כבר לא מבוקש: אחרי שנים במוקטעה, רביע חופשי

"הגיע בחור לבניין במרכז רמאללה שבו למדתי, ושאל אם יש אצלנו שירותים. עניתי לו: 'בוא ואראה לך איפה השירותים בחוץ'. הרגשתי שמשהו קורה ושאולי נחשפתי. כבר כמה שבועות אני לומד בבניין הזה, וגם אתמול הגיעו בחור ובחורה ושאלו אם יש שירותים".  

חששו של רביע חאמד, בכיר בולט בגדודי חללי אל-אקצה - הזרוע הצבאית של פתח - היה מוצדק. הוא אכן נחשף.

"ראיתי שבחוץ, מאחורי הבחור, עומדים עוד שני מסתערבים. שברירי השנייה שבהם הצטלבו מבטנו הספיקו לי כדי לחמוק. החברים שהיו איתי - כולם נעצרו. החל מרדף בתוך הבניין וכדורים מפלחים את גופי. שישה כדורים שגרמו לי ל-14 פציעות כי כל כדור 'טייל' לי בתוך הגוף ויצא ממקום אחר. ירדתי לרחוב, רצתי עוד כמאה מטרים - עד שנזרקתי ליד מונית".

רביע, חשוד במעורבות בלפחות שמונה פיגועי ירי באזור רמאללה, בהם נהרג תושב מזרח ירושלים ונפצעו כמה חיילים ואזרחים. הפעולה ללכידתו הסתבכה ונהרגו בה שישה פלסטינים. גורמים מדיניים מתחו ביקורת קשה על צה"ל ושב"כ שלא עידכנו אותם על הפעולה, שהתקיימה בשעה שראש הממשלה לשעבר אולמרט נועד עם נשיא מצרים מובארק.

הניסיון ללכוד את חאמד התרחש כשלוש שנים אחרי שנמלט מידי צה"ל למוקטעה, כמו מבוקשים פלסטינים נוספים. "למזלי היתה תקופה שבה קונדוליזה רייס וטוני בלייר הרבו לבקר במוקטעה, כמעט אחת לשבועיים או שלושה, וזה עזר לי לפגוש את ארוסתי. ידעתי שבגלל הנוכחות הביטחונית הגבוהה לא ניפגע", סיפר ל-ynet.

ביום שבו רביע זכה לחנינה המוחלטת במסגרת הסכם המבוקשים, לא פסקה העלייה לרגל לבית משפחת חאמד בכפר סילוואד. אמו של חאמד, אום-רביע, זרחה מאושר. "כל השנים שבהן הוא היה מבוקש הייתי מדברת עם עצמי. ברחוב חשבו שקרה לי משהו. בחתונות, למראה החתן, הייתי נזכרת בו. בכל רגע חשבתי עליו. המאכלים שהוא אהב ולא יכל לאכול איתנו. רק כשידעתי שהוא מסתתר בתוך המוקטעה נרגעתי קצת", היא סיפרה.

חאמד ואמו. המודעות הפוליטית מתגבשת בכלא (צילום: עלי ואקד) 

על היום שבו הבינה בנה מבוקש, סיפרה: "בעלה של בתי נכנס הביתה וישר אמר: 'כבו את הטלוויזיה'. לא הבנתי למה. עד שרביע הפך למבוקש לא התעניינתי כלל בחדשות, אבל מאותו רגע התחלתי לעקוב אחרי כל מהדורה ולחשוב מתי כבר יהיה שלום ורביע יפסיק להיות מבוקש".

על הכתובית ששידרה רשת אל-ג'זירה נכתב כי חאמד נפצע בניסיון חיסול של מסתערבים, בפעולה שבעטיה מכתר צה"ל בניינים במרכז רמאללה. "רצתי לבית החולים. רציתי להרגיש אותו, לבדוק את גופו ולחפש את הפציעות. הייתי מפוחדת מאוד אבל בליבי זכרתי שתמיד נשאתי עבורו תפילה, וידעתי שהתפילה תשמור אותו".

חזר ללמוד עבודה סוציאלית

וחאמד אכן ניצל. הוא המשיך בלימודי עבודה סוציאלית מתוך חדר במוקטעה עד להסכם בסוף 2007. בחודש שעבר, בוועידה הכללית של פתח, הציג את מועמדותו למועצה המהפכנית ולא נבחר. במקביל, פתח חנות בגדים ברמאללה. "אני מקווה לחיים חדשים. התחתנתי בשנה שעברה ונולדה לי בת, אבל בכל פעם שעובר ג'יפ של הצבא יש בי חשש שמא הישראלים כהרגלם לא יעמדו בהסכמים".

חאמד אינו מצטער על השנים שהעביר במנוסה. "נלחמנו בשביל החופש והעצמאות שלנו ולא בשביל להרוג. אני למדתי מה זו אינתיפאדה רק כשנעצרתי בגין זריקת אבנים ב-1991, כשהייתי ילד בן 17. זה מה שקורה היום עם כל הילדים ובני הנוער שהצבא עוצר. הם נזרקים לכלא ושם הם מגבשים את המודעות הפוליטית שלהם. הישראלים צריכים להסיק מסקנות. לצערי, בינתיים הפלסטינים רואים שתהליך השלום לא מוביל לשום מקום".

אך בין אם חאמד צודק או לא, התהליך המדיני הוא זה שהוביל אותו הביתה אחרי כשלוש שנים.

"התקופה הכי ארוכה שלא ראיתי אותו הייתה קצת יותר מארבעה חודשים. זה היה סיוט. אחותו כמעט השתגעה, עזבה את הבית שלה ואת הילדים. כל החיים התהפכו. עד לרגע שבו ברח למוקטעה, הצבא מירר לנו את החיים. יום יום הם היו פושטים על הבית. וכשרביע חזר, ביום שישי, הרגשנו שנולדנו מחדש. שרתי ורקדתי ולרגעים הכל כמעט נדם. לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. הלוואי שיבוא שלום וכל אחד משני העמים יחיה בפינה שלו", מאחלת אום רביע.

ומה אם לא יושג הסכם ובעתיד ירצה בנו של חאמד להפוך למבוקש? "אנחנו לא מוכנות", השיבו האם והאחות. חאמד עצמו לא פסל את האפשרות אך ציין כי הוא מקווה שהנסיבות ידחפו את חיי בנו למקום טוב יותר ושקט יותר, ולא ייאלצו אותו לעבור את הניסיון של אביו.