הקרב שאחרי המלחמה

לוטה שבה משדה הקרב הביתה לדנמרק, מוכת טראומה ושבורה. אביה, איש הובלות מפוקפק, מציע לה עבודה כנהגת ושומרת ראש של מאהבתו לילי, זונה ניגרית. בהדרגה נוצר בין שתי הנשים קשר עמוק – האישה הלבנה ספק מרחמת על הזונה השחורה, ספק מזדהה עמה, ולוטה מחליטה לגאול את לילי ממה שהיא תופסת כמצוקתה. להשיב אותה הביתה לניגריה, אל משפחתה ובתה.

לוטה היא גיבורת סרטה של הבמאית הדנית אנט ק. אולסן, “חיילת קטנה", שמוקרן עתה בפסטיבל הקולנוע בחיפה. את הראיון שלה ל-ynet פותחת אולסן, אורחת הפסטיבל, עם התייחסות לגיבורה הלא שגרתית שלה, שדמותה והתנהלותה מזכירות במשהו את טראוויס ביקל, גיבורו המסויט של "נהג מונית".

“הכל התחיל בתחקיר לסרט על גנגסטרים וסחר בנשים בדנמרק”, מסבירה אולסן, “ובמקביל שוחחתי עם השחקנית טרין דירהולם (כוכבת 'חיילת קטנה') לגבי סרט על יחסי אב-בת. בעיתונים התחילו להופיע ידיעות על חיילים דנים שחוזרים מהמלחמה בעיראק ואפגניסטן, וזה יצר שוק בחברה שלנו, שלא נטלה חלק במלחמה מזה 100 שנה. פתאום החלו לצוץ סוגיות של הלם קרב ואשמה, דנמרק נתפסה כמדינה תוקפנית, לוחמת, ואיכשהו כל הדימויים האלה השתלבו זה בזה לסרט אחד".

"חיילת קטנה". החיפוש אחר גאולה במקום הלא נכון

אכן, הגיבורה הנשית-גברית של "חיילת קטנה", שעוטה כל הסרט מראה גברי-צבאי, מייצגת את הסוגיה הזו בדרך מאוד מקורית. החברה הדנית, מספרת אולסן, לא כל כך ידעה איך להתמודד עם צעירים ששבים הביתה ופשוט מתפרקים. כתוצאה, השיח של הטראומה והלם הקרב דוכא על ידי המערכת הצבאית.

“אבל פתאום היו ידיעות בעיתונים על אנשים שהתאבדו או ירו למוות בבני משפחתם, והכל תוצאה של זה", מסבירה אולסן. “מבחינה זו, הסרט פתח דיון, והמצב היום הולך ומשתפר. אחרי הכל, אלימות היא תוצר של הדחקה ודיכוי".

כוונות טובות זה לא מספיק

לוטה, אני מציין בפניה, פועלת ממניעים נרקיסיסטיים. יותר משהיא רוצה להציל את הזונה, היא מבקשת לחוות גאולה בעצמה. הזונה היא כמו אותה קשישה שלא רוצה לחצות את הכביש, אבל מישהו שרוצה לעשות מעשה טוב כופה זאת עליה. “לוטה אינה מודעת לכך שהיא לא עושה טוב ללילי", מסכימה אולסן. “זו טעות אנושית נפוצה, כשאתה מפרש את העולם מנקודת מבטך הצרה. בעולמה של לוטה, להיות זונה זה הכי גרוע, כאישה. במסגרת התחקיר פגשנו נשים שסירבו לחזור לארצן, וחשבנו שהן משוגעות, אבל הן כמובן לא".

גם לוטה היא, אחרי הכל, זונה. של המסגרת הלאומית. הסרט יוצר זיקה בין האישה-חיילת והזונה.

"לגמרי. ללילי יש ילדה קטנה בניגריה, וגם לוטה ננטשה בילדותה. בעצם היא מזדהה יותר עם בתה של לילי, ורואה בה את עצמה".

לוטה היא במידה רבה מייצגת של הצדקנות האירופית כלפי העולם השלישי, של הצורך לגאול אותו כדי להרגיש בסדר עם עצמך ועם עוולות אחרות שאתה מחולל, בעיראק ואפגניסטן נניח.

"לילי מנסה להציל את משפחתה שנשארה בניגריה בדיוק כמו כל מהגר אחר. היא מודעת למה שהיא עושה, ומדוע. לעומתה, לוטה כחיילת אינה מבינה את המוטיבציה של מעשיה – הורגת אנשים בארץ זרה. לילי סובלת, אבל היא סובלת מתוך מודעות מלאה לזה שהחיים מחורבנים ושאין ברירה.

"מבחינתה של לוטה, עבודתה של לילי בזנות לא נופלת לתוך הדימוי של מה אישה ואם צריכה להיות, ואיך היא צריכה לנהל את חייה. היא בעצם כופה את תחושת האשמה שלה על לילי. ההתנשאות ביחסנו לעולם השלישי בולטת במיוחד משום שאי אפשר לשלם כסף כדי לפתור את הבעיה 'שם', וגם לא רוצים לראות את המהגרים מתורכיה ומצפון אפריקה שבאים אלינו".

למה באלימות?

יחסי האב-בת בסרט מבוססים גם הם על שילוב של רוך ואלימות. ליתר דיוק, המגע הפיזי בין האב והבת מבליט את המכות שהוא מנחית עליה, לכאורה בחביבות. שיאו של הסרט, מבלי לחשוף, הוא בסדרה של חבטות ובעיטות שהאב מנחית עליה, ושהיא סופגת בהשלמה ישועית כמעט.

אולסן בחיפה. מרוצה מפון טרייר (צילום: גוסטבו הוכמן)

"זה תוצאה של קשר שלא יכול להתפתח לאהבה", מסבירה אולסן. "האב יודע שהוא היה כל חייו חרא, והוא חש אשמה כלפיה. האלימות היא הדרך שלו להוציא את זה החוצה, והיא מוכנה לאפשר לו. לכן בסוף, אחרי שהאב מחטיף לה מכות רצח, הוא מחבק אותה ומנשק”.

אולסן, ילידת 1965, היא בוגרת בית הספר הלאומי לקולנוע בדנמרק. סרט הגמר שלה מ-1991, “10:32, יום שלישי, סיפור אהבה" זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים בתל-אביב. אחר כך היא עשתה מספר סרטים תיעודיים ופרסומות, וחשבה בכלל להפוך למיילדת, עד שהטלפון צילצל והוצע לה

לביים את "אי הבנות קטנות" (2003), סרטה העלילתי הארוך הראשון שהוצג גם בישראל. הראיון איתה מתקיים בבוקר שאחרי הקרנת הבכורה בפסטיבל לסרטו הפרובוקטיבי והקשה לעיכול של לארס פון טרייר, “אנטי כריסט".

"זה סרט פנטסטי", מסכימה אולסן. “אני שמחה שיש לנו מישהו כזה, שמתעקש שקולנוע זו אמנות שמספרת סיפורים אלגוריים. אתה מרגיש שאתה צופה ביצירת אמנות, ואפשר לאהוב את זה או לא – אבל אין לערער על כך שזוהי אמנות".

• הסרט "חיילת קטנה" יוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ביום רביעי, 7 באוקטובר, ושבת, 10 באוקטובר.