הורים, כדאי לענות לילדים בשיא הרצינות
"אנחנו לא קשובים לילדינו ולא מתאמצים לענות על השאלות שהם שואלים, עד שבסופו של דבר הם מחליפים אותן," טוען הפילוסוף הצרפתי אוסקר ברניפייה, המתמחה בדיאלוגים עם ילדים. בראיון לרגל צאת ספרו החדש בעברית, הוא מסביר למה כשילד שואל "איך זה שהשמיים לא נופלים," כדאי לקחת אותו ברצינות
תגידו את האמת. מתי בפעם האחרונה ישבתם עם אחד הילדים שלכם לשיחה מעמיקה בנושאים מטפיזיים כמו "מי אני,"? "מה קורה אחרי שמתים,"? או אפילו "איך זה שהשמיים לא נופלים עלינו"?
"ברוב המקרים, כששאלה כזאת עולה, ובעיקר כשהיא באה מגובה של ילד, אנחנו נוטים להתעלם ממנה, לתת תשובה אוטומטית בלי לחשוב, או לחלופין להפטיר 'לא עכשיו' ולחזור לעיסוקים המטרידים שלנו. עם הזמן ילדים מפסיקים לשאול, או, גרוע מזה, מתחילים לחשוב שהשאלות שלהם, חמודות ככל שיהיו, הן 'לא רציניות,' ואז הם מחליפים אותן בשאלות רציניות כמו 'כמה זה עולה,"'? אומר אוסקר ברניפייה, פילוסוף צרפתי המתמחה בדיאלוג עם ילדים.
משאת נפשו של ברניפייה היא לייצר חשיבה. לשם כך הוא הוציא סדרה של ספרי ילדים, שעוסקים בשאלות קיומיות כמו "מהם החיים,"? "מהם טוב ורע,"? "מהם רגשות,"? "מה זה אני"? ו"מה זה לחיות ביחד,"? ואליהם הצטרף בימים אלה "ספר הניגודים הגדול."
"למה לחשוב על ניגודים,"? שואל ברניפייה בתחילת הספר (הוצאת "דניאלה די-נור,(" ועונה מיד: "כי בלי ניגודים אי אפשר לחשוב."
אני חושב – משמע אני קיים
אוסקר ברניפייה (55) חושב כל הזמן. מאז שהוא זוכר את עצמו. מאז שהיה בן שלוש וגילה לתדהמתו שמבוגרים משקרים. "הגננת ביקשה שכל הילדים יבואו לגן מחופשים, ואני הזכרתי לאמא כמה וכמה פעמים שצריך לקנות תחפושת, אבל היא בחרה להתעלם מהבקשות שלי," הוא מספר בראיון טלפוני.
בסופו של דבר, הגיע אוסקר הקטן לגן, כשעל פניו מסכה קטנה שמכסה את העיניים בלבד. "כשהגננת שאלה את אמא למה באתי בלי תחפושת, היא לא הנידה עפעף ולא גימגמה. במקום זה היא פנתה לגננת ואמרה 'לא ידעתי שצריך לארגן תחפושת."'
אפילו היום, למעלה מיובל שנים מאוחר יותר, אוסקר חש את הכאב והזעזוע. לא בגלל שהוא היה הילד היחיד בלי תחפושת בגן, אלא בגלל שאמא – שהייתה אלוהים, או לפחות קרובה אליו מאוד – עירערה את כל מה שחשב שידע על העולם הסובב אותו. "הבנתי פתאום, שכל מה שידעתי עד כה על החיים, על המבוגרים בכלל ועל אמי בפרט, אינו מה שחשבתי. הכל נסדק בלי אפשרות לתקן אותו מחדש." בתגובה, אוסקר הפך להיות פילוסוף.
נכון שאת הדוקטורט הרשמי שלו הוא קיבל מהסורבון בפריז שנים רבות אחר כך, אבל מאז ומתמיד ידע שמקומה של הפילוסופיה איננו בין קירות מגדל השן של האקדמיה. "היא צריכה להיות ברחוב, כחלק מחיי היומיום," הוא אומר. "שם היא הייתה בראשית ימיה, כשסוקרטס הסתובב ברחובות אתונה, בגימנזיום, במכלאות העבדים, והטריד את כולם בשאלות שגרמו להם לחשוב. הנטייה לתייק אותה כדיסציפלינה של חינוך גבוה בלבד גובלת בחטא," הוא טוען. "באוניברסיטאות מעקרים את הפילוסופיה, ובמקום ללמד איך לחשוב, המרצים מלמדים את ההיסטוריה של הפילוסופיה, והסטודנטים לומדים בעל פה מה אמר כל אחד מהפילוסופים הגדולים, כותבים תזות על חשיבה של אחרים, וקוראים לעצמם פילוסופים."
