הסטארט אפ השקוף: לחיות עם כסף
איך זה לחיות עם כסף גדול? האם צריך לשנות את צורת החשיבה? או להישאר במנטליות של איש עני? עוד דילמה משותפת מבית ויקידו - הסטארט אפ השקוף
דקה לפני הכסף אתה חי בעולם של פנטזיות שהולכות ומתקררות - יהיה לך כסף, מלא כסף. עורך הדין של המשקיע שלנו השתמש בביטוי המעליב "פרוטות" כשדיבר על סכום ההשקעה. רק אנחנו חיים באשליה שכמה מאות אלפי דולרים זה הרבה כסף. ובכל זאת, כסף. כפי שהולך ומתברר לנו – לחיות עם כסף בחברה זה בעייתי כמעט
כמו לחיות בלי כסף - דילמות, דילמות דילמות.
כבר ראינו וייעצנו ללא מעט חברות סטארט אפ שקיבלו מיליונים ושרפו אותם בחדוות אבדון, וכפי שזה מרגיש לנו עדיף להישאר במנטליות של "אין כסף". כן, רואים שאנחנו יהודים עם נגיעות יקייות, תמיד להישאר במנטליות שואה, ומה אם מחר יבואו הגרמנים ולא ישאר לנו אוכל? תחסוך, תחביא, תנהג לא רק כאילו יש מחר, אלא כאילו המחר כבר כאן.
כשאתה נוהג במנטליות של חברה ענייה אתה לא חושב שמגיע לך ביטוח מנהלים (בחוזה הגדרנו אותו מהשנה השניה) או רכב אישי. יש לזה צד מסוכן, אף עשיר לא חי כמו עני ולפעמים אתה צריך להתנהג כאילו אתה עשיר כדי באמת להיות כזה, וזה לא ה"סוד" – זו המציאות.
אז איפה עובדת המנטליות הזו? היו לנו כמה שיחות מענינות עם אנשים בתחום שהשיאו לנו כמה עצות שגרמו לנו להסתכל קצת אחרת (גם אחרת) על הדברים, לפעמים על דרך השלילה, ורצינו לחלוק אתכם
1. יש פער בשוק שאתה מנסה למלא? נסה לקפוץ עוד קצת קדימה. אנשים עוד לא שם ויכול להיות שגם לעולם לא יהיו, אבל לא שווה לנסות? כל זאת מבלי לסטות מהליבה האמיתית של השירות שלך. בסופו של דבר השירות הבסיסי והייחודי שלך צריך לעבוד הכי טוב שיש.
2. נסה לעקוב אחרי השוק העולמי לא רק ברמת המוצר הפרטני שלך אלא ברמת המוצר המשלים. למה בעצם אין עד היום מערכת תקשורת לילדים? האם זה בגלל שקהל היעד עוד לא היה מוכן (בהחלט לא, ילדים עשו קפיצה מדהימה בשנים האחרונות) האם זה בגלל שהטכנולוגיה לא איפשרה? (חלקית, היא כן אפשרה ברמה זו או אחרת) האם זה עניין של נגישות? (בהחלט כן, מחשבים ניידים לילדים הם היום מחזה שבשגרה, הנה לכם המוצר המשלים שיכול להוות את נקודת המפנה עבור עסק כמו שלנו)
3. שיתופי פעולה. להביא עשרות אלפים משתמשים לשירות זו ברוב המקרים קריעת ים סוף. שיתופי פעולה יכולים לעשות זאת בפשטות יחסית, אם כי כבר ראינו שאין שיתופי פעולה פשוטים.
4. משתמשים לא קונים כל עוד אין ROI חיובי, זו משאבת כספים ללא תחתית ופעמים רבות ללא תכלית. במצב בו המודל הכלכלי לא יציב עלות הרכישה יכולה להסתבר כתחילתה של הוצאה גדולה בהרבה.
מה עושים כשיש מצוקת מזומנים?
ובכל זאת, מה כן עושים עם הכסף? כמה נוציא על עיצוב? האם ניקח עוד מפתח? הנה כמה כללי אצבע שגיבשנו למרות מצוקת המזומנים:
1. משכורות. אנשים צריכים לקבל כסף, גם אם צנוע, עבור העבודה שלהם, זה לא רק הדבר ההגון לעשותו, זה אחד הדברים שישאירו אנשים אצלך לאורך זמן. חייבים לפרגן לאנשים שהיו כל כך בסדר איתנו גם כשלא היה לנו כסף לפיתה.
2. עוד מפתחים. תמיד יותר ממה שאתה צריך. זה בסדר ששני היזמים עסוקים שבועיים לפני ההשקה, בהסבת השירות לתמיכה בריבוי שפות (וכיווני כתיבה) ועדיין – לא צריך לעשות מזה הרגל.
3. עוד שיווק. היכולת שלך (עם כל הכבוד, ויש כבוד) להביא אנשים שיביאו אנשים, בעוד אתה ממנכ"ל, מסמנכ"ל ויושב עם הרואה חשבון, עו"ד, מפתחים, מעצבים, שיתופי פעולה ועוד – מוגבלת.
4. קהילה. עבורנו היא קריטית כמעט כמו המוצר עצמו, חייבים מישהו בצד של הקהילה
ספר הדרכה לסטארט אפים
ולסיום, לאחרונה יצא לנו לחקור הרבה את העולם בניסיון להבין קצת יותר. איפה הוא אותו "ספר הדרכה" עלום לסטארטאפים, שאחריו תנשום עמוק ותבין שאתה מבין הכל? ובכן, הוא לא שם, אבל יש כמה דברים שמצאנו מועילים. חלקם ליקטנו בעצמו, חלקם הגיעו מאנשים מקצוע (אנשי קרנות הון סיכון, חברים שכבר מבינים קצת יותר..):
על חלוקת אופציות, בנייה נבונה של האופציות בחברה והשקעות
על איך לא להידלל בהשקעות הון סיכון
בלוג מעניין שנותן זווית ראיה אחרת על הדברים
וקצת קלאסיקה, לא חדש, חוק "הזהב" של גיא קווסאקי למצגות פאוור פוינט. דיסקליימר קטן - מנסיון, המצגת והתכנית העסקית הן הערות שוליים (חשובות עד מאד) למוצר, או אפילו דמו, עובד. בכל המקרים בהם הגענו לדבר על Term Sheet הוצגה המצגת רק בפגישה השניה לאחר שהמוצר כבר עשה את שלו בפגישה הראשונה.