אחרון מנהיגי המרד בגטו ורשה,
מארק אדלמן, הלך לעולמו בגיל 90 בפולין. חברתו, פולה סביקה, אצלה התגורר בשנתיים האחרונות, אמרה אמש (יום ו') כי אדלמן מת בשיבה טובה "מוקף בחברים, שברירי ובכסא גלגלים".
אדלמן היה ממנהיגי המרד שדוכא על-ידי הנאצים ב-1943, ומאז תום מלחמת העולם השנייה הוא נחשב בעולם לסמכות מוסרית. אדלמן אף לקח חלק בלתי רשמי בתנועת "סולידריות"
שפעלה בשנות ה-80 להפלת המשטר הקומוניסטי בפולין.
מדי שנה, ביום הזיכרון למרד גטו ורשה, עלה אדלמן לרגל לאנדרטה לזכר קורבנות המרד, הניח פרחים לרגליה, ונשא נאום למען הסובלנות. "האדם הוא רשע, מטבעו הוא חיית טרף", נהג לומר. "על-כן יש לחנך את האנשים עוד בילדות, בגן הילדים, שאסור שתהא שנאה", היה מוסיף.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2006 אמר אדלמן, כי מרד גטו ורשה לא יישכח, גם אחרי מות מנהיגיו. "אירוע כזה, שהשאיר חותם כה עמוק בהיסטוריה, במוזיקה, בספרות ובתרבות לא יכול להישכח", אמר. אחרי השואה בחר להמשיך ולחיות בפולין משום ש"צריך שמישהו יישאר לשמור על הקברים".
ב-2008 אמר לסוכנות הידיעות AP כי
"כשאינך יכול להגן על החירות באמצעים של שלום, חובה עליך להלחם בנאציזם, בדיקטטורה ובשוביניזם". בגיל 23 הוא לקח את הפיקוד על אחת היחידות שנלחמו בנאצים בגטו. "אף אחד לא האמין שאנחנו נינצל", אמר אדלמן על הלוחמה, "ידענו שנחרץ גורלו של המאבק, אבל הוא הראה לעולם שיש התנגדות לנאצים, שניתן להלחם בהם".
לאחר המלחמה למד אדלמן רפואה והתמחה בקרדיולוגיה, וביחד עם הכירורג הנודע, פרופ' יאן מול, ביצע ב1971- את ניתוח המעקפים הראשון בעת התקף לב. ב1998- קיבל את "אות מסדר הנשר הלבן," עיטור הכבוד הגבוה ביותר של פולין. אדלמן הקדיש את רוב חייו להנצחת קורבנות המרד בגטו ורשה ובגין פועלו הוענק לו תואר "אביר מסדר הכבוד הצרפתי". הוא השאיר אחריו בן ובת ושני נכדים.
