כך הפכנו לאויבי העם
לגדי סוקניק, רוכב דו-גלגלי ותיק, אין שמץ של מושג מדוע רוצה מדינת ישראל לייקר באופן משמעותי את מחירי ביטוח החובה, ולהחזיר עשרות אלפי רוכבים אל המכונית הפרטית המזהמת - "בואו ולא נוותר הפעם, נתאגד, נלחץ, נחסום ונפתיע"
לפני כשנה בערך, השתולל אריה ינוביץ' (שם לגמרי בדוי) מרמלה בכביש עירוני, באמצע היום. הוא עשה את זה עם מכונית שהייתה כנראה שלו, ופגע במכונית של בתי. לאריה לא היה ביטוח, וכנראה שגם לא רישיון בתוקף. כתובת דווקא הייתה לו, אבל זה לא עזר. עד שמשהו יקרה, ומישהו יזיז את עצמו כדי לטפל באריה ינוביץ', אני הוא זה שמשלם את מחיר התיקון, ואת מחיר פוליסת הביטוח היקרה יותר. חברת הביטוח שלנו, זו שמקבלת בכל מקרה את הכסף, שלחה לעבריין הקטן מכתב אזהרה, אבל לא קיבלה בתגובה אפילו צפצוף. המשטרה? הצחקתם אותה. ואותי.
ובאותו זמן, כמו שאומרים בסרטים, במקום אחר ובתוך משרד ממוזג, מישהו השתגע, והחליט כי יותר ויותר משתמשי כביש יוותרו על ביטוח. מישהו החליט להוסיף עוד ועוד אזרחים קשי-יום ינוביצ'ים קטנים, שנוהגים בלי ביטוח. לא בגלל שהם מצפצפים מטבעם על החוק, אלא משום שאין להם די כסף לשלם. מישהו החליט להפוך אותם בפועל לאויבי העם, ולאפשר לממשלה ולחברות הביטוח לדרוך להם על הראש. לדרוך עוד ועוד, עד שאלפי ינוביצ'ים דו-גלגליים שנוסעים כבר היום ללא ביטוח, יתרבו בלי סוף. ואז, כך סבור הרגולטור שיצא מדעתו, אז יהיה כיסוי כספי לגירעונות שיצרתי.
מדוע הפכו רוכבי הדו-גלגלי לאוייבי העם? (צילום אילוסטרציה: AFP)
הסיפור המוזר הזה הוא בדיוק מה שמשרד האוצר מעולל לבעלי כלי רכב דו-גלגליים. ולא מהיום. במקום לתקן עיוותים בשוק הביטוח, במקום לעודד את הרוכבים למיניהם, במקום להטיל יותר עול על הפוגעים (בעלי המכוניות) ולא על ה"חשופים בווספה", עושים את מה שהכי קל: מכבידים על החלשים. מכבידים עד כדי כך שנוצר מצב אבסורדי, לפיו הביטוח הופך במקרים רבים ליקר יותר מההרכב עצמו. יקר משמעותית מהנהוג בחו"ל.
אותו אחד שכח כנראה כי רוב הדו-גלגליים לא ממש שייכים לעשירונים העליונים בחברה. וזאת, מבלי לקחת בחשבון כי גם כך, עלות הביטוח לאופנועים וקטנועים בלתי מתקבלת על הדעת. אז לייקר פעם נוספת בעשרות אחוזים, רק משום שזה הפתרון הקליל, שיאפשר לפקידים למיניהם להמשיך לשבת בחיבוק ידיים, לקיים מבנה ביטוחי מעוות ולא לעשות גלים עד סוף הקדנציה?
הכבישים סתומים, האוויר מזוהם, הנהגים אגרסיביים ומתעצלים לאותת, הכבישים מסומנים בצבע חלקלק ומסוכן, ההשקיה זורמת לכבישים ומסכנת באין מפריע, והדו-גלגליים גם ישלמו יותר. הרבה יותר. כמה פשוט ויצירתי.
יש בארץ מאסה מספיק גדולה של דו-גלגליים. הציבור הזה, ברובו, אמור להיות יותר מזועם לנוכח הכוונה לחלוב אותו פעם נוספת. הציבור הזה חזק דיו כדי לבלום את רוע הגזירה המטומטמת והאטומה. אז בואו לא נוותר הפעם. נתאגד, נלחץ, נחסום, נפתיע, נהיה צרכנים נואשים. כמו שצריך. נפעיל קשרים ונסביר דרך הרגליים. נזכיר את קיומנו עד שיבוטל הייקור בן עשרות האחוזים.
