לזכרה של ורד

"מטבעי אני בן אדם בעל שמחת חיים, אם תראו אותי לא תאמינו שאני בכלל חולה, די מסתירה את הכל, בעיקר מתוך רצון שאמונה מחזקת בריאות, והשראת האווירה בביתי ועל בני משפחתי", סיפרה ורד כהן לחברותיה בפורום "הורים פלוס", שנה אחרי שסיפרה תחת כינוי חסוי על מחלת הסרטן והסבל הרב שעברה. אתמול, אחרי תקופה ארוכה בה לא איבדה תקווה, כשהיא נתמכת בחברות פורומי הורים פלוס והורים לתינוקות בעיקר, וכלל הפורומים האחרים שהכירו את סיפורה, הלכה ורד לעולמה, מותירה אחריה את נדבי, בנה הקטן.

מרגע ששיתפה את כולן, חושפת את הכאב הפיזי והנפשי, דפים על גבי דפים של חיבוקים, דמעות ועידודים, עלו בפורומים, מנסים לגרש את הכאב והמחשבות הכואבות, רוצים להקל ולעזור כמה שאפשר. קהילת הורים ומשפחה התאחדה יחד כדי להפוך למשפחה אחת גדולה עבור ורד. גולשות אחרות שיתפו בכאב הפרטי שלהן, הסבירו על בדיקות וטיפולים, כולן ברגישות ורצון עז לעזור, לתת תשובה ולחבק חזק. היה זה בחודש מרץ השנה, תקופה של אופטימיות, על אף חולשתה של ורד, כולם רצו שהיא תעבור את זה, כולם היו בטוחים שהסוף יהיה טוב עבור האישה האמיצה שלא חששה לחשוף ולשתף.

הרצון לעזור לא נעצר בפורומים, עד מהרה החלו גולשות רבות ליצור קשר טלפוני עם ורד, לשוחח ולעודד, בשלב מסויים סיפרה ורד שהמחשב האישי שלה התקלקל וביקשה לברר בפורום על מישהו זול ואמין שיוכל לעזור לה. בלונית, אחת ממנהלות פורום "הורים לתינוקות", החליטה להעמיד את העזרה לורד בראש מעייניה, מעבר להודעה שפרסמה בה ביקשה מכל מי שמבקש לסייע לורד לכתוב אליה, ראתה את הודעתה של זו לגבי המחשב והחליטה לעשות מעשה. ב-9.4.09 שיתפה ורד את הפורום, המומה מהרצון הטוב, בסיפור המחשב החדש שקיבלה מחברותיה לפורום.  

כל הודעה, כל סיפור על מהלך חייה, על הכאב העז, הבכי והתקוות הקטנות בדמות טיפולים מפיגי כאב שהאירו את יומה, נקראו בשקיקה, מלווים באינספור הודעות מרגשות, איחולים, החזקת אצבעות, תפילות, מילות עידוד, דמעות וחיבוקים. במקביל להודעות הללו, החלו גולשים לשלוח הודעות בכל פורום אפשרי בארץ ובחו"ל כדי לסייע לורד להשיג את הסכום לו היתה זקוקה כדי לעבור סדרת טיפולים חדשניים בגרמניה, טיפולים שנתנו תקווה וחיזקו את רצונה לחזור לחיים שהיו לה לפני המחלה. ההצלחה היתה מסחררת, מפתיחת קבוצות תמיכה ברשתות חברתיות, דרך הודעות לעיתונות, בבלוגים, אנשים פרטיים ששמעו וביקשו לעזור וראיונות ברדיו. ורד המשיכה לשאוב כוחות מהפורום, מודה לכולן, מעודדת וממשיכה לקוות שתגיע אל הטיפולים שיעזרו לה.

ב-4 ביולי, 2009 הגיע התהליך לשיאו באירוע התרמה מיוחד שכלל תצוגת אופנה ומכירה פומבית של חפצי אמנות, תכשיטים ועוד. את הערב הנחה, בהתנדבות, המעצב יובל כספין, והדוגמניות, שהגיעו גם הן בהתנדבות, לבשו את מיטב בגדי המעצבים, שכמובן תרמו אותם למען הערב הזה. הערב היה הצלחה מסחררת ומיד אחריו טסה ורד לגרמניה לטיפול ראשון, אבל היא לא היתה לבד, מכתבים מהחברות מהפורומים מלווים אותה, יחד עם מתנות קטנות שיגרמו לה לחוש שהיא בבית, עטופה באהבה גדולה. מותשת,היא מעדכנת מדי פעם משם על הטיפולים, על הכאב, הפגישות עם הרופאים והגעגועים. בשבוע האחרון של יולי היא שבה לארץ ומיד מושמת בבידוד עקב היחלשות הגוף אחרי הטיפולים הקשים שעברה, ובכל זאת היתה מאושרת שתפגוש שוב את נדבי שלה. החברות בפורום התרגשו אפילו יותר לשמוע שהיא כאן, להציע עוד חיבוק ואהבה.

אבל גם האהבה הגדולה הזו לא יכלה למחלה ומצבה של ורד הלך והידרדר, היא עברה עוד טיפולים אבל הם כבר לא עזרו לגופה השברירי. אתמול, ה-4 באוקטובר, 2009 לפנות ערב, נפרדה ורד מהחיים, כמו שמספרת ליתי מהפורום: "ראיתי את ורד נפרדת מהחיים. ראיתי אותה נושמת נשימה אחרונה, מוותרת, משחררת, מרפה. לא תבינו לעולם כמה השתלטה עליה השלווה באותו רגע, כמה באמת, אבל באמת, סוף סוף היא הייתה משוחררת".

את הסיפור המלא תוכלו למצוא באתר למען ורד ובפורום "הורים פלוס".