מבחינה אקולוגית - כבר דנו אותנו לכף חובה

כבר יומיים שכדור הארץ נמצא באוברדראפט. בתוך "מסגרת האשראי" השנתית שלנו - של ניצול משאבים והפקת פסולת - הגענו ב-25 בספטמבר לנקודה בה צרכנו משאבים שאמורים היו להספיק לנו לשנה שלמה, וייצרנו את כמות הפסולת שאנו אמורים לייצר בשנה שלמה. מנקודה זו ואילך, אנו מנצלים יותר משאבים מכפי שהטבע מחדש בשנה, ומפיקים פסולת מעבר לכמות שכדור הארץ יכול להכיל בשנה.

השנה, כנראה בגלל המיתון העולמי שהאט קצת את היקף צריכת המשאבים, הגיע "יום החוב האקולוגי" ב-25 בספטמבר - יממה באיחור לעומת השנה שעברה. אך עדיין, קצב ניצול המשאבים השנתי נמצא במגמת עלייה. לשם השוואה, ב-1995 חל "יום החוב האקולוגי" ב-25 בנובמבר.

את מדד "יום החוב האקולוגי" מחשב מכון New Economics הבריטי. הוא מודד כמה הקרקע, היערות והאוקינוסים מנוצלים מדי שנה כדי להפיק את המזון, האנרגיה, הבגדים והחפצים שכל אחד מאיתנו צורך, ואת קצב הניצול וההתחדשות של המשאבים הללו.

בנקודת מסויימת ברצף הצריכה עוברים בני האדם את הקו שמעבר לו הם מנצלים יותר משאבים מכפי שניתן לחדש - על ידי נטיעת עצים, שיקום בתי גידול באוקינוסים, גידול מזון או ספיגה של פחמן דו-חמצני למשל. בנקודה זו עובר כדור הארץ להיות ב"חוב אקולוגי".

"צריכת היתר לא רק הביאה את המערכת הפיננסית לסף קריסה, היא גם דוחקת רבים מהמשאבים הטבעיים המשמרים את חיינו לסף תהום", אמר אנדרו סימס, מחבר הדו"ח של המכון, לעיתון "טלגרף". "הפוליטיקאים אומרים לנו לשוב ל'עסקים כרגיל' אך אם נרושש את המערכות האקולוגיות הקריטיות, אף התערבות כלכלית ממשלתית לא תצליח לשקם אותן. אנו צריכים גישה שונה בתכלית לתרבות הצריכה של 'העולם העשיר'", הוסיף סימס.

בדו"ח שפרסם המכון בנושא, מובאת דוגמה לתרבות צריכת-היתר שסימס מדבר עליה. על פי שיקלול של נתוני טביעת רגל אקולוגית, אנשי המכון חישבו שב-4 לפנות בוקר ב-1 בינואר, ארבע שעות בלבד לאחר שהחלה שנה חדשה, אזרח אמריקני ממוצע יהיה אחראי לפליטת פחמן דו-חמצני בכמות דומה לזו שפולט תושב טנזניה בשנה שלמה.

ילדים ירוקים מתנה ירוקה טיפוח אורגני משלוחים אורגניים תיירות אקולוגית גינה אורגנית

הצטרף לאינדקס האינדקס המלא

אנשי המכון מצביעים, בין היתר, על ביזבוז משאבים שניתן להימנע ממנו. דוגמה אחת היא מה שהם מכנים "מסחר בומרנג" - התופעה בה מדינות מייבאות ומייצאות סחורה דומה. כך למשל, על פי הדו"ח בכל שנה מייבאת בריטניה ממצרים 22 אלף טונות של תפוחי אדמה, ומייצאת אליה 27 אלף טונות. בריטניה מייבאת 4,200 טונות של גלידה לאיטליה ומייצאת 4,400 טונות בחזרה. בריטניה גם מייבאת בכל שנה מגרמניה 5,000 טונות של נייר טואלט, ומייצאת יותר מ-4,000 טונות בחזרה.

מחברי הדו"ח טוענים כי כדי להתמודד עם המשבר הסביבתי, בני האדם צריכים ללמוד לשנות את הרגלי הצריכה שלהם באופן דרסטי. אחת ההצעות שהם מעלים כפתרון לכך היא שבמחיר הסחורה יגולם התשלום המלא של השינוע שלה מאתר הייצור לנקודות המכירה. הם גם קוראים להגביר את ההשקעה ביוזמות אנרגיה מתחדשת, שיצליחו להפיק אנרגיה במחיר זול ומבלי לנצל משאבים טבעיים מתכלים.