ילדים הם בני אדם חושבים
הקהל שאוסקר ברניפייה אוהב לעבוד איתו יותר מכל הוא ילדים. "ילדים הם בני אדם חושבים, ויש להם המון שאלות שמכניסות אותם לפעילות פילוסופית, גם אם הם לא מודעים לכך," הוא מסביר. עכשיו הכל תלוי במבוגרים הסובבים אותם. אם ישכילו להיתלות בשאלה של הילד כדי לעורר חשיבה (כלומר, לעסוק בפילוסופיה,( או יחסמו את ערוץ התקשורת הזה בעודו באיבו.
"יש שלוש טעויות מרכזיות שמבוגרים עושים כשהם נתקלים בשאלות של ילדים," טוען ברניפייה. "האחת היא לא למצוא את הזמן להשקיע בשיחה עם הילד, כי הוא עסוק מכדי להקשיב ורק רוצה להשתיק את הילד ולחזור לעסוק בדברים ה'חשובים באמת.' טעות אחרת היא לענות על השאלה באופן מהיר ואוטומטי, במקום לגרום לילד לחשוב ולהגיע לבד לתשובות אפשריות." והטעות החמורה ביותר, בעיניו, היא להתפעל מהשאלה בלי לתת לה את המשקל המגיע לה. "הילד לומד ששאלה כמו 'למה השמיים לא נופלים עלינו'? היא לא שאלה אמיתית. נחמדה, מצחיקה, אבל לא לגיטימית. מהר מאוד הוא מבין ששאלות מטפיזיות אין להן מקום בעולם האמיתי, ומתחיל לשאול שאלות 'אמיתיות,' קונקרטיות, שיש להן תשובה נחרצת. או, לחלופין, מחכה שיאכילו אותו בכפית בתשובות מן המוכן.
"זה בדיוק מה שאני מנסה למנוע בעזרת הספרים שלי," אומר ברניפייה. סדרת הספרים שלו נכתבה בעזרתם הפעילה מאוד של שלושת ילדיו הפרטיים (בני ,11 ,13 ו,(9- ששותפים לדיונים בכל שלב של הכתיבה. כל אחד מהספרים מחולק לשישה פרקים, המתחילים בשאלה. ויש גם תשובות, אבל הן שם לשבריר זמן קטן בלבד, לפני שהן מעוררות שאלה נוספת. בספר "מהם רגשות," למשל, השאלה הראשונה היא "איך נדע שההורים אוהבים אותנו,"? ויש לזה תשובות שהתקבלו מתגובות של ילדים. אבל הוא לא מסתפק בתשובות כמו "הם מנשקים אותי," או "הם מאכילים אותי ולוקחים אותי לרופא כשאני חולה," ויש לו מין "כן, אבל"... קטן כזה, שלא נותן לשים סימן קריאה בסוף המשפט, וקורא לחשיבה מחודשת.
הספרים, שנכתבו במקור בצרפתית, תורגמו כבר לעשרות שפות, ביניהן ספרדית, פורטוגזית, ליטאית, קוריאנית, סינית, יפאנית, ערבית ונורבגית. ברניפייה עצמו העביר סדנאות לילדים ב40- מדינות שבהן אפשר למצוא את ספריו בחנויות, והוא מקווה לראות אותם גם כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר.
"בשום מקום בעולם אין לפילוסופיה מקום רשמי במערכת החינוך של בתי הספר היסודיים," הוא קובל. "יש כמה מקומות בעולם שבהם הספרים נכנסים לבית הספר לא כשיעור בפני עצמו אלא ככלי עזר למורים בשעת שיחה (כיום שיעור חובה במערכת החינוך בצרפת, למשל,( כדי שיוכלו לגרות את התלמידים לדיון, או לשיחה במסגרת שיעורי דת (חובה במדינות כמו שווייץ, למשל.(
לילדים קל לדבר על מוות
גם לישראל הוא הגיע לפני כשנתיים, במקביל להוצאת ספריו בתרגום עברי, כשהוא מעביר סדנאות למורים ואנשי חינוך, כמו גם לתלמידים מחוננים ולטעוני טיפוח.
"כל מפגש גרם להתלהבות עצומה, והיו כמה מסגרות כמו ארגון 'בינה' ורשת 'אורט' שרצו להטמיע את השיטה בארץ," אומרת דניאלה די-נור, בעלת הוצאת הספרים המפיצה את סדרת ספריו של ברניפייה. "אבל בסופו של דבר זה נופל בגלל בעיות תקציב, ואולי בגלל שלי באופן אישי אין את הכספים שיש לשרי אריסון או לגורמים אחרים שדוחפים שיטות באמצעות כסף שהם נותנים לרשויות," היא מסבירה.
ברניפייה מבין את הבעייתיות שבגישה שלו. "יש אנשים שפוחדים מפילוסופיה," הוא אומר. "הם רוצים שילדים יקראו ויפנימו ספרים שמשמיעים דעות הדומות לאלה שלהם, ולא רוצים לערער את הדעות הקיימות באמצעות שאלות לא נוחות.
