מהאו"ם - למבחן האמיתי בארץ
נתניהו הצליח, אולי לראשונה בחייו הפוליטיים, לקלוע אל לב הקונצנזוס הישראלי בנאומו בעצרת האו"ם. אבל עם חזרתו לביצה הפוליטית בישראל, הוא עומד בפני האתגר האמיתי - השגת תמיכה למהלכים מדיניים משמעותיים
זמן קצר לאחר נאומו המרשים של ראש הממשלה באו"ם, יועציו של בנימין נתניהו נשמו - לראשונה מזה חודשים ארוכים - לרווחה. נרגשים, הם חשו, כמו המשלחת הישראלית כולה, כי משהו גדול קרה מעל דוכן הנואמים באולם העצרת הכללית של האו"ם. משהו שונה.
אולם, על אף נאומו של ראש הממשלה, ביקשו המקורבים והיועצים של נתניהו חיזוקים ותגובות גם מהביצה הפוליטית בארץ. בלשכת ראש הממשלה יודעים כי תהילת עולם והתפעלות מצד פרשני רשת "פוקס" לא מספיקים כדי לשרוד במציאת הפוליטית הישראלית. אנשיו של נתניהו מבינים ויודעים כי בסופו של דבר, דעת הקהל הישראלית היא זו הקובעת, היא זו המשפיעה על הלכי הרוח של הפוליטיקאים המרכיבים את הקואליציה, וקוצבת את אורך חייה של ממשלה בישראל.
למרות מחיאות הכפיים הסוערות להן זכה נתניהו בעצרת הכללית, ולמרות ההתרגשות הרבה שליוותה את נאומו, קהל היעד האמיתי אינו רק נציגים של איזו מדינה אפריקאית או אירופית שישבו באו"ם, אלא המצביעים הישראלים, הציבור המקומי, המרכז הפוליטי המטה את הכף פעם אחר פעם - בסקרים, בבחירות, בדעת הקהל. "יש ירידת מתח פתאומית", סיפר אחד מבכירי לשכת נתניהו בשיחת טלפון לילית מניו יורק. "עכשיו אנחנו מנסים להבין מה קורה בארץ, איך זה מתקבל שם, איך התגובות".
נתניהו מציג את תוכניות מחנה אושוויץ באו"ם (צילום: AFP)
נתניהו ואנשיו יכולים להירגע ולנשום לרווחה. עם נחיתתם בישראל, הם יגלו שהנאום של ראש הממשלה באו"ם עשה פלאים גם בדעת הקהל הישראלית. הפנייה הישירה והבלתי מתפשרת של נתניהו אל אומות העולם הרטיטה כאן את הלבבות. אלפים רבים נכחו אמש בהופעתו המרגשת של לאונרד כהן באצטדיון רמת גן - אך רבים גם ניסו לגלות מה קרה באו"ם. כי זהו הישראלי: משלם מאות שקלים על כרטיס ללאונרד כהן האגדי - אך ראשו בחזית המאבק הבלתי פוסק והיום יומי על הקיום, ויותר חשוב - על ההכרה בזכות לקיום.
נתניהו, מצידו, סיפק את הסחורה. מעטים הישראלים שלא הצליחו להזדהות עם דבריו של ראש הממשלה. הוא הצליח, אולי לראשונה בחייו הפוליטיים, לקלוע אל לב הקונצנזוס הישראלי, אל בסיס המכנה המשותף הרחב ביותר. הוא הצליח לפרוט על נימי נפשו של רוב המרכז הפוליטי הישראלי. ולמרות שזה יכול להראות פשוט אין לזלזל בכך: במאבק הבלתי נגמר על דעת הקהל וההכרה, נתניהו ניצח הפעם את כל יריביו. בהופעתו הבוטחת, הרהוטה והמדויקת, הוא הוכיח כי במקומות מסוימים - מעטים יכולים להתחרות בו.
עכשיו המבחן: תמיכה במהלכים מדיניים
השאלה היא כמה ניתן להשתכר מאדי התהילה, וכמה זמן יזכרו הישראלים את הנאום. אז נכון שדבריו של נתניהו מזרימים דם בתוך העורקים הרקובים של הגאווה הלאומית, אולם המציאות מורכבת הרבה יותר: ישראל, וזה ברור גם לנתניהו, לא יכולה להרשות לעצמה להיות רק צודקת. היא חייבת להיות גם חכמה, למצוא פיתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. וזהו בדיוק מבחנו הפוליטי של נתניהו: אם יצליח לאחד סביבו את דעת הקהל למהלכים מדיניים משמעותיים.כפי שזה נראה כעת, ראש הממשלה לא יעמוד בפני מבחן מדיני אמיתי או מכריע בעתיד הקרוב. את מה שרבים לפניו לא הצליחו לפתור במשך עשרות שנים אין לצפות ממנו שיפתור. וגם את אופיו וסגנונו של העם הפלסטיני ספק אם הוא צריך או יכול לשנות. אך מה שנדרש מנתניהו היא לגלות אומץ, יוזמה, מקוריות - ולא רק מול אולם חצי ריק באומות המאוחדות, אלא גם בזירה הפוליטית המקומית. להתנחם באמירה שהערבים לא בסדר, זה כבר לא מספיק. נתניהו יידרש במהלך הקדנציה שלו לפעולות, מעשים אמיתיים שישנו את הסטטוס הכובל את ישראל אל ליבה של המלחמה האינסופית עם הפלסטינים.
לפי שעה, נתניהו לא צריך לדאוג. ערב יום כיפור, הוא גם לא צריך לבקש סליחה. ממשלתו יציבה, ואין איומים אמיתיים הנשקפים על שלטונו. אפילו לא ניסיונותיו של סילבן שלום לרכב על הגל ההתנחלותי, ואפילו לא זעקותיה החוזרות של נשנות של ציפי לבני. לאן שלא יביט, ימצא נתניהו יציבות. אין עליו איומים ממשיים: לא מימין, ולא משמאל. לא מליברמן ולא מברק. ואחרי שאפילו הנשיא אובמה ריכך את הקפאת הבנייה בהתנחלויות והפך אותה ל"ריסון" - לראש הממשלה אין מה לדאוג: אם שום דבר דרמטי באמת לא יקרה, בשנת תש"ע, הממשלה השנייה שלו תישאר נטועה עמוק במקומה.
אין איומים. נתניהו באו"ם
צילום: AFP
מומלצים
