זו כבר אופרה אחרת
היכולת לגרום ל־20 אלף אנשים לרקוד בתיאום מושלם, לסצנת הריקוד הטלוויזיונית הגדולה ביותר שקרתה, שמורה לווינפרי בלבד. חגית גינזבורג נזכרת איזה כוח יש לדברים פשוטים
אני שונאת סרטוני יו־טיוב, שגורמים לי לפרפר מהתרגשות כמו פעוטה מול "בייבי מוצרט". זה גורם לי להרגיש כל כך דבילית, לשבת מול מסך המחשב ולהצטמרר עד אחרון האיברים הפנימיים רק בגלל שאיזו סוזן בויל אחת מצליחה לחלץ מסיימון קאוול חיוך, או זוג שגידל גור אריות מתאחד איתו במעמקי הג'ונגל.
אבל יש דברים שהם מעבר לשליטתי, כמו למשל התוצר היו־טיובי האחרון שמגיע מידיה של אופרה ווינפרי. בהשקת העונה ה־24 של התוכנית שלה, שנערכה כמובן על במה עצומה בלב שיקגו מול 20 אלף אנשים, ולא חלילה באולפן טלוויזיה סטנדרטי, הבלאק אייד פיז ביצעו גרסה שהותאמה במיוחד לאירוע ללהיט הקיץ שלהם "I got a feeling".
ואז, כשהם עלו על הבמה מול עיניה המשתאות של אופרה - שאו שהיתה מאוד מופתעת, או שהיא באמת שחקנית ממש טובה - החלו 20 אלף האנשים שבקהל לפצוח בצעדי כוריאוגרפיה שתוכננו בקפידה מראש.

אופרה. היתה מופתעת, או שחקנית ממש טובה? (איור: איתמר דאובה)
קצת קשה לתאר במילים איך זה מרגיש לצפות בקהל עצום כל כך שרוקד יחד לפי אותם הצעדים (וכן, רוצו לחפש את הקליפ ביו־טיוב). אפילו הילדים הסינים הקטנים באולימפיאדה לא ריגשו ככה.
אחר כך שודר קטע וידאו שהסביר איך הדבר הזה נעשה בדיוק: הפקת התוכנית השתמשה בפייסבוק כדי לקרוא לרקדנים חובבים ולסתם אנשים שיש להם זמן פנוי להגיע לחזרות עם כוריאוגרף, שלימד את הריקוד הזה ל־800 האנשים שהתייצבו, שרק עשרים מתוכם היו רקדנים מקצועיים, אגב. ביום הבכורה, ה־800 האלה לימדו את ה־15 אלף האחרים את צעדי הריקוד.
זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה: תנועת פלאש מוב - המון שמתייצב במקום ובשעה שנקבעו מראש כדי לרקוד, לשיר או לבצע פעילות הזויה אחרת - נולדה כבר ב־2003. במהלך השנה החולפת, החברה הסלולרית האמריקאית "טי מובייל" עשתה שימוש ברעיון הזה כדי לפרסם את עצמה, ואחד הפלאש־מובים הכי מפורסמים קרה בחסותה בתחנת הרכבת ליברפול שבלונדון, כשקבוצה ענקית של אנשים פצחה בכל מיני סגנונות של ריקודים באמצע היום. כך שהפקת התוכנית של אופרה לא המציאה את הגלגל.
אבל היכולת לגרום ל־20 אלף אנשים לרקוד בתיאום מושלם, לסצנת הריקוד הטלוויזיונית הגדולה ביותר שקרתה בהיסטוריה, שמורה לווינפרי בלבד. ואני לא אתחיל להתפייט פה על הכוח העצום שיש לאשה הזו בידיים, ואיך היא תצליח לגרום לנו לקפוץ יום שלם על רגל אחת ולמנהיגי מדינות ערב לתת לנו נפט במתנה אם היא רק תרצה.
אבל מישהו כן חייב לדבר על האופן שבו הדברים האלה מצליחים לרגש אותנו - יותר מכל סדרת דרמה זוכת אמי, יותר מכל מייל שרשרת שמאיים להמיט עלינו מזל רע, יותר מכל תוכנית ריאליטי חדשה, אפילו יותר מילדים עצובים שמוכרים סופגניות בפרסומות של אורנג'.
כי למרות שהטכנולוגיה מתקדמת ואנחנו מתדרדרים ביחס ישיר אליה, יש דברים בסיסיים שתמיד יצליחו לגעת בנו יותר מכל המחשבים הקרים האלה: אשה מכוערת ששרה כמו מלאך, או אלפי אנשים שרוקדים ביחד לצלילי שיר מטופש, לאלה תמיד יהיה יותר כוח עלינו מאפליקציה חדשה בפייסבוק. ואם גם אופרה ווינפרי נמצאת שם, אז בכלל.