שמונה קטעים בשביל קורט קוביין

כִּשְׁרוֹן אֵינֶנּוּ דָּבָר נָדִיב

בִּתְמוּרָה הוּא תּוֹבֵעַ רִבִּית גְּבוֹהָה יוֹתֵר מִמִּלָּה שֶׁתַּמְלוּגִים כָּלְשֶׁהֵם עֲשׂוּיִים לְכַסּוֹת

וְהוּא מְתָעֵב פִּרְסוּם

וְנוֹקֵם בַּעֲבוּרוֹ נְקָמָה מָרָה

וְאָז מַעֲבִירִים אוֹתְךָ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ קָטְבֵי כּוֹכַב-הַלֶּכֶת מִתְהַפְּכִים

וְזִרְמֵי הַחַשְׁמַל מִתְחַלְּפִים

חִיּוּכִים לְמַצְלֵמָה וְאֶקְדָּחִים

בְּאַשְׁלָיָה נְטוּלַת-זְמַן

טָפְרֵי הַגִּיטָרָה מִתְהַדְּקִים וְהוֹלְכִים, נִדְמֶה לִי, עַל גִּבְעוֹל לִבְּךָ

לוּלְאוֹת הַמָּשׁוֹב וְהָעִוּוּת מֻשְׁחָלוֹת יָשָׁר מִבַּעַד

לְשִׁנֵּי הַבִּינָה שֶׁל אַשְׁמְדַאי, וּמֵעוֹלָם לֹא חָדְלוּ לְהַדְהֵד בְּמֹחֲךָ

כָּל הַפָּנִים שֶׁבַּחֲזִית נִרְאוּ כֹּה רְעֵבִים

בְּאִי-הֲבָנָה בְּרִיאָה לִבְלִי שֵׂאת

וְחַי וְצוֹלֵל

לְמַטָּה, עָמֹק יוֹתֵר

עַד שֶׁטָּעַמְתָּ אֶת דַּם הָאֲדָמָה הַמַּמָּשִׁי

וּפִטְפַּטְתָּ עִם הַחֲרָקִים מְזַמְזְמֵי-הַעֵינַיִם שֶׁמַּצְמִיחַ הָהֵרוֹאִין

צָרִיךְ הֲיִיתָ לְהַרְבּוֹת יוֹתֵר שִׂיחַ עִם הַקּוֹף

הוּא תָּמִיד רוֹצֶה לַשֵּׂאת וְלַתֵּת

עֲדַיִין אֲנִי מְשַׁלֵּם לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב...

כְּכָל שֶׁיִּרְבּוּ הַכֶּסֶף וְהַפְּרסוּם

כֵּן תָּאִיט מְטוֹטֶלֶת הַמַּזָּל אֶת תְּנוּעָתָהּ אָנֶה וְאָנֶה

אַךְ נָטַשְׁתָּ אוֹתָהּ בַּמָּטוֹס

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה עוֹבֶרֵת אֶת הַמֶּכֶס וּבִקֹּרֶת הַגְּבוּלוֹת

הֲרֵי לְךָ סִנְכְּרּוּן

כְּשֶׁהַטּוֹב בִּידִידַי מִמַּחֲנֶה הַקַּיִץ

הִגִּיעַ עִם הַחֲדָשׁוֹת עֲלֶיךָ

הַכֹּל הָיָה שָׁם!

הַמּוּסִיקָה שֶׁלְּךָ חָצְבָה גֵּיאֲיוֹת קוֹל עֲמֻקִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר

פָּחוֹת וּפָחוֹת אוֹר

עַד שֶׁפָּגַעְתָּ בְּסֶלַע מוּצָק

וְהַגַּיְא נַעֲשָׂה

נָקִיק דַּק, בִּלְתִּי עָבִיר בִּזְמַן,

בַּעֲצֹר הַזְּמַן עַצְמוֹ.

הַלּוֹחֲצִים פְּנִימָה...

לַחַַץ

כָּכָה נוֹצָרִים יַהֲלֹמִים

וְזֶה הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מִתְמוֹטֵט לְעִתִּים הַכֹּל

וְנוֹפֵל עֲלֶיךָ

אָז תִּרְגַּמְתִּי אֶת תַּמְלִילֶיךָ הַמְּמֻלְמָלִים

וְהַמִּשְׁפָּטִים הָיוּ מוּזָרִים

כְּגוֹן "אִינְקוֹגְנִיטוֹ לִיבִּידוֹ"

מֵעוֹר גִּיר מִתְכּוֹפֵף

עַד

שֶׁנִּפְרְדוּ מֵעַל הַמּוּסִיקָה שֶׁלָּהֶן

כָּל אוֹת נִשְׁפְּכָה לְתוֹךְ תַּרְמִיל כַּדּוּר

שֵׁהִתְאִים רַק לִקְנֶה אֶקְדָּח

וְאַתָּה תָּחַבְתָּ אֶת הַקָּנֶה הַרְחֵק כְּכָל הָאֶפְשָׁר

מִפְּנֵי שֶׁמִּשָּׁם הִגִּיעַ הַכְּאֵב

מִפְּנֵי שֶׁשָּׁם חָפְרוּ הַשֵּׁדִים

כָּל עִלָּה שֶׁלּוֹ הָיְתָה רַק הֶמְשֵׁךְ

שֶׁל תּוֹצָאָה לֹא-פְּתוּרָה אַחֶרֶת

אֲבָל קורְט

כְּלוּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא תִּכְתֹּב עוֹד לְעוֹלָם שִׁיר נוֹסָף

שׁוּרָה אוֹ נוֹשֵׂא חוֹזֵר וְנִשְׁנֶה קוֹדְחִים נוֹסָפִים

לֹא עוֹרְרָה אוֹתְךָ לַחֲשֹׁב שֵׁנִית?

זֶה מַה שֶּׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהָבִין

מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהֶחֱזִיקַנִּי בַּחַיִּים, מֵעַל לִפְּצָעִים כָּלְשֶׁהֵם

אִם רַק לֹא הֲיִיתָ בּוֹלֵעַ אֶת עַצְמְךָ לְתוֹךְ תַּרְדֶּמֶת בְּרוֹמָא

הֲיִיתָ יָכוֹל לִנְסֹעַ לְפִירֶנְצֶה

וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּעֵינֵי דְּיוֹקְנְאוֹתֵיהֶם שֶׁל בֶּלִיִנִי אוֹ רְפָאֵל

הֲיִיתָ יָכוֹל לְגַלּוֹת סַף חֲזָרָה לִזְרוֹעוֹת הַיֹּפִי

שֶׁבָּהֵן כָּל זֶה הִתְחִיל

כְּשֵׁם שֶׁאָמַר פְרֶנְק

עַל תְּשׁוּקָתוֹ חַסְרַת-הַחֲרָטָה שֶׁל אַמָּן צָעִיר

וְנִמְשֶׁכֶת כִּקְלָלָה

מאנגלית משה דור

ג'ים קֶרוֹל, מלחין, זמר רוק, משורר ומספר מהולל בארה"ב, מת ב-13.9 לאחר התקף לב. הוא גדל ברחובות

הקשוחים של מנהטן, התחיל כשחקן כדורסל ועד מהרה התמכר להירואין. הוא עבר לסאן פרנסיסקו וב-1978 יסד את "להקת ג'ים קרול". באותה שנה אף יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו "יומני הכדורסל". את השיר המובא בזה (והוא הראשון מפרי עטו הרואה אור בתרגום לעברית) כתב לאחר התאבדותו של קורט קוֹבּיֵין (1967-1994), סולן להקת נירוונה.