"קחי למשל את הרעיון של 'מוות,"' הוא נכנס לדוגמאות. "כולנו יודעים שאנחנו נמות, אבל יש אנשים שהרעיון קשה להם כל כך, שהם לא רוצים לחשוב על זה. לילד הרבה יותר קל וטבעי לדבר על מוות. הוא שואל המון שאלות ורוצה לדבר על זה, ואני רוצה לעזור להורים להתמודד עם החוויה תוך פיתוח יכולות החשיבה של הילד," הוא מסביר. "בספרים שלי ניסיתי לאתר את הדברים שאנשים חוששים מהם יותר מכל. יש חשש ממוות, ממצב שבו לא אוהבים אותך, מבדידות, חוסר ערך, חוסר תועלת. כל הדברים האלה מפחידים מאוד את בני האדם באשר הם. ואצל כולנו בנקודה זו או אחרת זה גורם אי נוחות ואנחנו לא רוצים לחשוב על זה."
יש שחושבים שזה לא פרקטי, כי הילדים לא לומדים כאן משהו מעשי שיעזור להם להתפרנס בעתיד. ויש גם הורים, שאפילו בימינו עדיין חושבים שילד לא צריך לחשוב. כולנו שמענו את המשפטים "הוא רק ילד," "הניחו לו להיות ילד," כהסבר למה לא להיכנס לנושאים "כבדים" בשיחה עם ילדים.
"אני אוהב לעבוד עם ילדים," הוא שב ומדגיש. "גם אם בהתחלה הם לא בדיוק מבינים מה אני רוצה מהם, וחלקם מצחקקים במבוכה, הם מהר מאוד קולטים את כללי המשחק ונהנים לשתף פעולה. הם לא חוששים להיתפס כחסרי ידע ולהודות שהם לא ממש יודעים למה התכוונו כשאמרו מה שאמרו. מבוגרים, לעומת זאת, נוטים להקיף עצמם בחומות הגנה, והחשש להיתפס כמטומטמים בולם כל אפשרות של משחק מחשבתי."
הוא היה רוצה לראות את הספרים שלו בבתי הספר, כשהמורים משתמשים בהם לגירוי חשיבה ולבדיקה מדוקדקת של אמירות שנזרקות לחלל האוויר (בסדנאות שלו הוא לא מרשה לדבר סתם, ושואל מיד "למה התכוונת כשאמרת את מה שאמרת.("? הוא היה רוצה לראות אותם בחדרי הילדים בבתים, כשההורים משתמשים בהם לחידוד החשיבה ולעיסוק בנושאים מטפיזיים המטרידים את הילדים, גם אם הם לא נוחים כל כך לדיון.
הדבר הראשון שברניפייה מלמד את הילדים בסדנאות שלו זה לא לקטוע אחד את דברי חברו. "אתה גונב לו מילים ורעיונות? אתה גנב"? הוא שואל את אחד הילדים בסדנה שקיים עם ילדים באוסטרליה. אבל אם תשאלו אותו – הוא לא רואה עצמו כדמות של מחנך או מטיף. "אני לא בעסקי מוסר, ואני לא בעסקי חינוך פדגוגי," הוא שב ומדגיש בכל פעם ששואלים אותו. "אני בעסקי החשיבה."
מי יממן את הפילוסופיה?
תגובת רשת "אורט": ד"ר אלי איזנברג, סמנכ"ל בכיר וראש המנהל למו"פ והכשרה ברשת אורט:
באופן שבו נחשבת המתמטיקה כבסיס כל המדעים, כך גם הפילוסופיה היא ערש הלמידה. לכן, כאשר נתקלתי בספרים של אוסקר ברניפייה, הייתי מוכן לבחון את הנושא באהדה על מנת לבנות תוכנית לימודי פילוסופיה לחטיבות הביניים. תיכננו להחיל את השיעור כפיילוט בכמה בתי-ספר, ואז להעבירו לרשת כולה בתקווה שיתרחב לכלל מערכת החינוך. היות והיה מדובר בצעד ניסיוני, השיעורים לא תוקצבו על ידי משרד החינוך. חיפשנו גורם שיממן את התוכנית, הייתה קרן שהביעה עניין, ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה, והנהלת הקרן העדיפה להשקיע את המשאבים בצרכים דחופים יותר של תושבי הצפון. כרגע התוכנית יושבת על המדף ואנחנו מחכים למישהו שיגאל אותה מייסורי המימון שלה.
בחזון שלי אני רואה את לימודי הפילוסופיה כשיעור חובה לכל תלמיד במערכת החינוך בישראל. הפילוסופיה מעניקה לילדים כלים לחשיבה בהירה יותר ואף עוזרת להם להתכונן לחיים במאה ה.21-
