המקפלים בע"מ
"מה נגיד לעופר עיני?", נחרדו שרי העבודה - והתקפלו. "למה בכלל צריך לקצץ?", תהו בשקט בליכוד - ונכנעו. הפארסה נמנעה, אבל הבטן על התאומים הסיאמים ביבי-ברק נותרה מלאה
"שוב לא הכינו את המהלך כמו שצריך", ריננו השרים, שכנראה לא מאמינים שנתניהו מסוגל להוביל מהלך פוליטי שלם בהצלחה. "עוד פיאסקו מביך מתקרב. גם אם זה יעבור, זה יראה רע. הוא הולך על הכספים הקואליציוניים, וזה ייצר בעיה". באותה השעה במסדרון, לפחות לזמן מה, למהמרים נגד נתניהו היה רוב. לכולם היה ברור כי שרי ש"ס יתנגדו, וכך גם גדעון סער וסילבן שלום, ובשעות הבוקר הצטרף למחאה נגד הקיצוץ גם שר הביטחון, אהוד ברק. יו"ר מפלגת העבודה ניהל מרגע שובו מלונדון דיאלוג אינטנסיבי ולחוץ עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, המלך הכל יכול של המפלגה - מי שבישל את ההסכם הקואליציוני.
שרי העבודה, מצדם, היו בהיסטריה. הם חששו מזעמו של עיני, שלא ירד להם מהקו בימים האחרונים, ומהאפשרות שהוא עלול לפוצץ את העניין - ואז יאבדו את הכל. "מה נגיד לעיני?", תהו השרים בחיל ורעדה, פניהם חיוורים ומבטם ברצפה, לקול גיחוך של יתר חברי הממשלה שהאזינו. "איך נסביר לעופר את הקיצוץ ואת הפגיעה בהסכמים הקואליציוניים?".
שר התמ"ת, בנימין בן-אליעזר, שעשה לו מנהג לפזר קריאות בסגנון "סרק סרק" בעיצומו של כל משבר זוטא, השמיע קולות מלחמה. "אם זו ההצעה של ביבי", אמר לסילבן שלום במשהו שדמה לנחישות, "אנחנו עוזבים את הממשלה. לא נישאר כאן". שלום חייך. הוא אהב את הסגנון, אך סבר שבסוף כולם יתקפלו. הוא ראה שכל השרים "החברתיים" בליכוד קיבלו את מרותו של ראש הממשלה, בדיוק כפי שהתקפלו אחרי נאום בר אילן ולאחר ההחלטה לצמצם למינימום את הבנייה בהתנחלויות.
רוחו הזועמת של ה"גורו" עיני
נתניהו, מצדו, הגיע נחוש להעביר את הקיצוץ. הוא חשש מפארסה פוליטית נוספת, והחליט לדפוק על השולחן עוד לפני המהומה. בישיבת שרי הליכוד הקצרה שקדמה לישיבת הממשלה, החליט נתניהו להכניע את שריו - ובעיקר את אלה שהראו פעם סימנים של אכפתיות חברתית.
"אני מצפה מכל שרי הליכוד להתייצב מאחורי ההצעה", אמר נתניהו לשרים. הוא גייס את עולם הדימויים הביטחוני שלו ופצח בנאום: "באמצע הקרב, כשאתה מסתער, אתה צריך תחבושות כדי לחבוש את הפצועים. אני לא רוצה להשתמש במילים אחרות, אבל הציבור מבין, וכך גם אתם. לא יכול להיות שלא ניתן תחבושות. לצבא אין סיכוי לעמוד בהתחייבויות שלו, אם לא ניתן לו את הכסף. את כל ההתחשבנות נעשה אחר כך. עכשיו צריך לספק את הכסף".
