במהלך חדשי חייו הראשונים חווה סביבה בעלת חסך קיצוני, ואכן, כושר הראיה שלו מתנוון והוא הופך עיוור תפקודית. ילדת פרא שגדלה ביער ולא נחשפה לשום דיבור אנושי בשנותיה הראשונות תתנוון מבחינה אינטלקטואלית ותיוותר לעד מפגרת. אלו מקרים חריגים. נדירים.
רוב התינוקות, תודה לאל, חווים סביבה מספקת דיה. סביבה נורמלית. לתינוק, מטבח הוא סביבה נורמלית ומאתגרת. גם מדשאה. אפילו חדר שירותים מספק אטרקציות חושיות ששום צעצוע התפתחותי מעץ נושם של חברת "תפילת העולל" מספק – הורדת המים, גליל נייר טואלט מסתובב, כיבוי והדלקת אור ועוד שאר פירוטכניקות שהשתיקה ואיטום הנחיריים יפים להם.
יותר אינטליגנציה?
ואין נקודה מתאימה מזו על מנת לבעוט למאדים עוד מיתוס מסוכן, אותו מיתוס שגורס "יותר גירויים = יותר אינטליגנציה". הקונספציה הזו, ששולחת הורים לחפש לילד חוגים להכרת שוק ההון בגיל 3, מופרכת משתי סיבות עיקריות כי:
- לעולם לא תוכלו להבנות באופן מלא את סביבתו של הילד ואל תתייהרו לחשוב שאתם יודעים בכל שניה מה הוא באמת חווה, למה הוא מפנה קשב מתוך אימפריית הגירויים ולמה הוא באמת זקוק.
- יש גם גנטיקה בכל הסיפור, ואף שידרוג לחוג יוגה מגה הוליסטי לא ינטרל את השפעתו הסמויה והגלויה של הגורם הזה.
מעדיף חקירה אקטיבית
עוד נקודה אחת חומקת מעיני הורים ושאר בעלי כוונות טובות: התינוק האנושי נולד סקרן ואקטיבי. ככה הוא בא מהרחם. על כן נשנן על לוח ליבנו - לא חשוב כמה קילו גירויים יש לו בסביבה, אלא האם הוא חופשי לפעול עליהם ולהתנסות בהם. הילד לא רוצה שתציגו לו את המציאות באופן פסיבי, גם אם מדובר בהקרנת בכורה והוא היחיד ביציע. הוא, עקשן שכמותו, נפלא שכמותו, רוצה לחפש את המציאות בעצמו.
הנדידה אחר פעולות וגירויים בעולם בלתי ידוע ובלתי מובנה מדליקים את הילד הרבה יותר מישיבה מאובנת מול מסך מרצד. בדרכו להשמיד את הסלון, הוא חולף באדישות על פני הספרון הצבעוני "מוצרט ובאך יעשו ממך תותח", ומתרגל לבדו תנועה, קואורדינציה, שיווי משקל, תפיסת עומק וצורה, ואפילו את ניצניה של לוגיקה תינוקית. לא צריך להלעיט אותו, אלא פשוט לאפשר לו לבצע בחופשיות סבירה את מה שהוא אמור לבצע
תסתכלו בו טוב טוב, במלאך שלכם: הוא בא לעולם מתוכנת ללמוד על המציאות, ולא להיות אורח פסיבי המתבונן בחיקוי חיוור שלה, מה גם שחיקוי כזה בדר"כ יקר לאללה. תחסכו. תחשבו. תרגיעו.
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ומרכז הוראה בקורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
