בבוקר צום גדליה ירדתי לקחת דואר. בתיבה חיכה לי פלאייר ועליו תמונת גבר צעיר, שלידה כיתוב: "ערבי זה, העובד כסדרן בצרכנייה... שבשכונת... בכניסה לעיר, מסוכן לבנות ישראל, מפיל ברשתו ומחלל בנות יהודיות!!!".
שנה חדשה בבירת העם היהודי, והדבר הראשון שמחכה בתיבת הדואר הוא מסמך שנאה שלא היה מבייש את המפלגה הנאצית הגרמנית ובטאוניה האנטישמיים. תוך קריאה בספרו של ש. פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים שנות ההשמדה", נדמה שהפלאייר כאילו נגזר מהתעמולה האנטישמית והרדיפה הפסאודו-משפטית של יהודים, כמו במקרים המובאים בספר.
סיפרתי על המקרה לחברה, שאמרה לי אינסטקטיבית: "לא למדנו כלום". היא עוסקת בהדרכה של בני דור שלישי לשואה, והתכוונה כמובן ללקחי השואה. אולם לצערי הרב, אינני יכול להסכים איתה. אם הפלאייר הזה מלמד משהו, הוא מלמד שיש בקרבנו דווקא מי שלמדו מהאנטישמיות המסורתית והגזענית, שלמדו מרדיפות היהודים ומהשואה. הם למדו להאמין בטוהר הגזע, בגזענות חשוכה. הם למדו את שנאת האחר, את שיטות ההסתה הפורטות על הנימים האפלים ביותר של נפשותינו, ועל המכנים המשותפים הנמוכים ביותר. הם למדו את הרטוריקה הגזענית והלאומנית, את הטרמינולוגיה המסמנת את האויב והזר.
הם מעתיקים מהנאציזם את עקרונות התורה תוך מחיקת המונח "גרמני" והחלפתו ביהודי, מחיקת המונח "יהודי" והחלפתו ב"ערבי". חמור מכך, הם יודעים מה הם עושים. הם מאמינים במה שהם עושים. הם עושים זאת לא כתינוקות שנשבו ולא כעשבים שוטים, אלא מתוך ביטחון שכמו שהגרמנים הצליחו להשמיד למעלה מששה מיליוני יהודים, הם יצליחו להסית נגד הערבים, לסמנם כאחר והזר האולטימטיבי להביא לכך שיום אחד הם יצליחו להשתלט על החברה והמדינה בישראל ו"יטפלו בערבים" כפי שהנאצים טיפלו ביהודים.
הסובלנות של החברה בישראל לכל סוג של קשר חופשי בין יהודים וערבים - הולכת ופוחתת. הרחש הגזעני המאוס שהעלתה התעמולה האנטישמית נגד יהודים שעוגבים על בנות הגזע הארי בפרט ועל נוצריות בכלל, התגלגל אצלנו להתארגנויות שפועלות למניעת התרועעות ויחסי שכנות טובה, חברות וקרבה בין יהודים וערבים, כמו סיירת שהקימה עיריית פתח תקווה לאיתור
יהודיות שמסתובבות עם ערבים כאילו זה פשע.
יותר ויותר קולות מדברים בגנות מיעוטים כמו הקהילה הגאה, עובדים זרים, לא יהודים, חרדים. מהפרשנות המעוותת לפסוק "והיה מחנך טהור", עולות שנאת השונה והגזענות כפורחות.
מן הסתם "אויב הגזע" שתואר בעלון לא ביצע שום עבירה פלילית, אחרת היו מוגשות נגדו כבר תלונות במשטרה. במקרה שהוא כן חשוד בביצוע עבירה, הרי חובה למצות עימו את חומרת הדין. אולם "חילול גזע" אינו עבירה פלילית בעולמנו, מאז נפילת הרייך השלישי ב-9 במאי 1945.
כל ביטוי גזעני הוא בזוי וחמור, אולם לא מספיק להזדעזע וללכת למשטרה להתלונן. לא די לשמוע ביטויי דאגה מאישי ציבור. הפלאייר הזה יכול להיות פעולה בודדת של אדם הזוי או קבוצה שולית, אולם הוא בעיקר סממן נוסף של חוסר סובלנות. כמו אלימות נגד בני מיעוטים, זוגות מעורבים או נגד הקהילה הגאה. כמו כותרות באמצעי התקשורת המתייגות פושעים על בסיס גזעי, ומסמנות אותם כ"ערבי" או כ"עובד זר", "רוסי", "חרדי". כל אלו מצביעים על מגמה מסוכנת לדמוקרטיה ועל הלגיטימציה שגזענות וניכור הולכים ומקבלים בחברה.
כחוקר שמתמחה בגרמניה הנאצית אני רוצה להזכיר לכל מי שקוראים את המאמר וחושבים: "בסדר, אבל מכאן ועד סכנה לדמוקרטיה"... גם הרייך השלישי לא הוקם בין לילה. האנטישמיות לא נהפכה ביום אחד לבון טון של החברה הגרמנית יש מאין. האנטישמיות, הלאומנות והגזענות חלחלו לאיטן בחברה הגרמנית לאורך המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. שנאת הזר והאחר הלכה והתעצמה בתהליך איטי. לא תמיד היא היתה נחלת המרכז הפוליטי ומדורת השבט של החברה כולה. לא תמיד היא קיבלה לגיטימיות מהגושים הפוליטיים המרכזיים, אלא לאט לאט. מפלאיירים לא חתומים בדואר ועד למסדרונות השלטון.
זה קרה משום שאף אחד שם לעצמו למטרה לעצור את הגזענות בנחישות כבר בראשית התפתחותה. אני מקווה שעד סוף השנה החדשה הזו, לא ניתקל בישראל בתופעות דומות, אך אני חושש שלתקווה זו אין יסוד.
ד"ר גלעד נתן, מכון קבנר להיסטוריה גרמנית