רוב שרי הליכוד בלעו רוק ושתקו. לימור לבנת ניסתה את מזלה, אך נבלמה במהירות. "אני לא מבינה למה צריך את הקיצוץ הזה, אם ברור לכולם שרוב שרי הממשלה לא יממשו את כל התקציב שעומד לרשות משרדם השנה". נתניהו הטיל על שר האוצר שטייניץ את משימת ההסברה, שהסתכמה בסופו של דבר בכמה אמירות בסגנון "צריך לעשות את זה, צריך לעשות את זה".
נתניהו היה מרוצה מתוצאות הישיבה, אולם באותה השעה, בחדר אחר, שרי העבודה דרשו מברק להתנגד לקיצוץ. רוחו הזועמת של עיני ריחפה ברקע, ואף אחד לא רצה להסתבך איתו. אפילו לא שלום שמחון. ברק, שטען באוזני כמה שרים שהקיצוץ יכול היה לחכות עוד חודש, ששום דבר לא בוער, נכנע. הוא פנה לנתניהו, שלא הסכים לפרוץ את מסגרת התקציב, והציע לשר הביטחון הצעה כמעט משעשעת: לחלק את הקיצוץ לשניים - היום יאושר הקיצוץ עבור החיסונים לשפעת החזירים, ומחר תתקיים ישיבה נוספת בה יאושר הקיצוץ עבור תקציב הביטחון. ברק סירב לשתף פעולה. מה כבר ישתנה עד מחר?
בין החגים, כשהקלטת בכותרות
בסופו של דבר, לאחר עוד כמה שיחות ריכוך ותיקונים, ולאחר שהגורו עיני נתן אור ירוק לשרי העבודה, הקיצוץ אושר ברוב גדול. כצפוי, שרי ש"ס הצביעו נגד, וכך גם סילבן שלום ודניאל הרשקוביץ. אולם לא מעט שרים מסתובבים עדיין עם בטן מלאה על מה שכינו "הקומבינה של התאומים הסיאמים, ביבי וברק". כמה משרי העבודה רתחו. אבישי ברוורמן נשבע - בפעם המי יודע כמה - שזו הפעם האחרונה שהוא מסכים למהלך מן הסוג הזה, הפעם האחרונה שהוא מגבה את ברק. אחרים טענו שברק הסתיר מהם את הקיצוץ, וסגר את כל הקצוות עם נתניהו ועם שטייניץ מאחורי גבם. "הוא לא דיבר עם אף אחד מאיתנו", התלוננו אנשי העבודה.רוב שרי הליכוד, שנשמו לרווחה אחרי שהתוכנית אושרה וכסאותיהם לא טולטלו, הופתעו גם הם מהמהלך המהיר, שהחל אך לפני יומיים, אך שמרו את המחאה לתדרוכים השקטים. "ברק וביבי עשו את הכל מאחורי הקלעים", אמר שר בכיר בליכוד. "הם עובדים לבד, ולא סופרים אף אחד. הם הביאו את הקיצוץ לממשלה בין החגים, בלי לאפשר זמן לדיונים, כשהקלטת של גלעד שליט תופסת את הכותרות. למי יש כוח להתעסק עם התקציב עכשיו". אחד השרים היצירתיים גייס להגנתו את אריק שרון. "שרון לימד אותנו שעל תקציב של משרד לא יוצרים פיצוץ", אמר. "בסוף לכל אחד יש משרד, והוא לא רוצה לאבד אותו בשביל קיצוץ כזה או אחר".
ורק סילבן שלום, שזכה היום שוב לכינויים "סכינאי" ו"נקמן", וחבריו בליכוד טוענים שהחליט לפעול כאופוזיציה לנתניהו על מנת לנקום על אי-מינויו לשר בכיר, נאלץ להסביר מדוע התנגד לקיצוץ. "אני לא מבין את השאלה, הרי זו האידיאולוגיה שלי כבר שנים. אני כל הזמן טוען שצריך לקחת מהביטחון ולהעביר לחברה, שצריך לשנות את סדרי העדיפויות. למה כל דבר שאני אומר או עושה הוא לא ענייני אלא משהו אחר?", תהה. ובכל זאת, כנראה שגם במשבר הבא יזכירו לו את המשברים הקודמים.
